אבני נזר/אבן העזר/קמט

סימן קמט
בדין ביטול בכתב ע"י שליח.

אעריכה

א) הנה הר"ן בתשו' למד דביטול בכתב מהני כיון דאפי' שליחות בכתב מהני כ"ש ביטול שליחות, וע"כ אם הגיע מכתב לשליח מהבעל שאל יתנהו הגט בטל, והרמ"א הביאו לפסק הלכה, ולפענ"ד יש לדון בזה:

ב) והנה בגיטין (ל"ב:) בפני כמה מבטלו ר"נ אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה, ובתוס' כתבו דאף דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל, מ"מ אם בטלו בפחות משנים לר"נ ושלשה לר"ש מודה רבי דאינו מבוטל, וכן דעת הרשב"א, ובתוס' הוסיפו לומר דאפי' ביטל בפני שנים זה שלא בפני זה אף דהוי עדות מיוחדת וכשר, מ"מ כיון דלא הוה ב"ד לא מהני, וכן כתב הריב"ש הביאוהו הב"י והרמ"א, והב"ש כתב שאין חולק על זה:

געריכה

ג) ולפענ"ד הר"ן חולק על זה, שהרי כתב בהלכותיו ובחידושיו דלר"נ פחות משנים לא מהני משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, ולא כתב משום דצריך ב"ד, ואין לומר דחדא מתרי טעמי נקט דהא נ"מ לדינא במבטל זה שלא בפני זה כדברי התוס' והריב"ש הנ"ל, והגם שיש לומר דלהר"ן לשיטתי' אין נ"מ בזה, שהוא כתב בפרק מי שאחזו דקידושין לדיני נפשות דמיא ולא מהני בי' עדות מיוחדת, אלא שראיתי להרמב"ן בפרק השולח שנסתפק בזה אם לר"נ דאמר בפני שנים, בפחות משנים לא מהני ביטול דלא אתי דיבור אחרון גרוע ומבטל דיבור ראשון שהי' בפני השליח, או דילמא דמשום דבר שבערוה דבעינן שנים נגעו בה, וא"כ הדבר ברור שהר"ן כהצד שני ס"ל דרק משום דבר שבערוה בעינן שנים:

דעריכה

ד) והנה התוס' ב"ק (ק"ד) דשלא בפניו לא הוי שליח עד שיאמר בפניו שלח לי, ובעמוד ב' בד"ה אין משלחין מעות בדיוקני כתבו דלפמ"ש לעיל דשלא בפניו לא מהני ה"ה שלח לו בכתב ידו לא מהני, הרי מבואר דכתב ידו כשלא בפניו דמי, וא"כ הכא נמי האיך יועיל ביטול בכתב כיון דהוי שלא בפני שליח וב"ד, והר"ן לטעמי' דס"ל דא"צ שנים אלאי משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכיון שמכירין כתב ידו הרי כאן עדים שביטלו, משא"כ להתוס' והרשב"א והריב"ש הנ"ל דבעי ב"ד, והרי בשעה שכתב הי' שלא בפני ב"ד ושליח והאשה ואח"כ בשעה שראתה האשה הכתב אז לא ביטל, והיינו טעמא דתוס' ב"ק הנ"ל בהרשאה:

העריכה

ה) אך יש לומר דהתינח לטעם הרמב"ן דמדינא לא מהני משום דהוי דיבור גרוע יש לדמותו להרשאה, אבל לטעם התוס' והרשב"א יש לומר דבכה"ג כולי עלמא מודו משום תקנת חכמים, י"ל דכיון שקודם שגירש בא הכתב לידה הביטול חוזר וניעור למפרע וכמ"ש כיוצא בזה הרשב"א בהא דפריך הש"ס לבדורי לבדרן דדווקא כלישנא בתרא אתי דללישנא קמא דמשום גזירה הא יכול לבטל כולם זה שלא בפני זה אלא אם כן תדחה וכו' דכיון דבטולו בשעתי' לא הי' מועיל אף לבסוף כשביטל כולם אינו חוזר ונראה וזה דחוק:

ועריכה

ו) אך בתוס' ד"ה לבדור אבדורי כתבו להיפוך דאפי' למ"ד עדות שבטלה מקצתה אתיא אע"ג דהשתא ליכא למיחש דילמא אזלי הני דלא ידעו וכו' לא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה:

זעריכה

ז) ונראה דאף הרשב"א מודה בנ"ד, דהנה צ"ע בדברי הרשב"א במה שכתב לדחות דכיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל שוב אינו חוזר ונראה כשביטל האחרון, הא מ"מ ביטול האחרון יועיל דמהני בשעתו ושוב אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' וכולם בטלים, וע"כ לומר דהרשב"א מודה דכיון דביטול קמא לא מהני אין סברא שיועיל שום ביטול, ודווקא אם ביטול הראשון חוזר וניעור למפרע שנתקיימה תק"ח שביטל כולם ואין צורך לחכמים לתקן לבטל כולם יחד דווקא, וא"כ בנידון דידן נמי גוף הביטול היינו הכתיבה הי' שלא בפני השליח והאשה, ומה שראתה האשה אח"כ הכתב אין ענין להביטול כלל:

חעריכה

ח) ושיטת התוס' הנ"ל בד"ה לבדור אבדורי לכאורה צריך עיון, דלכאורה משמע מדבריהם דס"ל במ"ש הרשב"א לדחות דכיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל שוב אינו מועיל הביטול, ובדף ל"ג בד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה כתבו וז"ל וי"ל דמשמע לי' מילתא דרבי כו' מ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ונאמר ג"כ כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו המעשה אמת לא מהני כמו המקדש בעד אחד דאפי' שניהם מודים לא מהני דכן משמע מדבריהם ועי' פנ"י, וכן כתב הר"ן להדיא במה שהוכיח מהא דאותיב קרי באודנייכי עיי"ש] אף כשחזר וביטל בפני השני איך יתעורר הביטול למפרע, וכ"ש הוא כיון דהכא אפי' מן התורה לא מהני ביטולו:

טעריכה

ט) אשר ע"כ נראה דטעמא דהתוס' לקמן בד"ה לבדור אבדורי עפימ"ש בביאור דברי הרשב"א למ"ש כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל כו' שע"כ אפי' ביטול אחרון לא מהני דאין סברא שיועיל לביטול כיון דלא מהני, וע"כ יש לומר בטעמא דהתוס' דנהי דס"ל דביטול חוזר וניעור למפרע מ"מ כיון דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ביטול אחרון לא מהני מידי שאם יועיל הרי חוזר וניעור ביטול ראשון למפרע ונתבטל הראשון ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ונתבטלו כולם, וביטול אחרון לא חל כלל כיון שכבר נתבטלו כולם ואין ביטול אחר ביטול, וכיון דביטול אחרון לא חל כלל אין סברא שיועיל לביטול, אבל לרבי דאמר לא בטלה כולה שפיר ביטול חוזר וניעור למפרע, ומ"מ נשמע מדברי כולם דביטול שלא הועיל לא מהני שיחול ביטול האחר אף דשוב ליכא גזירה וה"נ לא מהני ראייתה המכתב שיחול ביטול למפרע:

יעריכה

י) עוד יש ליישב שיטת התוס' באופן אחר, בשלמא לקמן במבטל כולם זה שלא בפני זה בשעה שביטל הראשון לא מהני הביטול כיון שהוא שלא בפני חבירו ואף אחר זמן אינו יכול לחול, דמי איכא מידי דאילו השתא לא מצי מבטל ולקמי' מבטל וכדאמרינן בעלמא בש"ס מי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש, ואי דבידו לבטל עכשיו בפני כולם יחד ליתא דהא מבדרי אבדורי ואין בידו לקבצן, וכל זה לרשב"ג דאפי' בדיעבד לא מהני, אבל לרבי דאמר בטלו מבוטל הא בידו לבטל עכשיו בפני שלשה, וא"כ לדידן נמי כיון דבטלו מבוטל חל הביטול בשעה שראתה המכתב, אלא שכבר הוכחנו מהרשב"א דביטול שלא חל אינו מועיל אף דמ"מ ליכא גזירה משום לא פלוג, וה"נ לא יועיל קריאתה המכתב:

יאעריכה

יא) אך את זה ראיתי להרמב"ן שאף שדעתו ז"ל דממנה שליח שלא בפניו לכתוב ולחתום לא מהני, מ"מ כתב להדיא בחידושיו דהממנה שליח בכתבו לכתוב מהני, וז"ל בחי' אבל בריא ששלח כתבו ממדינת הים כתבו ותנו גט לאשתי כותבין ונותנין דלאו קולו ממש בעינן, הרי דמועיל ראיית כתבו אח"כ ליעשות שליח, כ"ש דמהני שיתבטל השליחות וכדברי הר"ן הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף