אבקת רוכל/קסו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל קסו

סימן קסו

שאלה שליח השכיר בית לשמעון לשלש שנים ועבר על דעת שולחו שלא עשאו שליח אלא להשכירו אלא לשנה א' אבל לא הודיע לשוכר שהיה הבית של אחרים אלא חשב השוכר שהיה של השליח ועתה לוי בעל הבית רוצה להוציא את שמעון מביתו ככלות שנתו מהו שיש כת חכמים רבים סומכים על פ' א' של הלכות שלוחים להרמב"ם ז"ל ואומרין שכיון שלא הודיעו שהו' שליח השכירות קיים לג' שנים:

תשובה לכאורה זו לא הייתה צריכה לפנים כלל דפשיטא שאין אדם רשאי למכור או להשכיר מה שאינו שלו ואחר שנה א' שנתן לו רשות שולחו שוב אין לו בבית רשות ושייכות כלל שיוכל להשכירו לזמן יותר זו באמת סברא ברורה:

אך אחרי ההתבוננות בספרים צ"ע שמצינו בפרק גט פשוט שחייב רב נחמן לשליח שעבר ע"ד שולחו שקנה קרקע שלא באחריות לחזור ולקנות לעצמו בשטר אחר שלא באחריות ואח"כ יחזור וימכור למשלח באחריות ומקשו הכא אמאי יתחייב השליח בכך דהא כיון ששינה לעוות מכחו ממכרו בטל דהכי קי"ל שליח ששינה ועבר על דברי משלחו או טעה בכל שהוא בין בקרקע בין במטלטלים לא עשה כלום ופי' המפרשים שהרמב"ם ז"ל מחלק בין שליח שהודיעו שהוא שליח לשליח שלא הודיע שהיה שליח אלא קנה סתם וא"כ ההוא מעשה דר"נ סתם היה ומש"ה חייבו לחזור ולמכור למשלח בלא אחריות ודקדקו זה החילוק ממ"ש הרב בפ"א מה' שלוחין וחוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו ואי הודיעו שהיה שליח תיפוק ליה לרב משום שהמוכר לא הקנה הקרקע לשליח אלא למשלח ש"מ דסתם קנה דהיינו לעצמו ואפי"ה חייבו לחזו' ולמוכרה למשלח הואיל וקנה אותה במעותיו שכן הקונה במעות חבירו אע"פ שזקפן עליו במלוה ונתכוון לקנות לעצמו בעל המעות קנה וא"כ לדעת הרב מה שאמרו שליח ששינה או טעה בכל שהוא היינו כשהודיע שהוא שליח אבל קנה סתם הרי הוא כשאר כל אדם ומקחו קיים ויפייס את המשלח הואיל וקנה במעותיו ומעתה נדון דידן שלא הודיע שהיה שליח מעשהו קיים ויעמוד השוכר שלש שנים בבית ויהיה הדין בין השליח והמשלח למה שינה שליחותו:

מיהו אין מכאן ראיה כלל דקנה סתם שאני שהרי אומר לו המוכר לעצמך קנית ולך מכרתי ואין כאן ביטול מקח אבל שליח שמכר ועבר על דעת המשלח איך אפשר שימכור אדם מה שאינו שלו אפי' בסתם ויהיה ממכרו קיים והלא צווח שאינו חפץ במכירתו של זה כלל כיון שעבר על דעתו ובאמת כך היה ראוי לדון ולפרש בכוונת הרב דבמכר הוא דכתב שלא עשה כלום והשליח ששינה או טעה אבל בקנייה קנה ויפייס בעל המעות ומש"ה סמכם הרב אלא שסוף לשונו שכתב ולא אמרו שאונאה במטלטלין שתות והעבדים והקרקעות והשטרות אין בהם אונאה אלא במוכ' שלו או קונה לעצמו אבל שליח שמכר בכל שהוא חוזר בכלן מכחיש זה הפירוש לגמרי אלא ש"מ דאמכר וקנה קאי מכ"ש שליח דעבר בכל שהוא חוזר וק"ל ומ"מ אין ראיה לנ"ד דהכי קאמר הרב דבתרויהו חוזר אלא דבמכ' בין הודיע ובין לא הודיע ובקנה דוקא בהודיע אבל קנה סתם הרי הוא כשאר כל אדם אלא שיפייס את בעל המעות לפי שקנה במעותיו:

מיהו הטור סגר עלינו את הדרך שכת' בפי' שהרמב"ם ז"ל חילק בשתיהם דבהודיע שהוא שליח דוקא מכר או קנה ועבר על דעת משלחו בטל המקח אבל אם לא הודיע וקנה המקח בין לשליח כגון שקנה בין ללוקח כגון שמכר אלא כך אנו צריכים לומר כדי שלא יהיה הענין נגד הסברא לגמרי דמכר נמי היכא שנתן לו רשות למכור אלא שעוות ועבר על דעת המשלח כגון שאמר לו שלא ימכור בפחות ממאה ומכר בחמשים או שאמר לו מכור לי משדי בית סאתי' ומכר לו בית סאה וכן כל כיוצא בזה בהני גווני אמרינן שאם לא הודיעו המכר קיים והמשלח לא יפסיד אלא ישלם מביתו מה שחסר וימכור בית סאה שנית בזול במה שימצא והוא ישלם החיסרון למשלח באופן שאינו יכול לומר המשלח אי אפשי במכר שהרי הוא עשאו שליח למכור ואם עוות הרי הוא מתקנו אבל אמר לו משדי בית סאה ומכר לו בית סאתיים אע"פ שלא הודיע שהיה שליח לית דין ולית דיין ביאמר שהבית סאה שנית היא מכורה שהרי לא הרשהו עליה כלל וכי מי שמוכר של חבירו שלא מדעתו מפני שלא הודיע שהיה של חבירו אלא שחשב הלוקח שהיה שלו יעלה על לב שום אדם שיהיה ממכרו קיים בעל כרחן של הבעלים באמת אין זו סברא של שום אדם בריא בשכלו וכן הוא לנ"ד הואיל ונתברר שהמשלח לא נתן רשות להשכיר ביתו אלא לשנה א' מה שהוסיף על השנה אשום אשם ולא עשה כלום וכי יעמוד זה בביתו בעל כרחו מפני שעשה השליח שלא כדין שלא היה שליח אלא לשנה אחד ומשם ואילך אינו אלא כשאר כל אדם שקפ' מאיליו והשכי' בית חבירו אל אשר חפץ שלא עשה כלום וזה באמת ברור לכל ישר הולך:

ומ"מ בטור תמיהא לי טובא שאחרי שהביא דברי אביו ז"ל בפסקיו שאם יש מעות לשליח יחזיר מעותיו למשלח וישאר הוא במקחו ואם אין לו מעות להחזיר למשלח צריך לקבל עליו אחריות ואילו קנה את השדה סתם היה המקח קיים דכיון שלא אמר לו שקונה אותו לעצמו קנאו ע"כ כתב וזה נוטה לדעת הרמב"ם דכשלא הודיע השליח שהוא שליח שדינו כשאר כל אדם שלוקח או מוכר לא ידעתי אנה פנה הרב שהרי הרא"ש ז"ל לא פירש האי עובדא דרב נחמן כשלא הודיע השליח שהוא שליח כמו שפירשו הרמב"ם ז"ל ושאר רבנים שכתב נמקי יוסף בפ' גט פשוט עד שזה הביא' לחלק בין קנה בסתם להודיע שהוא שליח דאלו הודיע שהוא שליח וטעה או שינה מדעת המשלח אין השליח מפסיד דבר אלא בטל המקח לגמרי ואילו קנה בסתם משלם השליח מה שעיוות והמקח קיים לא כן דעת הרא"ש ז"ל שהכריע שאותו מעשה ודאי בהודיע שהוא שליח מיירי ואפ"ה אין הלוקח רוצה לחזור ויכול הוא לעשו' כך ואין לשליח מעות להחזיר למשלח הילכך נותן לו השדה ומשלם מה שעיוות הרי לך שהרא"ש לא ס"ל אותו חילוק של הרמב"ם ז"ל כיון דקאמר דאפי' הודיע שהוא שליח לא נתבטל המקח אלא המקח קיים והשליח מפסיד:

ולתרץ זה צריך להבין בהרא"ש גופיה אמאי יפסיד השליח כיון שהודיע שהוא שליח וקי"ל דשליח שטעה בכל שהוא נתבטל המקח לגמרי ומה שנראה לכאורה שחשב הרב לתקן זה באומרו שאם ירצה השליח יחזיר למשלח המעות אלא דמיירי שלא היה לו מעו' אינו תיקון כלל שאם הדין הוא שלא עשה כלום למה יפסיד מפני שאין לו מעות:

ונראה לי שדעת הרא"ש ז"ל הוא במ"ש שליח ששינה או שטעה בכל שהוא לא עשה כלום היינו במכר דכיון שהודיע שהוא שליח ושינה הרי לא מכר משל המשלח כלום ואין הלוקח יכול לומר שיתקיים המכר שהרי אין זה ביד השליח שירצה המשלח למכו' שדהו ולא מטריחנן ליה לפייסו במה שישלם מה שעיוות כיון שהשדה או החפץ אינו שלו אדליקני אע"פ שאמר שקנה למשלח יכול המוכר לומר קנה אתה לעצמך כי זו בידך היא אני המוכר ואתה הקונה ותחזיר לו מעותיו ומ"מ למד הטור מדברי אביו ז"ל דבמכר מיהת הוא מחלק בין הודיעו ללא הודיעו שהרי כתב כאן שאם הודיעו בטל המקח לגמרי לענין שליח ומשלח לא למוכר כדפרשית דמ"מ אומר קנה לעצמך מיהו צריך הוא לחזור ולקנותו מהמוכר בעדו ובשמו שמה שעשה בראשונ' נתבטל לגמרי ואח"כ יחזור השליח וימכור השדה למשלח בהסרת מה שעיוה אבל אם לא הודיע שהוא שליח אין צריך לחזור ולקנות מן המוכר דכיון שקנה סתם לעצמו קנה ונהי דבין הכי ובין הכי על השליח מוטל לפייס את המשלח מטעמא דפרישית דקנה ודאי שאני:

מכל מקום למדנו מזה שהודיעו הוא ביטול מקח כיון שצריך לעשות שטר אחר ולא הודיעו הוא קיום מקח כיון שאין צריך לעשות שטר לעצמו יותר ונפקא מינה לענין שליח שמכר ושינה שלא אמרו שלא עשה כלום אלא שהודיעו שהוא שליח דהכי נמי אמרינן הכא שהודיעו הוא ביטול מקח אבל לא הודיעו אלא מכר סתם לא הוי ביטול מקח ויפייס השליח את המשלח ממה שעיוה כדכתב לעיל שהרי המשלח עשאו שליח למכור זה אלא ששינה או טעה ובהסתלק זה השינוי והטעות שוב אין המשלח יכול לומר אי אשפי למכור שהרי מעיקרא הרשאו על כך והשליח מחוייב להסיר ההזק לגמרי כיון שמכר סתם שהמקח קיים כפי מה שלמדנו מדברי הרא"ש ז"ל של שם ולזה דקדק הטור שכתב וזה נוטה לדברי הרמב"ם כו' דוקא מטין אתמר שהרי לא כתב וזו היא דעת הרמב"ם כו' וק"ל:

ומכל מקום נדון דידן שמעולם לא נתן רשות המשלח לשליח על ב' שנים אשר הוסיף לית דין ולית דיין שלא עשה כלום כמו שכתבנו למעלה ואחרי כל הדברים והאמת האלה בינותי בפ"ב מה' שלוחין להרמב"ם שבראשונה לא ראיתי אלא הפרק א' כמו שבא בשאלה שעליו היו נשענים שכת חולקת ואנו כל עסקינו בטור דבתריה גרירנן ובהרמב"ם אנו מסתכלים לעת הצורך:

והנה מצאתי שהכת חולקת ע"ז הפרק הב' הם נשענים ולא מדיוקא בעלמא כמו שחשבתי בראשונה והנחתיו כתוב ועומד לפי שלפי האמת ע"ז הדיוק סמך הרב שלא פירש בפירוש כי אותו מעשה בהודיעו דוקא הוא דאע"ג שפירש הענין בפ"ב מ"מ לא היה לו להביא אותו מעשה כל כך סתו' וז"ל בפ"ב השליח שקנה או מכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפ' אע"פ שמשך או המשיך ונמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ואם לא הודיעו שהוא שליח וקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו עכ"ל ומשראיתי זה שמח לבי ואמרתי שישו בני מעי שישו כי הוא הדבר אשר בררתי למעלה שסמך הרב מיד ענין הסרסור שהוא שליח ופירש ואמר שאם אמר לו המשלח במאה ומכר בחמשים ולא ידע הלוקח שהיה שליח אלא ששלו מכר המקח קיים והשליח יתן מביתו חמשים למשלח ואם ידע הלוקח שהיה שליח יחזיר החפץ לבעליו ש"מ דכה"ג הוא דמפלגינן בין הודיעו ללא הודיעו אבל הוסיף על שליחותו בין כך ובין כך לא עשה כלום שהרי לא נעשה שליח על דבר זה כלל ולשון הרב דייקא דקאמר אע"פ שמשך או המשיך ונמצא שעבר על דעת משלחו ואילו נמצא שעבר או הוסיף לא קאמר וק"ל:

נמצא פסקן של דברים בנ"ד שהוסיף השליח ב' שנים על מה שאמר לו המשלח שאין בתוספתו כלום ובעל הבית יכול להוציאו משם בלי שום ספק וכ"ש לדעת הראב"ד שלא חילק כלל בין הודיעו ללא הודיעו אלא דכשאנו אומרי' דשליח ששינה או שטעה אפי' בכל שהוא המקח בטל היינו כשהמשלח אינו חפץ שיתקיים המקח כלל אבל אם חפץ המוכר במקח יזכה בו ויפייסנו השליח לתקן מה שעוה ונ"ד ודאי אינו חפץ המשלח במה שעשה השלי' מדעתו ופשיט' שאין בו ממש ויוציאהו מביתו לגמרי וה' יצילנו משגיאו' ויורינו מתורתו נפלאו' נאם הטרוד והעלוב יצחק בכמוהר"ר צדיק בן לב זלה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף