אבן עוזר/פסחים/מז/א

אבן עוזר פסחים מז א

בד"ה ובמוקדשים כו' ובחנם דחק וכו'. עכ"ל. יש ליישב פרש"י דניחא לי' לפרש כן מדנקט והם מוקדשים משמע דגם החמור הוקדש. והל"ל דשור לבד הוקדש אלא וודאי התנא איירי בבכור. וקדשים קלים אין בהם מעילה לכן אמר שגם החמור הוקדש ומעל בחמור והא דאיירי התנא בבכור משום דעיקר עבוד' בקדשים כתיב גבי בכור. וכה"ג תירץ ר"י בעצמו סוף הדיבור דמש"ה נקט שור וחמור ולא שור פסולי המוקדשים ע"ש:

בא"ד. והשתא מחמור ה"ל לאקשויי כו'. עכ"ל. יש לתרץ קושיא זו לרש"י ע"פ מה דפריך פ"ב דמכות דף כ"א ע"ב ולילקי נמי משום זורע בי"ט. ומשני רבא אין חילוק מלאכות בי"ט. ואותבי' מברייתא והוצרך להגיה שם משום הכי הברייתא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ע"ש. והא דצריך הש"ס לכל זה שם. היינו לפי האמת דהש"ס הכריח שם לקמן דף כ"ב ע"א דע"כ אפי' מידי דאיתי' בשאלה נמי קתני והיינו מדנקט נזיר במתני' אבל אי לאו האי פירכא דהא נזיר קתני. לא הוי צריכין לדחוק בכל זה. דטפי ניחא לן למימר דגם חילוק מלאכות בי"ט. ובאמת נחשב במתני' בין שמונה לאוין ג"כ הזורע בי"ט. ולאו דהזיד במעילה לא קחשיב דמידי דאיתא בשאלה לא קתני. והא דמוכרח לשנות אין חילוק מלאכות בי"ט וע"י זה הוצרך להגיה הברייתא היינו משום דע"כ מידי דאיתא בשאלה נמי קתני דהא נקט נזיר וע"כ לאו דמעילה נמי חשיב. לכן עכצ"ל אין חילוק מלאכות בי"ט. דאל"כ ליחשוב נמי זורע. לפ"ז אי הוי פריך שם הא קתני חמור הוי יכול לשנויי באמת לאו דמעילה לא קחשיב הואיל ואיתא בשאלה. אלא חשיב זורע בי"ט בינייהו ויש חילוק מלאכות בי"ט לכן פריך מנזיר:

עוד יש לתרץ ע"פ הא דאמר רבא ספ"ג דשבועות דף כ"ז ע"ב נשבע על הככר ואכלה. אם נשתייר ממנה כזית יש לו התרה לשבועתו דמגו דמהני לי' התרה לכזית בתרא מהני לי' התרה נמי אף על מה שכבר עבר השבועה ופטור ממלקות גם על מה שעבר. אבל אכלה כולה אין לו התרה על שבועתו כיון שכבר עבר. לפ"ז י"ל הש"ס דשם כרבא ס"ל. וה"ק מידי דאיתא בשאלה גם עתה אחר שעבר עליו לא קתני כיון דלא פסיקא לי' ללקות עלי'. דהא אפשר עדיין להתיר השבועה ולפטור עצמו ממלקות. אבל מידי דליתא עתה בשאלה אף שקודם שעבר הוה איתה בשאלה מאי בכך. כיון דעתה אחר שעבר השבועה אין בידו לפטור עצמו ממלקות קא חשיב התנא. ולפ"ז בשב עה שלא אחרוש בחול ובי"ט אף שעבר עלי' כיון דמהני שאלה על העתיד שיכול לחרוש עוד מהני ג"כ לשעבר. וכיון דבידו לפטור ממלקות לא קתני. וכן בשור דקדוש קדושת הגוף ולא יצא לחולין במעילתו מהני בי' שאלה כדי שיצא השור לחולין. לכן מהני נמי דלא עבר על מעילתו כלום. ויכול לפטור עצמו ממלקות ממעילתו ולא איבעי לי' למיתני. אבל חמור דקיל"ן קדושת דמים הוא ובמעילתו יצא כבר החמור לחולין. לכן לא מהני בי' שאלה כדי שיכול לפטור ממעילתו ממלקות. דהא כבר יצא החמור לחולין מיד במעלו אשר מעל בו:

וצ"ל דלפ"ז אתי סתם מתני' דמכות כר"מ דאמר פ"ב דקידושין דף נ"ה הקדש במזיד מתחלל. לכן ל"מ למיפרך מחמור שם די"ל סתם מתני' כר"מ אתיא ע"כ פריך מנזיר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף