אבני נזר/יורה דעה/תכא
|
< הקודם · הבא > |
אעריכה
א) משנה ט' החלה והתרומה חייבין עליהם מיתה וחומש ואסורין לזרים. ואף דמאחר דחייבין עלי' מיתה פשיטא דאסור לזרים בירושלמי פתר לה בחצי שיעור דאסור מה"ת לר' יוחנן. מכאן תשובה למ"ש המל"מ פ"א מהלכות חמץ ומצה בחמץ הואיל והי' לה שעת הכושר אינו איסור חצי שיעור רק מקרא דלא יאכל. ובלפני זמנו דליכא קרא מותר עיי"ש. והרי תרומה דהי' לה שעת הכושר לזר ואעפי"כ אסור חצי שיעור לר' יוחנן וכן מסתברא. ואפי' אם נאמר החילוק בין הי' לו שעת הכושר. וחמץ בפסח גמרינן מלא יאכל. נילף לפני זמנו מתוך זמנו. וכן שאר איסורין שהי' להן שעת הכושר. מה תאמר מה לחמץ בפסח שכן כרת. א"כ איך נילוף שאר איסורין מחלב נימא מה לחלב שכן כרת. אא"כ תאמר כמ"ש בתשו' הרשב"א סימן תל"ט דכל דכתיב גבי נבילה לררוי חצי שיעור. שוב נילוף איסורי לאו שהי' בהם שעת הכושר מנבילה וחמץ בפסח במה הצד:
בעריכה
ב) בירושלמי מקשה לריש לקיש ממתני' דאסורים לזרים. לכאורה יש לפרש מתניתין באוכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס. דאסור מה"ת משום משמרת תרומתי דאסור להפסיד התרומה. או במאכיל כזית לשני זרים דאסור מה"ט. מיהו בתוס' פסחים (י"ג) נסתפקו אם אסור לשרוף תרומות טהורות כמו שאסור לטמאם. או אין איסור רק במטמא עיי"ש. ועי' ביבמות (צ') תוד"ה ואוכלת ודו"ק:
שם במשנה ואין נוטלין מן הטהור על הטמא אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור. פי' הר"ש חלה משתתגלגל העיסה. עי' פ"ג משנה א' כיון שהוא נותנת את המים. ויעיין בפי' הר"ש שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |