אבני נזר/חושן משפט/קמד
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אור ליום ד' וארא תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב.
- שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם צמ"ם שמו נודע בשערים כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין.
אשר כתב כת"ר דסיכה כשתי' להרמב"ם מה"ת, סיכה כשתי' אינו רק בתרומה, מרמב"ם מוכח שלא פסק כתוספתא מדכתב אחד הסך עצמו או אחרים משמע שגם בעצמו אין חיוב אלא בסך הוא עצמו לא בניסך ע"י אחרים [וכן רשום בכתביי אולי נשמט במכתבי לכת"ר] אך מ"ש כבודו מדלא מחייב שתים כמו במקיף וניקף וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהל' ע"ז הל' ט' בעושה אליל לעצמו, הנה במקיף וניקף לא הביא הרמב"ם דחייב שתים ומדכתב המגלח שני צדעיו לוקה שתים ולדברי פירש"י בדרבא ארבעה הו"ל ללקות, ובוודאי פירוש אחר הי' לו בדרבא, וכן בדין לפי מה שהשריש בס' המצוות דאינו לוקה שני מלקיות על לאו אחד [זולת דאיכא קרא לחלק] וכיון דמקיף וניקף בלאו אחד למה ילקה שתים, וה"ה סך וניסך ביחד דאינו חייב אלא אחת, ואינו דומה לעושה אליל לעצמו דשני לאוין הם. לא תעשה לך דמשמע כל לך אסור אפי' ע"י אחרים ואלהי מסכה לא תעשו לכם דאפילו עושה לאחרים חייב כמבואר ברמב"ם במקומו:
מה שהקשיתי שגם בסך לא יתחייב חטאת כיון שמשכחת בלא מעשה הניסוך, דחד לאו וכרת הוא עם הסך, וכתב כ"ת שאינו מבין שא"כ גם בע"ז לא יתחייב העובד כיון דמשכחת בלא מעשה במקבל עליו באלוה, ליתא דבע"ז שני לאוין המקבל והעובד, המקבל עובר בלא יהי' לך כמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פ' יתרו ובספר המצוות, ובמהר"ל בס' התפארת חולק על דבריו אלו, ובחי' הארכתי ששיטת הרמב"ן מוכח בגמ' והעובד עובר בלא תעבדם, וע"כ אף שהמקבל פטור מחטאת העובד חייב, דבחטאת אזלינן בתר הלאו ג"כ, וכל שאתה מוצא כרת אחד וחילוק לאוין חילוק חטאות ביניהם:
מה שכתב שבתוספתא אינו מבואר שחייב כרת בניסוך שיש חסרון שם, אמת הדבר, וכן נרשם בכתביי שחסר שם מחלוקת ר"מ ור"י אם כ"ש אם כזית, מ"מ מדמיירי בכרת ועלה קאמר אחד הסך ואחד הניסך משמע שיש חיוב כרת בניסך, ומ"ש בתוספתא שם השוגג פטור, כוונתו מכרת דעלה קאי, או הפירוש שוגג שאינו מתכוין לסוך:
בדבר המנפח בכלי זכוכית לא ידעתי מה אכפול הדברים, כיון דכתיב לא תעשה כל מלאכה וזה חשוב עושה מלאכה בכחו הא מעשה הוא בכלאים העבירה מה שהבהמה מנהגת, וזה אינו מעשה דידי', מ"מ המנהיג במקל חייב דהוי מעשה הכאה, ואם בקול דנמצא שהוא אינו עושה שום מעשה, ההנהגה עושה הבהמה, והוא אינו עושה רק קול, אבל בשבת הוא המלאכה בכחו, מה נ"מ אם ע"י דיבורו או ע"י נפוח שלו, דאף דהנפיחה לא הוי מעשה המלאכה הוא מעשה:
בהא דאינו חייב בנתינת שמן המשחה רק בכזית דיליף נתינה מנתינה דעלמא, פירש"י מנתינה דתרומה דכתיב כי יאכל ואכילה בכזית (וכ"כ התוס' פרק כל שעה ופרק כל המנחות] וקשה לי התינח למ"ד לפי מדה משלם כיון שאכל כזית צריך לשלם כזית, אך למ"ד לפי דמים משלם יכול לשלם פחות מכזית, ששוה כמו הכזית שאכל, כגון אכל תאנה ישלם תמרה, או אם הוקר, וכ"ת ר"י סובר לפי מדה משלם יקשה על הרמב"ם שפסק סוף פרק ואו מהלכות תרומות לפי דמים משלם ופסק דבעי כזית, ואין לומר דאם אכל כזית ושילם פחות מכזית לא יצא שאכל מה שיכול לקיים בו מצוות אכילת תרומה ועבודה, ושילם פחות מכזית שאינו יכול לקיים בו הנ"ל, הלא אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים מדאורייתא יצא, אף שתרומה טמאה להסקה, כ"ש זה שעכ"פ חצי שיעור אכילה יש בו וחזי לאצטרופי, ולפי דעתי הי' נראה דמסוגיא זו, וכן מנתינת לבונה במנחת חוטא דקי"ל דאינו חייב אלא בכזית מוכח דלפי מדה משלם ופסק הרמב"ם בהלכות תרומות צ"ע:
ידידו דוש"ת ושינטל ממנו דאגה וטירדא ולא יהי' טרוד כי אם בתורה ועבודה ויראת שמים וינצל מכל רע הוא וב"ב.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |