אבני נזר/אבן העזר/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר כז

סימן כז

לרב גדול אחד.

אשת איש ישבה עגונה מבעלה זמן רב ונתעברה והולידה זכר והאשה תמיד יוצאת ונכנסת בבית הערלים אשר נושאת ונותנת עמהם וגם בבית הערלים רצענים, וכשהיתה מעוברת באתה אל רופא אחד ישראל וביקשה מאתו ליתן לה סמים שתפיל עוברה ולא רצה, כן סיפר הרופא, ואמר שבאת לפניו בבכי שערל אחד אנסה בעת בואה אליו לגבות מאתו חוב שהי' לה אצלו, וכן קיללה את הגוי ההיא בעת לדתה, ועתה השאלה על הוולד:

תשובה

א

א) הלכה רווחת ביבמות (מ"ה:) נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר בין בפנוי' בין באשת איש, ונראה דאף למה דס"ד דעבד הבא על בת ישראל אשת איש הוולד ממזר, י"ל דבגוי כשר והוא לשיטת הרמב"ן דאשת איש הנבעלת לנכרי אינה בכרת, כשם שישראל הבא על אשת גוי ממעט לי' מקרא ממיתה וה"ה מכרת, וע"כ הקשה הש"ס פרק בן סורר והא אסתר פרהסיא הוי ולא הקשה והא אסתר ג"ע הוה, וא"כ אין מה שהיא אשת איש מועיל כלל להיות הוולד ממזר, רק בעבד דקרינא בי' רעהו, שהרי ההורג את העבד חייב' מיתה דקרינא בי' וכי יזיד איש על רעהו, ע"כ ס"ד דהוולד ממזר, ולהלכה אין נ"מ כנ"ל דהלכה הוולד כשר:

ב

ב) אך יש לעיין אם נאמנת, והנה קיי"ל כר"ג בהיתה מעוברת דנאמנת לינשא לכהן אפי' ברוב פסולים ולכתחילה לא מנסבינן לה לכהן עד דאיכא רוב כשרים, ודעת הרמב"ם דלכתחילה לא מנסבינן לה לכהן עד דאיכא תרי רובא, ובקידושין (ע"ד.) אבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו אם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת, ובגמ' תנינא היתה מעוברת וכו' ואמר ר' יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג, חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה, הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מאי איכא למימר, דאבא שאול עדיפא מר"ג, דר"ג ברוב כשרים, דאבא שאול אפי' ברוב פסולים, והקשו בתוס' דהא קיי"ל דר"ג אפי' ברוב פסולים, ותירצו דזה לא מוכח ממשנה אלא מברייתא ושפיר הוצרכה המשנה להשמיענו דאבא שאול, ופסקו הפוסקים כאבא שאול להכשיר הוולד אפי' ברוב פסולים, אף דבדר"ג להכשיר היא עצמה לכהונה לא עבדינן לכתחילה עובדא עד דאיכא רוב כשרים, ולרמב"ם תרי רובא, בוולד הואיל ואי לא מהמנינן לה יפסול אפי' לקהל כדיעבד דמי, ודין הוולד כדין האשה אם נשאת לכהן שלא תצא, והנה לפי זה לכאורה הדין פשוט שהיא נאמנת לומר לגוי נתעברתי, דמה לי אומרת לכשר נתעברתי או לגוי נתעברתי שניהם דין אחד לגבי הוולד:

ג

ג) איברא דכד מעיינין בו יש לדון בו הרבה, הא', דהנה דין נאמנות האשה הוא מתרי טעמי, מדין חזקת כשרות ומדין ברי, ולכאורה שני הטעמים אזדו בוולד, דלית לי' חזקת כשרות, וגם ברי דאמו למה יועיל לגבי הוולד, הא הוי כמנה לאחר בידך, דלא חשיב ברי, ועי' בתוס' כתובות (ע"ו) בד"ה רישא, ובתוס' קידושין (ס"ו.) דטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת כשרות דאמו מהני לוולד, והיינו דחזקת כשרות דאם מהני להכשיר עצמה ואי אפשר שתהי' היא כשרה וולדה פסול, וה"ה די"ל טעם זה בברי, דברי מועיל להכשיר עצמה וע"כ גם הוולד כשר [ומנה לאבא בידך דלא חשוב ברי משום דלא נ"מ כלל לגבי' רק לגבי אביו], וכל זה באומרת לכשר נבעלתי, אבל בנ"ד דהכשר הוולד מחמת שנבעלה לנכרי והיא ודאי נפסלה לכהונה, ולבעל ג"כ אין נ"מ בין נבעלה לגוי או לישראל כמו שהוכיחו הפוסקים מכמה מקומות דאשת איש שנבעלה לגוי נאסרה לבעלה והשיגו על הר"ת שהתיר א"א שהמירה לאותו שנבעלה לו, והדברים עתיקים] וכיון דאין נ"מ רק לגבי הוולד הוה כמנה לאבא בידך ופשיטא דחזקת כשרות ליכא הכא כלל, שהוולד לית לי' חזקת כשרות והיא בין כך ובין כך יצאה מכשרותה:

ד

ד) הב' דהנה שבוי' אסורה לכהן ואפי' נשאת תצא, שהרי נשבית תחת בעלה הכהן תצא ואינה נאמנת לומר לא נבעלתי, משום דרוב נכרים פרוצים בעריות הם, וכן מפורש טעם זה כתובות (י"ג:) וקשה דהא קיי"ל כר"ג בדיעבד אפי' ברוב פסולים, ובתוס' שם בד"ה השבתני כתבו הטעם משום דאשה מזנה בודקת ומזנה, ובנ"ד אם יהי' רוב פסולים אצלה היינו רוב ישראל, שוב יאסר אפי' בדיעבד כמו שבוי' דלא שייך בודקת ומזנה, חדא שהרי אנוסה, ועוד אטו נשי דינא גמירי שהוולד מגוי יהי' כשר יותר מאילו הי' מישראל, ושכל המון הוא להיפוך, וכן הי' במעשה שתחילה אמרו כל הבעה"ב שהוא גוי ואח"כ שהוא ממזר עכ"פ, ואיך שייך בזה בודקת ומזנה, וכיון שאסור בדיעבד גם הוולד יאסר, שכל טעם הכשר הוולד דוולד חשוב דיעבד כיון שאם לא נאמינה גם לקהל יפסול והוי כדיעבד, והרי בנ"ד אף בדיעבד ראוי' לאסור:

ה

ה) אלא שראיתי להטוש"ע סי' ד' סעיף כ"ט באב שאומר על העובר שאינו ממנו או על אחד מבניו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי, ואם היא אומרת מגוי או מעבד נתעברתי נאמנת שאין הבעל יכול להכחישה בזה, וקשה קושיות הנ"ל, ואפשר לומר דכיון דהבעל אינו נאמן על אשתו לפוסלה, ונהי דנאמן על בנו, אבל על אשתו אינו נאמן, ואם תתאלמן תהי' מותרת לכהונה, ועפ"י דיבורה נאסרת ומתוך שנאמנת על עצמה לפסול נאמנת על בנה להכשיר, וכמו מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דמתוך שנאמנת על עצמה להכשיר נאמנת גם על בנה להכשיר, ה"נ אמרינן מתוך שנאמנת על עצמה לפסול נאמנת על בנה להכשיר, אף דלכאורה אינו דומה, דהתם אי אפשר שתהי' היא כשרה ובנה פסול, אבל הכא כיון שבכלל דברי' שנבעלה לגוי ומחמת זה לבד פסולה, ועדיין אפשר שהוולד מישראל, י"ל דכיון דלא דיימא מעלמא והגוי ודאי בא עלי', דעל זה נאמנת, לא חיישינן לאחר. דאין ספק מוציא מידי ודאי, דהכי אמרינן סוף פרק אלמנה לכה"ג ללישנא בתרא בין לאביי בין לרבא וללישנא קמא לרבא דהלכתא כוותי' לגבי אביי, דמוכח ממתני' דכהן שבא על פנוי' וילדה אוכלת בתרומה דלא חיישינן שמא הוולד מישראל עיי"ש וכן כתב הה"מ פט"ו הלכה י"ח:

ו

ו) אך כל זה ביושבת תחת בעלה שמבלעדי דיבורה לא היתה נפסלת, אבל בנ"ד שנפרדה מבעלה זמן רב ואין הנאמנות רק על בנה, שוב יש לומר דאינה נאמנת:

ז

ז) איברא דמ"ש לדמות דכשם דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דמתוך שנאמנת על עצמה להכשיר ה"נ על בתה, כמו כן נאמר ביושבת תחת בעלה ואומרת מגוי נתעברתי אמרינן מיגו דמהימנא לפסול עצמה נאמנת נמי להכשיר בנה, ואף דלעצמה די במה שאמרה שנבעלה לגוי, שוב אמרינן כיון דלא דיימא מעלמא ודאי מהגוי נתעברה, אכתי לא דמי, דבאמר אביו שאינו בנו אף שנאמנת לגבי עצמה לפסול א"צ לדיבורה, רק שאין הוולד מבעלה, ובזה סגי לפוסלה, אבל מה שאומרת שמגוי נתעברה, זה אינו נוגע לפסול עצמה, והוא רק לגבי בנה, ולמה תהי' נאמנת, ועוד דאכתי קשה קושיא שני', דלא שייך בודקת ומזנה, ואם רוב ישראל לא תהי' נאמנת, ועוד דכתב הרמב"ם פט"ו הלכה י"א הלכה י"ב פנוי' שנתעברה ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת אמרה לפלוני ממזר או נתין נבעלתי אינה נאמנת והוולד ספק ממזר, ונאמר ג"כ' מתוך שנאמנת לפסול עצמה נאמנת גם לגבי בנה:

ח

ח) והנה הה"מ כתב שם דווקא באומרת לכשר נבעלתי, דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל נאמנת להתירו בקהל, אבל לעשותו ודאי ממזר להתירו בממזרת דהוא איסור תורה אינה נאמנת, וכן כתב הר"ן פרק עשרה יוחסין, ולכאורה תמוה דהא קיי"ל כר"ג בדיעבד שאם נשאת היא עצמה לכהן אפי' ברוב פסולים לא תצא ולכהונה הוא איסור תורה, וכן הוולד אף אם רוב גוים וחללים, מותרת לינשא לכהן, ואף דאיכא איסור תורה, ועוד מפורש בתוס' קידושין דטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה משום דחזקת כשרות דידה מועיל לבתה ולא משום דרק איסור דרבנן:

ט

ט) והנראה בזה עפ"י דברי מהרש"א עירובין (כ"ה:) בד"ה קרפף בקרפף שנפרץ במלואו לחצר דלרבנן דס"ל קרפף וחצר שתי רשויות אויר חצר מייתרי לקרפף לשוויי' יותר מבית סאתים דסגי בלחי לצד החצר שיהי' גם הקרפף מותר, והקשה מהרש"א כיון דחצר לא נפרץ במלואו ואית לי' לחצר גיפופי, גם הקרפף יהי' מותר, דגיפופי יהי' במקום לחי, דקיי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, דחצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה גם הקטנה מותרת משום דנראה מבחוץ וה"נ דכוותי', ותירץ מהרש"א דהתם לא מהני גיפופי לקטנה אלא משום מיגו דמהני לגדולה מהני נמי לקטנה, והכא הגיפופי אינם פועלים בחצר כי אם שלא יהי' נפרץ במלואו לקרפף שהרי אין לו שום חסרון אחר, ועל כן אי אפשר שיועילו הגיפופי לקרפף לגבי שלא יהי' יותר מבית סאתים, כי התועלת הלז אינם עושים כלל בחצר, ולא שייך לומר מיגו שמועיל לחצר מועיל להקרפף רק לענין שלא יהי' נחשב נפרץ במלואו להחצר שהיא מקום האסור לה, אבל האיסור יתור בית סאתים במקומו עומד:

י

י) וכיוצא בזה אני אומר בנ"ד, דטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דחזקת כשרות דידה וכן ברי דידה מהני לבנה, והיינו מטעם מיגו דמהני לגבי דידה, דאל"כ הא מנה לאבא בידך לא מהני, ואיסור קהל לא שייך גבי דידה רק לגבי בנה, ולא אמרינן מיגו בזה כדברי מהרש"א הנ"ל, ע"כ צריך טעם אחר דספק ממזר מותר מה"ת ובדרבנן נאמנת, וכיון שכשירה לקהל שוב מותרת גם לכהונה, דלענין כהונה איכא מיגו דמהימנא לגבי עצמה:

יא

יא) שוב ראיתי במקור הדין ברמב"ם שכתב הדין אפי' באשה שהלך בעלה למדה"י, ואף שבטוש"ע לא העתיקו רק אם אמר האב שאינו בנו נראה שאין חילוק ביניהם כנ"ל:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף