אבני נזר/יורה דעה/תלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה תלב

סימן תלב

א

א) בתשו' הרא"ש כלל ב' סימן י"ד בפחות מחמשת רבעים שנילש במי ביצים ותפח עד שהוא גדולה כפליים מעיסה סתם שבא מחמשת רבעים מ"מ פטור דבתר מעיקרא אזלינן. ודחה ראיית השואל מגוי שקצר ונתגייר דיש לו שכחת עמרים. דשאני התם דשני חיובי נינהו. שכחת קציר ושכחת עמרים. משא"כ בחלה דחיוב אחד הוא אם לא הפריש מן העיסה מפריש מן הפת ע"כ בתר מעיקרא אזלינן. ואף דבפרק כל המנחות כל היכי דמעיקרא לא הוה בי' והשתא הוה בי' מדרבנן. התם גזרו משום הרואים שיחשבו דמעיקרא נמי הוה בי'. אבל הכא הרואה יחשוב שכבר הפריש חלה עיי"ש. והרשב"א בתשו' סימן תס"א הסכים עמו וכתב וז"ל כל שבא לכלל עונת חיוב חלה אלא שדבר אחר גרם לו לפטור דהיינו מיעוט שיעורו. א"נ שלא הי' הבעלים בני חיוב כגר שנתגייר. לעולם אין חיוב חל עלי' מצד עצמה ואפי' תפחה או שנתגיירו הבעלים אא"כ בא לה חיוב מצד אחר כגון צירוף עיסה אחרת עיי"ש:

ב

ב) ונראה לי דאף שהרא"ש והרשב"א שוים בדין. חלוקין בטעמיהן. דרא"ש אתי עלה משום דבתר מעיקרא אזלינן ונחשב גם עתה כחצי שיעור. וכהא דכל המנחות מדאורייתא. והרשב"א שכתב טעם אחד בעיסה שתפחה ונתגיירו הבעלים משמע שגם בעיסה שתפחה פטור משום שבשעת חובתה היתה פטורה. ועי' פ"ג דחלה מ"ד ו'. והרא"ש לא אתי עלה משום דבשעת חובתה היתה פטורה משום דח"ש אינו שעת חובה כלל. (וכן משמע דעת השואל שרצה לדמות לשכתה בנתגייר דחייב. והא בחלה בנתגייר מפורש במשנה דפטור. אלא דפשיטא לשואל דאין לפטור בחלה מטעם דנתגייר דפטור נתגייר משום דבשעת חובתה היתה פטורה. ולא שייך בפחות משיעור כמו בנצטרף עם עיסה אחרת. והיינו דכיון דאין בו כשיעור אינו שעת חובה כלל] אך הרשב"א ס"ל דבהי' פחות משיעור בשעת לישה חשיב ג"כ בשעת חובתה היתה פטורה. והא דנצטרף עיסה אחרת נתחייבה. היינו משום שבא לה חיוב מצד אחר:

ג

ג) ויש לעיין לדעת הרשב"א מהא דירושלמי שנים שעשו עיסה כשיעור לחלקה בצק וחלקוה והוסיף כל אחד עד כשיעור פטורה. כיון שקודם שחלקוה הי' כשיעור ונפטרה משום שעשאוה לחלקה בצק. והרי בא לה חיוב מצד אחר שהוסיפו כל אחד. בשלמא להרא"ש [והשואל] טעם הוסיפו דחייב משום דחצי שיעור לא חשיב שעת חובה. וזה שהי' כשיעור רק מצד שהי' בדעתם לחלקה בצק חשיב שעת חובה. אך לרשב"א דטעם החיוב משום שבא לה החיוב אח"כ מצד אחר קשה:

ד

ד) ונראה ליישב דטעם העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה. משום דדומה לעושה עיסה על מנת לעשותה סופגנין. היינו ליבשה בחמה או לעשותה באלפס ע"י משקה. דכיון שאין סופה להיות לחם לא נתחייבה בעודה עיסה ה"נ אין סופה להיות לחם כשיעור. דעכשיו עוד לא נאפית. ולכשיאפה יהי' פחות פחות מכשיעור. ופטור זה ארכבי' אתרי ריכשי. על פחות משיעור ועל סופגנין. וע"כ כשעשה על מנת לחלקה וחלקוה ואח"כ הוסיף כל אחד חשיב שעת חובתה היתה פטורה משום שהיתה נדונית כסופגנין וע"ז אינו מועיל מה שחזר והוסיף כיון דפטורה לאו משום פחות משיעור לבד רק משום סופגנין ג"כ ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף