אבני נזר/אבן העזר/קנט
|
< הקודם · הבא > |
שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל
ב"ה יום א' וירא תרנ"נ לפ"ק פה סאכטשאב.
שלום לרב חביבי הרב הגדול המפורסם שמו נודע בשערים צנא מלא ספרא מו"ה יואב יהושע נ"י
אעריכה
א) דבר מה שכתבתי בתשובה הקודמת אות ד' דמחיקה לא מקרי מחוסר מעשה בגט הנשאר, דהדיו והנייר שני דברים, וע"ז הקשה מעלתו דהרי גם הכותב אינו עושה מעשה בנייר רק בדיו ואיך נפסל בקציצת נייר עכ"ל, אין לזה הבנה, דעצם הגט הם האותיות, והנייר משמש לזה שלא יהי' אותיות פורחות באויר, וע"כ גם הנייר מכלל הגט אגב האותיות, כהא דכל כתבי (קט"ז.) גוילין אגב כתב הוא דקדיש (וידוע דברי הרמב"ן פ"ק דסוכה הגוילין אינו גוף קדושה והביא ש"ס הנ"ל] וע"כ הכותב ודאי מעשה בדיו עצם הגט, וכשחותך מנייר מעשה בנייר שג"כ מכלל הגט. ומה מקשה:
בעריכה
ב) והדמיון משבח סמנין אינו כלום, דהתם הסמנים לעשות מעשה בצמר, וגט נהפוך הוא, שהעיקר האותיות והנייר משמש להאותיות, וע"כ גם הדמיון שהביא מצביעה והעברת צביעה דחשוב שינוי בצמר אין ענין לכאן, מאחר שאין האותיות לעשות מראה בנייר כנ"ל, ואת"ל דמ"מ כיון שנשתנה הנייר הוי שינוי, הלוא אין שינוי רק במקום שהעביר הדיו כיון שאין הדיו חיבור, ואין שינוי בשאר הגט] והגט כשר בלא מקום הדיו, ולא דמי לאיבעיא דר"פ בין שיטה לשיטה, דהתם מבעיא לי' דאפשר לאו כרות גיטא כמ"ש הרשב"א, ומדברי הרשב"א נמי משמע שמתגרשת בלא הנייר חלק שבאמצע הגט, דאם לא כן לא הי' צריך לטעם דכרות גיטא רק שלא נתן כל הגט:
געריכה
ג) מ"ש עוד דתלוש ולבסוף חיברו היכי דבטלו הא חשוב מחובר, וה"נ הא ביטל הדיו לנייר ולמה לא יחשב חיבור, אינו קושיא, דהתם התלוש בטיל אל המחובר, ומהאי טעמא אבר המדולדל ואילן שנפשח ומעורה חשוב מחובר, אבל כשזה וזה תלוש הא קי"ל חיבורי אדם אינו חיבור כדתנן באהלות והדברים עתיקים:
דעריכה
ד) מ"ש מהב"ח, אין אחריות דברי הב"ח על במקום שחולק על התוס':
העריכה
ה) מ"ש על מה שכתבתי דמחוסר פדיי' חשוב מעשה בגופו משום דהקדש חשוב מעשה כבריש תמורה, ומקרא מלא הוא ועשהו חטאת, והשיב מעלתו דמועשהו חטאת אין ראי', דהתם עושהו חטאת בגורל שהוא מעשה, למה לא דקדק בדבריי, אני כתבתי, דשם מוכח דהוי מעשה "בגופו" מתיבת "ועשהו", והגרלה אינו בגופו, ובגופו לא נתחדש רק ההקדש, מוכח שההקדש לבד הוי מעשה:
ועריכה
ו) ומה שכתב עוד דבדיבורא אתעביד מעשה אין הכוונה מעשה ממש, דהרי חזינן בב"ק (מ"ז.) גזלן הקדישו הקדש משום שינוי השם ולא משום שינוי מעשה, רק בתמורה ג"כ משום שינוי השם, ובין כשר לפסול חשוב ג"כ שינוי השם כמ"ש בשטמ"ק דמה שנעשה כלי לפסול המקוה הוי שינוי השם, וא"כ גבי גט נמי בין כשר לפסול חשוב שינוי עכ"ד, כל הני מילי ליתנייהו, דלעולם בתמורה מעשה ממש, אך בגזילה אף מעשה ממש לא מהני להחשב שינוי, דהרי הקוצץ דקל ממחובר לא קני, דמעיקרא דיקלא והשתא דיקלא, אף דנקצץ ממחובר מעשה רב, דמעיקרא מחובר והשתא תלוש ואעפי"כ לא חשוב לקנות, אלא אם כן נשתנה טעמו וריחו, או עכ"פ מינכר, כדאיתא בב"ק (צ"ז.) גבי מטבע שפסלתו מלכות, וע"כ צריך הש"ס לתרץ דשינוי השם כנשתנה טעמו וריחו ומינכר, ואף לפי דבריו דכוונת הש"ס שינוי השם, הנה גט פסול שחוזר להכשירו ע"י מחיקה ודאי גט שמו, וגדולה מזו בפרק לולב הגזול (ל"א.) מעיקרא לאסא הושענא קרי לי' אך א"צ לזה כלל כמ"ש:
זעריכה
ז) ומה שכתב עוד מפיגול דחשוב מעשה שפוסלו, וה"נ בגט שמכשירו, לא דמי כאוכלא לדנא, דקדשים פסולים איסורא רכיב עלייהו וחשוב שינוי, ולמ"ד שמי' היזק חשוב אפי' שינוי לקנות כדאיתא בגיטין (נ"ג) אבל גט אין בו קדושה ולא איסור, רק שאם יגרש בו תהי' האשה מגורשת, אבל הגט עצמו אין שינוי בו משאר דברים, וכבר כתבו התוס' בהשולח (ל"ב:) לחלק בין מה שיכול לבטל גט שנכתב בכשרות, ואלו הכותב ס"ת לשמה אינו יכול לבטל, ותירצו בתוס' דכל זמן שלא ניתן ליד האשה לא חשוב גמר מעשה, הנה שחלקו התוס' בין הכשר גט בין הכשר ס"ת לקרות (וה"ה הכשר תפילין ומזוזות, דוודאי הכותב לשמן אינו יכול לבטל] דהני בכתיבתם נתחדש בהם קדושה, משא"כ גט אינו דבר רק שיגרש בו, ונדחה נמי הראי' מכיסוי דחשוב מעשה משום שנאסר בהנאה, מה שאין כן גט אין בו דבר כנ"ל:
חעריכה
ח) אך מה שכתב ראי' מהא דריש פרק כיסוי הדם קדשי מזח פטורים מכסוי משום דמחוסר גרירה, אף שאין מעשה בגופו, רק העתק ממקום למקום, זה שאלה:
טעריכה
ט) והנה התוס' והרשב"א הקשו מדם הניתז על הסכין, ותירצו דהתם אם לא הי' ניתז לא הי' צריך גרירה, ולכאורה כוונת דבריהם משום דבשעת שפיכה לא הי' מחוסר, ואף שנעשה מחוסר אחר שפיכה לא איכפת לן, אך מה נעשה לרמ"ה בגט שנעשה מחובר לאחר כתיבה ותלשו פסול כמ"ש הטור בשמו סי' קכ"ד, וה"נ בנעשה מחוסר אחר שפיכה, ולומר דס"ל כשיטת ר"מ ב"ר נתן שהביא הב"י דבאמת למסקנא אדת הא דגורר דם שעל הסכין, אינו נראה כלל. ובב"י מבואר דהא דר"מ הוא דיעה דחוי':
יעריכה
י) ולולא דברי התוס' ורשב"א הי' נראה לי דבעלמא מחוסר גרירה לא חשוב מחוסר מעשה. וכדברי הר"ן הנ"ל במחוסר הקנאה, אך דם שעל המזבח מילתא אחריתא, דקלטי' מזבח, כדאיתא בזבחים (כ"ז:) והוי דומיא דאשרוש דחשוב מחובר, והשרשה היינו קליטה כלשון הש"ס ר"ה (יוד:) כל נטיעה שאינה קולטת כו' ובכל מקום, קליטה היינו שנעשה דבר אחד עם אשר נקלט בו, והיינו קליטת מע"ש בירושלים. שכל דבר יש לו מקום, ומעשר שני זה נעשה ירושלים מקומו ואי אפשר להפרד עוד, וכן קליטת רוצח בעיר שנס בו, שם תהי' מיתתו וקבורתו, וקליטת ארון לבני שאול, נראה לי שנבחרו להיות עולה תמימה על קדושת שמו יתברך נקלטו במקום גבוה למעלה מג"ע העליון לאשתאבא בגופי' דמלכא, וזה קליטת ארון]:
יאעריכה
יא) ולהסביר הדברים דהנה ריש כל הכלים (קכ"ג) אסובי ינוקא ר' נחמן אסר רב ששת שרי, ר"נ מדמי לה לאפיקטויזין, ר"ש מדמי לה לנטילת קוץ, ור"נ התם פקיד, ויש להבין אפיקטויזין נמי המאכל פקיד במעיים, וצ"ל דהמאכל (לא) נחשב כאוכלו ממש, וכהא דשלהי מקואות (פרק י' משנה ח' ) שתה מים טמאים וטבל טהורין דנטהרו במקוה ע"י השקה, ואף שאדם חוצץ מכל צד, וגבי עובר ביבמות ( ) משני דהיינו רביתי', ובמים נראה דלא שייך זה, ואת"ל דשייך, כי מקשה ביבמות. אדרבא תקשי לי' מתניתין, מוכח מזה דהמאכל נעשה דבר אחד עם האוכל, וע"כ בדם דחשוב אכילת מזבח, דמהאי טעמא המחשב לזרוק דמו למחר פיגול מקרא דאם האכול יאכל בשתי אכילות, ע"כ הגורר דם מזבח כמו תולש ממחובר מגוף המזבח, וע"כ לק"מ מדם הניתז:
יבעריכה
יב) אך התוס' והרשב"א אינם סוברים כן, ויש ליישב, דהנה יש להבין סברת הר"ן דהקנאה אינה דומיא דכתיבה, דכתיבה מעשה בגוף הגט, מ"מ הוא דומיא דנתינה, אך יש לומר נתינה מעשה באשה שעושה מאשת איש פנוי', והקנאה אינו מעשה בגט ולא באשה, אבל כסוי אינו מעשה כלל, והוי הגרירה מעשה דומיא דכסוי, ואין לומר דכסוי בעפר שהדם מובלע בעפר חשוב מעשה, שהרי הדין אם רישומו ניכר יכסנו. ואף שכבר הדם בלוע, הנה דמשכחת כסוי שאינו מעשה כלל:
יגעריכה
יג) אך מ"ש כת"ר לחלק בין מחוסר הקנאה שלא הי' חסרון רק מחמת שאינו שלו ובכהאי גוונא לא חשוב דיחוי, וה"ה דלא חשוב מחוסר, תמיהני דכ"ש גרירה דלא חסר, רק העתיק ממקום למקום דלא חשוב דיחוי, ובזבחים (ל"ד) דמקשה וליהוי דיחוי כתבו התוס' בפשיטות דנתן לפסול לא שייך דיחוי כלל דמעשה אצטבא עביד ואינו פסול ולא שייך דיחוי, והקושיא רק מקיבלו בכלי קודש ונתנו לכלי חוץ, וע"כ לומר כמ"ש:
ידעריכה
יד) ואשר כתבתי דהא דכתבו לשמה ושלא מדעתה דפסול, דס"ל כר' יהודה דבתורף לא מהני בחשו"ק בעומד על גביו, והטעם דס"ל דבעינן שליחות, וכתב מעלתו דמ"מ קשיא דר"פ אדר"פ, איני יודע מהו סח, דאטו ר"פ מכשיר בכתב גט בלא ידיעת הבעל, ר"פ אמר דמ"ד מוחקין לה מה"ת ס"ל ג"כ דבעי לשמה אלא דסתמא כלשמה, ופירש"י משום דסתמא כותב לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו לה מן התורה, והקשו בתוס' דהא בגט בכתב אחר בלא ציווי הבעל פסול, וע"כ משום דלא חשוב לשמה, וכי תימא משום דבעינן שליחות, הא עומד ע"ג מהני, ע"כ דלא בעינן שליחות נמצא הקושיא לר"פ מר"ה דלא מצריך שליחות, וע"כ הא דצריך לכתוב בציווי הבעל משום לשמה, ותירצו התוס' דבאמת [לר"ה] רק מדרבנן פסול, ממילא לר' יהודה ס"ל לר"פ דמה"ת פסול וס"ל לר"פ כר' יהודה ע"כ פוסל בכתב לשמה ושלא מדעתה:
טועריכה
טו) ומ"ש מדברי ר' יונה, הלא כל הקושיא סובבת להתוס' דעומד ע"ג מלמדו ומזהירו, ומה שהקשה מדברי הרמב"ם שתמהו עליו הרמב"ן והרשב"א, תמיהני אם ירצה להקשות בדוחק, ויש ליישב בדוחק שמעתי, להקשות לא שמעתי:
טזעריכה
טז) מה שהביא ראי' מקושיית הש"ס ורבנן וכתב מה עבדי לי' ופירש"י דהוי מצי למיכתב ונתן לה ספר כריתות, ואם וכתב מורה שבשעת כתיבה יהי' ספר כריתות א"כ לא הי' יכול לכתוב רק וכתב, ידעתי מזה, אך בלאו הכי קשה הא איצטריך וכתב לפסול מחוסר קציצה ולפסול חק תוכות, והראי' שכתב מתורת גיטין ראי' זו כתבתי בתשובתי [סי' אות ] ג"כ והארכתי בה הרבה, וספר ת"ג אין כעת תח"י לעיין בו, אשר כתב מעלתו שיש לו לכתוב הרבה יוכל לכתוב מה שירצה, אך ישקול במאזני שכלו, ואשר יהי' נכון בעיניו לאחר עיון יוכל לכתוב וכאשר יהי' לי פנאי אשיבהו: