אבני נזר/אבן העזר/פא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר פא

סימן פא

ב"ה ו' אלול תרח"ם. להרב החריף אבד"ק סטאווישין שלו'.

בדבר האשה שבכל לידה מקשת לילד, ויש לה איזה גידין ברגלי' שנתגדלו בשעת לידה, ואמר הרופא שאם תתעבר עוד פעם אחת אין עוד שום אופן שתחי' כי יפתחו הגידין, ושואל אם יש לו היתר לשמש במוך:

תשובה

א) בפ"ק דיבמות יא: שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת מניקה וכו' דברי ר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה', ודעת רש"י משמשת במוך מותרת לשמש במוך, ולחכמים אסור, ור"ח פירש דאין איסור בנתינת מוך אחר תשמיש, ומשמשת דקתני, היינו צריכות לשמש במוך אחר תשמיש:

ב

ב) ומדנדי ר"ת מפירש"י מותרות ולפרש קודם תשמיש, משמע משום דלהתיר קודם תשמיש אין היתר גם בג' נשים דמוטב שלא ישמש כלל כיון דחשוב השחתת זרע איך דחי מצוות עונה איסור השחתת זרע, בשלמא לאחר תשמיש למאן דאסר בשאר נשים מותר בג' נשים משום סכנה משום דהתשמיש בהיתר הי', ואחר תשמיש שהיא מסתכנת אם תתעבר, שוב פקוח נפש דוחה איסור השחתה, אבל ליתן מוך קודם תשמיש, דהאיסור התשמיש, ואין סכנה אם לא ישמשו ע"כ אין היתר, שוב ראיתי כן בתוספי הרא"ש להדיא, ועי' בתוס' ותוספי הרא"ש ס"ב: בד"ה חייב, אך התוס' כתובות בשם ר"י מיישב פירש"י בנתינת מוך קודם התשמיש:

ג

ג) ונבוא לנ"ד, הנה ליתן מוך אחר תשמיש לכאורה מותר גם לפירש"י דאסר מוך גם לאחר תשמיש בשאר נשים [כפי דעת כל הפוסקים לשיטתי'] וגם בג' נשים לחכמים דקי"ל כוותייהו, דזה רק בשלש נשים שאינו סכנה ברורה, דעפ"י רוב, אין נשים אלו מתעברות, וה קמן דאף לת"ק אינו רק היתר לשמש במוך כפירש"י מותרות לשמש במוך, אבל מותר ג"כ בלא מוך, וכיון שאין סכנה ברורה ס"ל לחכמים לסמוך על שומר פתאים, אבל לא בנ"ד שאמרו הרופאים שאם תתעבר ותלד ודאי תמות, ומסתמא תתעבר ותלד דרוב נשים מתעברות ויולדות בזה ודאי אין לסמוך על שומר פתאים ה':

ד

ד) אך לפני תשמיש יש לאסור גם לפר"י הנ"ל בשיטת רש"י דג' נשים מותרות לשמש במוך גם לפני תשמיש דלכאורה קשה הלא אם לא תשמש כלל לא תמות, וכיון שהתשמיש גופי' אסור, איך נדחה איסור זה, דאין כאן פיקוח נפש אם לא תשמש וצ"ל כיון שאם תאסר לשמש במוך ישמש בלא מוך, דאין איסור לשמש בלא מוך כנ"ל משום דהוי חשש רחוק, ואף דאפי' חשש רחוק דוחה שבת, מ"מ אם לא ירצה לחוש למיעוט, אין עליו איסור כמבואר בתוס' נדה (מ"ד:) בד"ה איהו מיית ברישא עיי"ש, וכיון שאם לא נתיר לו לשמש במוך ישמש בלא מוך ויבא לחשש סכנה, מתירין לו לשמש במוך:

ה

ה) אבל בנ"ד שאסור לשמש בלא מוך כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות. ואם לא נתיר לשמש במוך לא ישמש כלל ולא יבוא לידי סכנה איך יהי' ניתר איסור השחתת זרע שיש בתשמיש על העצים והאבנים. הא אם לא ישמש כלל לא יהי' סכנה:

ו

ו) אך יש, לדחות דהא נתינת מוך אחר תשמיש ודאי מותר כנ"ל, וכיון שכן עכ"פ בביאה אחת ונתינת מוך אחר תשמיש עפ"י רוב לא תתעבר, דאף בלא מוך אין רוב נשים מתעברות מביאה אחת, ובנתינת מוך אחר תשמיש רוב שלא תתעבר ומותר לשמש ביאה אחת ע"י נתינת מוך אחר תשמיש, וכיון שכן שוב מותר לשום מוך לפני תשמיש מחשש רחוק שתתעבר תיכף בשעת תשמיש, ולא יועיל הנתינה אחר תשמיש, וכיון שמותר לו לשמש ביאה אחת בנתינת מוך לפני תשמיש, שוב מותר גם הביאה שני' שבודאי לא נתעברה מביאה ראשונה, והרי הביאה שני' כמו ביאה ראשונה דמותר כנ"ל, ותהי' מותרת לעולם לפר"י כדעת רש"י, וכהאי גוונא כתב הרשב"א נדרים (לח.) גבי וזן את בהמתו טמאה לר' אליעזר מפני שנפשה וגופה לשמים וכתב הרשב"א דמסתבר דמותר לזונה בכל עת אעפ"י שאילו הוא לא זנה וכן הבעלים לא זנוה היתה מתה, וא"כ מהני הוא שהרי מצילה ממיתה, מ"מ כל שעה ושעה הוא מותר לזונה, דכיון דשעה ראשונה הי' בהיתר גם בשני' מותר וכן בכל שעה ושעה עכ"ל ומדבריו ראי' למה שכתבתי:

ז

ז) אך יש לשדות נרגא בכל זה ולאסור גם נתינת מוך לאחר תשמיש לדעת רש"י, דהנה קשה לי לדעת ר"ת בדעת רש"י כתובות (לט.) דלשום מוך לפני תשמיש גם שלש נשים אסורים כיון שאם לא ישמש ליכא סכנה, ומצוות עונה לא דחי השחתת זרע דידי', ולאחר תשמיש שאר נשים אסורות משום השחתת זרע אף דלא מיפקדא וג' נשים מותרות לאחר תשמיש משום סכנה עיי"ש היטב א"כ. גם לשמש ולשום מוך לאחר תשמיש יאסור ג"כ, שהרי גורם בתשמיש לבוא לידי איסור אח"כ, ואף דאח"כ יהי' מותר משום סכנה מ"מ עכשיו ליכא סכנה ואסור לגרום וכמ"ש הרז"ה והרשב"א בנשפכו החמים שלאחר מילה אסור למול על סמך שיחממו לאחר מילה ואז יהי' מותר משום סכנה, מ"מ אסור לגרום עכשיו חילול שבת כיון דעכשיו ליכא סכנה אסור לגרום חילול, והוכיח כן הרשב"א ממתניתין ריש ביצה לא ישחוט אא"כ יש לו עפר מוכן, משום שאם שחט יחפור בדקר ויכסה ואסור לשחוט על סמך שאחר שחיטה יחפור בדקר ויכסה, וכתב הב"י שהרמב"ם והרא"ש והטור דעתם כן:

ח

ח) אך אין הנדון דומה לראי', דגבי מילה אם לא הי' אפשר לחמם אחרי המילה הי' אסור למול התינוק להביאו לידי סכנה, וממנ"פ אסור למול, אם לא יחמם אח"כ מסכן התינוק, ואם יחמם מחלל שבת, ע"כ אסור למול, וכן במתניתין דביצה שאם אין לו עפר כלל אסור לשחוט אותו ביו"ט כמו כוי אין שוחטין ביו"ט. ואם שחטו אין מכסין את דמו, הנה דמשום שלא יוכל לכסות אח"כ אסור לשחוט, וא"כ באין לו עפר מוכן רק דקר נעוץ אסור לשחוט ממנ"פ, אם לא יחפור בדקר ויכסה הא אסור לשחוט משום ביטול מצוות כסוי, ואם יחפור גורם חילול יו"ט. אבל הכא דמותר לשמש בלא מוך כלל כנ"ל, הרי בתשמיש אין כאן איסור כלל, דאפשר שלא תתן אח"כ מוך, ונתינת מוך אח"כ מותר משום סכנה, או תאמר כך בלשון אחר, דגבי מילה שמחוייב לחמם אח"כ הוא כמתנה לחלל שבת, והכל ענין אחד, וכל זה בג' נשים שהוא חשש רחוק ומותר לשמש בלא מוך, אבל בנ"ד שהוא סכנה ברורה ובלא מוך אח"כ אסור לשמש. שוב דומה לנידון הרשב"א דמתניתין דביצה ואסור ליתן מוך גם אח"כ אחר התשמיש לפי רש"י:

ט

ט) והנה בעיקר מחלוקת רש"י עם ר"ת, דר"ת מתיר בכל נשים ליתן מוך אחר תשמיש ורש"י אוסר, בתשו' רעק"א סי' ע"א מדייק מכמה ראשונים דס"ל לאסור, ומסיים מי ירום ראש להקל נגדם, ובמחכ"ת המעיין יראה שאין ראי' מהם, שהם מקשים הכל לדחות פירש"י שפירש מותרות ממילא מוכח דשאר נשים אסורות, ולזה הקשו דמ"מ קטנה איך שייך לאסור מוך דאי אפשר לה להתעבר ולהוליד, ולעולם ס"ל כשיטת ר"ת דגם שאר נשים מותרות, גם מריב"ש הביא ראי' והמעיין בדבריו יראה שאין ראי', שכתב או משום דאמרה בעינא חוטרא לידא או משום דאיכא איסורא, והיינו דאפשר דאסור כשיטת רש"י, ולשיטת ר"ת נאמר דאמרה בעינא חוטרא לידא, אך בחי' רמב"ן ריש פרק כל היד חולק על סברת ר"ת במה שכתב דנשים כיון דלא מיפקדי אינם מוזהרות על השחתת זרע, ומ"מ בפ"ק גבי משמשות במוך מאי איכא למימר כתב הרמב"ן דבכל הנשים קאמרינן, וכן כתב הר"ן שם, משמע דבגוף הדין ס"ל כר"ת דכל הנשים מותרות לשמש במוך, ואפשר שהוא מטעם התוספי הרא"ש דלא מקרי השחתת זרע אלא במי שגורם ע"י חימום שמוציא זרע לבטלה בין איש בין אשה, אבל לאחר שיעקר הזרע מן הגוף לא שייך בי' השחתה, ודברים אלו ברורים ומאירים כשמש:

י

י) ולדינא הדבר ברור לפסוק כרא"ש שהכריע כר"ת שאנחנו בני אשכנז נגררין אחריו, וכן פסק היש"ש פ"ק דיבמות, אך מה שהוסיף היש"ש להתיר אפי' לפני תשמיש אפי' בכל הנשים אין לסמוך עליו בזה, שאחת מראיותיו דפירוש משמשות במוך לפני תשמיש ממשמעות לשון הרא"ש בפי' נדרים (לה:) עיי"ש. והרי דברי התוספי הרא"ש מפורשים דלהשים מוך לפני תשמיש אסור אפי' בג' נשים, וי"ל אילו הוה ידע היש"ש שהרא"ש הוא כנגדו לא הי' מכניס עצמו לחלוק על כולם, וספר תוספי הרא"ש לא הי' נדפס עוד בימי היש"ש:

יא

יא) ונראה לי להביא הוכחה לפירוש ר"י. שפירש בדעת רש"י בכתובות לט. דג' נשים מותרות אף קודם תשמיש, מכלאים בציצית שהתירה תורה משום דאתי עשה דציצית ודחה ל"ת דכלאים, והא אין חיוב ללבוש טלית של פשתן, ומצוות ציצית יכול לקיים בטלית של צמר [ואף אם לא ילבוש טלית כלל לא יעבור על עשה דציצית] וצ"ל כיון שאם נאסר לו של תכלת, מ"מ יהי' מותר לו ללבוש הטלית כדברי המרדכי דבשבת שלא עשה הציצית בטליתו מותר ללבשו בלא ציצית, וכן כתב המג"א באין לו ציצית, וכן בזמה"ז לובשין טלית בלא תכלת, וכיון שהלבישה בין כך ובין כך מותר שוב החיוב לעשות בו תכלת, ודוחה ל"ת דכלאים, וה"נ כיון שהתשמיש בין כך ובין כך מותר, שוב החשש רחוק של סכנה דוחה איסור השחתת זרע:

יב

יב) ואין לומר דשאני התם דתרי מילי הלבשת טלית ולבישת ציצית של כלאים, וכיון שלבישת טלית מותר, שוב לבישת הציצית חובה ודוחה, משא"כ בנ"ד שהאיסור הוא התשמיש ובמניעת התשמיש אין סכנה דליתא, דגבי כלאים בציצית נמי כיון שעשה בטלית של פשתן חוט אחד של תכלת נעשה כל הטלית כלאים, ובלבישת הטלית אין שום חיוב ומצוה וע"כ דמ"מ כיון שאם לא נתיר לו הציצית יהי' מותר ללבוש הטלית בלא ציצית, שוב משום מצוות ציצית מותר ללבוש הטלית של כלאים, ה"נ כיון שאם לא נתיר לו לשמש במוך לפני תשמיש יהי' מותר לשמש בלא מוך [ובנ"ד בלא מוך לפני תשמיש] שוב משום חשש סכנה מותר לו לשמש במוך לפני תשמיש, [ונוכל לעשות סניף פסק היש"ש שמותר אפי' לכל הנשים לשמש במוך לפני תשמיש ועי' בטורי אבן בהשמטות פ"ק דמגילה גבי טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי] וכיוצא בזה בחי' הר"ן שלהי שבת עיי"ש:

יג

יג) אך כל זה אינו רק אליבא דר"מ אבל מסתמא קי"ל כחכמים דאמרי משמשת כדרכו ומן השמים ירחמו, רק שכתבתי בתחילת דברנו דחכמים לא אמרי רק בג' נשים דלא שכיח שיתעברו ולא הוי סכנה גמורה, אבל בנ"ד שהרופאים שפטו שאם תתעבר ותלד ודאי תמות וכלי הריון הם אצלה כמו בשאר נשים, ודאי גם חכמים מודים שלא יסמוך על מן השמים ירחמו, אך ליתן מוך לפני התשמיש, שכל ההיתר משום שאם לא נתיר נתינת מוך לפני תשמיש ישמשו ע"י נתינת מוך אחר תשמיש שבזה אין חשש איסור אפי' בשאר נשים כפסק ר"ת והרא"ש ויש"ש ועדיין חשש רחוק שתתעבר בשעת תשמיש ממש ושוב לא יועיל המוך וחשש זה חשש רחוק שאינו מחויב לחוש ומותר לשמש במוך אחר התשמיש] וע"כ מותר להשים מוך קודם התשמיש, הא כיון שחשש רחוק הוא לא שרו רבנן ונאמר מן השמים ירחמו ואין צורך להתיר האיסור לשום מוך לפני תשמיש כיון שאם תשים אחר תשמיש לא יהי' איסור כלל אפי' בשאר נשים, ואף שעדיין חשש רחוק שתתעבר מן השמים ירחמו, סוף דבר לדינא לאחר תשמיש מותר להשים מוך לקנח כל הזרע ולהפליטו אבל לא לפני תשמיש:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף