אומר מיהודא/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
יודע התעלומות ובורא העולמות. יוצר אור ובורא חשכי. ההופכי הצור לאגם מים לשופכי. ויודע דעתי ומיעט ערכי. דעה חסרתי מה קניתי. אנכי מה. תולעה ורמה. נבער מדעת באפס מזימה. ומה אומר ומה אדבר. ומי אנוכי לחבר חבר. ומלה אין בלשוני לדבר. ונגד מלכים לא אוכל דבר. רק שמתי לנגד עיני מה שאמרו חכמינו ז"ל כל חרשין טבין, וחרשי דאורייתא בישין. לזאת אזרתי כגבר חלצי. וימי שני מגורתי מעט ורעים. אני הגבר ראה עוניי. מיום עמדי על דעתי. ומה' אשה מצאתי, בת חמי הגאון הגדול החסיד המנוח מה' בער רעקין דארף זצ"ל שהי' ראש בית דין בק"ק טריבט ולא זכיתי לראות פני קדשו. ויתומים היינו ואין אב. ושמעתי אומרים עליו כי הוא זה האיש דרש דרש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. והנה שורף בעו"ה כל חדושי תורה שלו בשריפה הגדולה שהי' בשנת תקי"ט בק"ק הנ"ל. ואיזה דברים טובים ומתוקים שמעתי אומרים עליו משמו. אמרתי להעלות על הספר ולהדפיס איזה חדושים ממנו. ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. ואולי אבנה אנכי ממנו. ומגלגלין זכות ע"י זכאי וזכותו יגין עלי ועל זרעי. וזה לי עשרים שנה אנוכי מלמד להועיל פה עיר מולדתי ק"ק פרעשבורג, קריה נאמנה חכמים וסופרים, עיר מלאה גיבורים. המה המפורסמים. (הצלולים) [הצוללים] במים אדירים. והיו לי תלמידים רבים, למאות, וגדיים נעשו תיישים, אשר קטנם עבה ממתני. ותלמידים נקראים בנים. ויפה כח הבן וכו' והרציתי דברי לפניהם וברכו על המוגמר ברכת הנהנין. ויען ראיתי הלכות מלומדי' הכשירו בסימן אחד הוא סימן רמ"ה ביו"ד אשר אין דורש ואין מבקש עליו ובפרט המלמדים אשר רובא דרובא אין להם שלחן ערוך כי סתם מלמד הוא ממובחר שבעניים. וכמוני כמוה', ודרך צחות אמרתי מלמד נוטריקון מ"למד ל"ומד מ"חמת ד"לו, וכן איתא במסכת תענית שהתענו אנשי משמר על מלמדי תינוקות שלא יתעשרו. והואיל ואתי לידי אימי' ביה מלתא מה ששמעתי להקשות למה היו מפרסמין מסדרי הש"ס שהתענו, הלוא מחמת זה לא יהיה שום מלמד כי מי פתי יסור הנה לשום נפשו בכפו ולהיות כל ימיו במכאובות ויגונות, ומדוכא בעניות וכבוד חכמים הסתר דבר. ונראה דזה היה טובה גדולה למלמד שפירסמו שלא יתעשר דאי' בסוף מסכת קידושין אי אפשר לעולם בלא בושם ובלא בורסקי. אוי לו מי שאומנתו בורסקי וכו' ולפ"ז יובן דה"נ וודאי אי אפשר לעולם בלא מלמדים, ונמצא היה אומר המלמד מה לי לצרה זאת שאהי' מלמד עם תלמידים מיעוטים ויהיה פרנסתי בצמצום, אלמוד עם תלמידים הרבה ואיגע להעשיר. והאמת אם היו אנשי משמר מתענים שלא יעשר רק המלמד לא היה יודע מזה והי' יגיעתו לריק, לכן אחרי הודיע אותו את כל זאת הרי יודע שלא יעשיר ומה לו לצרה זאת שיהי' לריק יגיעו וממילא לא ילמוד עם תלמידים הרבה רק כדי צורכ' וק"ל ונחזור לענינינו רוב המלמדים המה דלים וריקים ואין אומן בלא כלי. לזה הדפסתי הלכות מלומדים עם דברי מוסרים והנהגות המלמדים. למען יוכלו שאת בחיקם וממנו יראו וכן יעשו לדורות. וגם הלכות תלמוד תורה (סימן רמ"ו) אשר ממנו יסוד כתבתי בקצרה. עם איזה דברי כבושין וסברא. ואפס קציהו מחידושי הלכות דפסתי. ודפסתי מרובה לא דפסתי כי עיקור חסר מן הספר הוא הסיפור ודבר תורה מעות קונות ואין לי משפט מעות וידעתי גם ידעתי שאין ראוים להעלות על שלחן מלכים. ונגד מלכים לא אוכל דבר ואיבוש. ובארי הוא מקור יבש. רק להמלומדים כמוני לחזות סדר לימודי עם תלמידים הגונים. ילדי שעשועים. זרע אמונים. ומדי שבוע בשבוע למדתי הלכה אחת עמהם בעיון דעתי השפלה. ומך ערכי ואומר בא מיהודא לחדדי תלמידים. כך דרכי וכה עשיתי. ולימודי הי' עושה פרי קודש הלולים זכיתי. ולזאת אומר מיהודא זה הספר קראתי. זה ש"מ"י וזה זכר"י לדור דור. דברי השפל ונמאס ונבזה. איסקופה נדרסת בעפר חכמים. המתפלל ומתחנן בעשר לשונות של תפילה שלכף זכות ידינוני. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי. כי שכר שכיר אנוכי. ובשעה שאין לא יום ולא לילה זאת חברתי: