אבקת רוכל/קנא
|
< הקודם · הבא > |
כא שאלה ראובן תובע משמעון שלוה ממנו ת"ק לבנים והיה נוטל ממנו כ"ה לבנים בכל שני חדשי' ריוח משיב שמעון הת"ק לבנים היו לקנות לו סחורה ושיתננה ללוי לסחור עם הריוח שלו ובכל זמן שהיה פורע לו היה לוקח ראובן סחורה בעד לוי עוד תובע ראובן שנשא ונתן עם ק"ן אלפים לבנים ושתים או שלש פעמים הביא לו סחורה מברוסא ונשארו המעות בידי והייתי שולחם לברוסא והייתי נותן לו כך וכך למאה והנה מעת שנשארו המעות בידי כל ריוח שנתתי לו הוא רבית ושמעון משיב שלא היה נותן לו כי אם סחור' בריוח כך וכך למאה וכשהיה שולח ראובן המעות היו הולכים לאחריות וכשהיתה באה הסחורה הייתי מוכרה לו בריוח כך וכך למאה ואם כן אין כאן רבית מאחר שהמעות היו הולכים לאחריותי וכן הסחורה הייתה באה לאחריותי עוד טוען שמעון שיש בידו שטר מחילה על כל תביעה שיש לראובן עליו זהו העולה מכלל טענותיהם:
והנני משיב כאשר יורוני מן השמים כי את"ל שהיה רבית כדבר טענת שמעון שמחל לו אין מוציאתו מידי איסור לדעת הגאונים שכל רבית מחילה הוא והתורה אסרתו אבל לדעת הרא"ש אע"פי רבית אינה מועלת לרבית שעתיד ליקח מועלת לרבית שכבר קבל ממנו וזהו דעת הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלוה ולוה למי שמבין דבריו כדרכן ואע"פי שראובן מכחיש ואומר שמעולם לא מחל נאמן שמעון בשבועתו אם הוא מוחזק וראובן בא להוציא ממנו ולא אמרי' כיון שלדברי ראובן נטל רבית שמעון היאך ישביענו דכיון שהוא חשוד ליטול רבית הוא חשוד לישבע בשקר דאפי' למי שסובר דמאן דחשיד אממונא חשיד אשבועתא איכא למימר דהכא לא חשיד משום דמורי ואמר דכיון דתחלת עסק זה היה מחמת סחורה תו לית ביה איסורא וכל היכא דאיכא למתלי דטעי ומורה להיתירא לא הוי חשוד וכדאמרינן בריש מציעא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וכיוצא בזה אמרינן בפ' זה בורר הנהו קבוראי מיהו מאחר ששמעון הביא ראיה עד אחד שמחל לו פטור משבועה כיון שעד אחד מסייעו כשם שעד אחד מחייב שבועה כך הוא פוטר משבועה וכמו שהארי' הרא"ש בריש מציעא וכתבוהו הפוסקים וכן בטענת הת"ק לבנים מאחר שלוי אומר כדברי שמעון הרי עד אחד מסייעו ופוטרו משבועה כי לוי אינו נוגע בדבר כי אין לו הנאה בעדות זה כל זה על הקדמת שבטענת הק"ן אלפים איסור רבית לפי דברי ראובן בענין שהיו ב"ד צריכים להוציאו מיד שמעון:
אבל כשנדקדק בדבר הן לו יהיה כדברי ראובן אין כאן רבית שיצטרכו ב"ד להוצי' מיד שמעון מפני שראובן טוען שפעמים שלש הביא לו סחורה מברוסא ונשארו המעות בידו והיה נותן לו ריוח כך וכך ומעת שנשארו המעו' בידו כל ריוח שנתן לו הוא רבית:
הנה לדעת הרמב"ם ורבותיו בפ"ז מהלכות מלוה ולוה אינה רבית קצוצה לפי שלא התנו על הריוח ההוא בשעת מתן מעות כי כשמכר לו הסחורה היה בהיתר ואח"כ שנשארו המעות בידו ונתפשרו שיפרע לו מהם ריוח כך וכך לשנה אז היה האיסור ואינו אלא רבית דרבנן לדעת הרמב"ם ורבותיו ואינה יוצאה בדיינים ואע"פי שלדעת שאר הפוסקים הוי רבית קצוצה מאחר שהרמב"ם שנהגו העולם כמותו בדיני ממונות סובר שאין מוציאין מידו אין לנו כח להוציא מידו:
ועוד שאפילו לדעת שאר הפוסקים אין מוציאין מידו אלא א"כ יתברר לנו שמה שטען התובע הוא אמת אבל בנ"ד שהנתבע מכחישו ואומר שבהיתר נעשה עסק זה אינו חייב אלא שבועת היסת וכיון דלהרמב"ם אפי' אם יהיה כדברי התובע אין מוציאין מידו אין להשביעו כל זה לא מיבעיא אם שמעון הנתבע הוא מוחזק אלא אפילו אם ראובן התובע הוא מוחזק אין לומר שהוא נאמן בשבועה להחזיק במה שבידו וגם אין לומר שצריך שמעון שישבע כדי לגבות שטרו אלא גובה שטרו בלא שבועה אם הוא מקויים וכמו שפסק הרמב"ם בפט"ו מהלכות מלוה ולוה וכתב הרב המגיד שכן הסכימו האחרונים הלכך אם השטר מקויים שמעון גובה שטרו בלא שבועה נאם הצעיר יוסף קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |