אבני נזר/אבן העזר/רכט
|
< הקודם · הבא > |
אעריכה
א) שם סעיף ג' [בסבא וספק ויבם אם מת הספק קודם חלוקה יחלקו הזקן והיבם] ויש מי שאומר שאם אין אבי המת קיים יטול היבם הכל, ובב"ש סק"ה ונ"מ מפלוגתא זו אם היבם מת והניח בנות ולא בנים כו' אז לשאר פוסקים כו' וטענת ספק הוא אבל להרא"ש הוי הבנות ודאי עכ"ל, ולבבי לא כן ישפוט:
בעריכה
ב) והנה רבים תמהו על הרא"ש וב"ש בכללם לקמן ס"ק יוד מסבא וספק בנכסי יבם ולא אמרינן דהסבא ודאי אביו והספק בא להוציא בטענת ספק בנו, אלא ודאי דמ"מ כיון שאם הספק בנו אין לסבא כלום במקום בן זה וזה ספק וכשיטת רמב"ם, ובאמת כל התירוצים שנאמרו בזה אינם מתקבלים על הלב עד שהבית מאיר דחה שיטת הרא"ש לגמרי, ומה שנסתייע הרא"ש מהוא אינו יורש אותם הביא הבית מאיר דברי רמב"ן דשאני התם שאם אינו בנו של זה הוא רחוק ממנו לגמרי, משא"כ ספק בנכסי יבם עכ"פ בן אחיו, הוא, אלא שהסבא מוקדם י"ל להיפוך שמא בנו והוא מוקדם, וה"ה בספק ויבם בנכסי מיתנא דאפילו בנו של יבם עכ"פ הוא בן אחיו הוא אלא שהיבם אח הוא וקידמו, שוב נאמר שמא הוא בנו של מיתנא והוא קודם לאח:
געריכה
ג) ובאמת כן הוא בחי' הרמב"ן יבמות (ל"ז:) ד"ה ספק וז"ל עוד אני מתמיה במה שאמרו (דף ל"ח) ספק וסבא בנכסי יבם חולקין שהאב ודאי בירושה שלא במקום בן ואעפי"כ הספק הזה מספק עליו ירושת ודאי מאחר שהוא שמא בנו ואין האב ראוי לירש בפניו ולמה כן והרי אמרו והוא אינו יורש אותן והא מילתא פסיקא תנן שאפילו הי' לו למת אחין ואלו הספיקות באין לירש עמהן האחין נוטלין הכל, ואמאי נימא כיון שאין אחין ראויין לירש בפני הבן ושמא זה בנו הוא יחלוקו, ומה שפירש כאן בטעם דאיתי' הספיקות אינו מספיק אלא במקום שיש למת בנים ודאין, אבל י"ל כיון דספק דשמעתי' מן הראויין לירש במשפחה זו שהרי לפחות בן אחיו של יבם הוא ואין מעכב עליו ירושתו אלא סבא זה כשם שהוא מספק עליו ירושתו כך הוא מספק שלו עליו הילכך חולקין אבל מה ששנינו הוא לא יורש אותן מפני שהוחזקו נכסים לבני משפחה וזה בחזקת דחוק לגמרי עכ"ל:
דעריכה
ד) אך קשה לי במ"ש שהרי לפחות בן אחיו של יבם הוא ואינו מעכב עליו ירושתו אלא סבא זה וכו' ותמוה לי לפמ"ש הרמב"ן עצמו בפי' התורה במדבר (כ"ז ט') בפסוק ואם אין לו בת וז"ל קבלו רבותינו כי האב יורש את בנו כאשר אין למת זרע והכתוב לא הזכיר זה, והטעם כי במשפטי הירושה כל מנחיל נוחל כי הקורבה שוה, וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו גם האב יורש את הבן, ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין אם כן ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים עכ"ל, א"כ כשהסבא קיים אין התחלה לירושת אח או בן אח ואין הסבא מעכב עליו ירושתו, רק שאין התחלה לירושתו, אבל הספק בא לעכב על הסבא ירושתו בטענה שהוא בנו וקודם לאב, אבל הסבא אינו בא בטענת קדימה רק שאפילו אביו המיתנא לא הי' יורש את היבם שאין ירושה לצדדין ואת הסבא אינו יורש שהוא חי, והוא פליאה עצומה:
העריכה
ה) ונראה ליישב דהנה בב"ק (ק"ח:) במשנה הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו, פירש"י לבניו של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים, אבל התוס' פירשו לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן, כלומר בתחילה לבניו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו כאילו מת הוא והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו והם אין באים מכוחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בסוף מי שמת תחת אבותיך יהיו בניך הילכך אעפ"י שאין לאביהן בו כלום שהדי יש לו להחזיר גזילה אפי' הכי הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב"ב או לאחיו כשאין לו בנים עכ"ל, מבואר מדבריהם דאמרינן מכח אבוה דאבא קאתינא אף שאביו חי אם אין אביו יכול לירש, ונשמע דאף אם אביו יכול לירש אינו רק מוקדם בירושת זקינו לבנו, אבל לולי אביו הי' בנו יורש בירושת זקינו, דאמר מכח אבוה דאבא קאתינא, והנה מדברי הרמב"ן הנ"ל שכל המנחיל נוחל נשמע כשם שנכדו בירושת זקינו אומר מכח אבוה דאבא קאתינא כן הזקן בירושת נכדו אומר מכח בן בני קאתינא:
ועריכה
ו) והשתא מיושבים דברי הרמב"ן, שהסבא מעכב בירושתו, שאם לא הסבא יורש הי' אבי הסבא יורש בנכסי היבם דאמר מכח בן בני קאתינא, ואף שבנו הסבא קיים אם לא הי' בנו הסבא יורש כדברי תוס' ב"ק, וחוזר ומנחיל לספק, דאמר מכח אבוה דאבוה דאבא קאתינא כיון שלא הי' הסבא יורש כדברי תוס' ב"ק, רק מחמת שהסבא יורש מונע את אבי הסבא בקבר לנחול ולהנחיל, נמצא הסבא מעכב הספק מלירש את היבם, ושפיר קאמר רמב"ן כשם שהסבא ירצה לעכב על הספק, כמו כן יעכב הספק על הסבא, ומיושבים דבריו:
זעריכה
ז) אך כל זה לשיטת תוס' ב"ק לבניו של גזלן, אך לפירש"י לבניו של אביו, אבל בניו של גזלן אינם יכולים לומר מכח אבוה דאבא קאתינא הדרא קושייתינו לדוכתא מאי שנא מהא דהוא אינו יורש אותם אף שלא הניחו בנים, ועיין בשטמ"ק שם בד"ה ואם אינו רוצה בשם הרא"ש מבואר שמפרש כפירש"י וכן הטור בנו של הרא"ש כתב רק פירש"י ולא הביא פי' תוס' כלל, ועל כורחין מוכרח לומר לפירש"י ורא"ש דלא ס"ל הא דרמב"ן בפירוש התורה דירושת אח מדין משמוש נחלה שיורש אביו בקבר, אלא שיורש אחיו בעצמו, וכן דעת רשב"ם ב"ב (קכ"ה:) בד"ה ורב ענן אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי בנו ובתו ואחיו ואביו כל אלו הם ירתאי, אבל בן בתו הוא ירתי ירתאי, הנה מפורש דאחיו יורשו בעצמו, שאם הי' יורש אביו בקבר ואביו את בנו הוה לי' ירתי ירתאי, ועוד הקדים אחיו לאביו, ש"מ אחיו לאו מכח אביו רק את אחיו עצמו יורש, ועל כן אף אם הספק בר מיתנא, לולי ירושת הסבא שקודם לאח, הי' המיתנא יורש את אחיו היבם בקבר ומנחילה לספק:
חעריכה
ח) ומעתה מיושבין דברי רא"ש בספק ויבם, שאם אין אב קיים היבם ודאי אח, מה אמרת לולי היבם הי' הוא יורש את המיתנא שהוא בן אחיו, ליתא שבן אחיו שיורש בנכסי דודו ודאי מדין משמוש שאביו יורש את אחיו בקבר והוא יורש את אביו, אבל זה שאביו היבם קיים אין התחלה לירושתו אם בן יבם הוא, ואין היבם בא כלל בטענת מוקדם נגד הספק ודווקא בספק וסבא בנכסי יבם שאף אם בר מיתנא הוא יורש בנכסי יבם לולי הסבא שקדמו] שאביו מת ויורש אחיו בקבר, והוא יורש אביו כיון שאביו מת, משא"כ בספק ויבם בנכסי מיתנא שאת"ל בר יבם הוא הרי אביו חי, ואין התחלה לירושתו בנכסי דודו מיתנא. ודברי הרא"ש מזוקקים שבעתים:
טעריכה
ט) מעתה אם היבם מת והניח בנות, גם הרא"ש מודה דיחלוקו, דלולי הבנות אף אם הספק בר מיתנא יורש את היבם בטענת שאביו המיתנא יורש את אחיו היבם בקבר והוא יורש את אביו: