אבני נזר/אבן העזר/שצא
< הקודם · הבא > |
סימן שצא
א) (דף ג' ע"ב) גמ' ואימא לדידה, נראה לפרש הקושיא שהיא עצמה תקבל קידושי' ג"כ, וראי' לזה ממה שדחו התוס' (ד') פירוש הר"ת דיציאה היינו בימי נערות והקשו התוס' דאכתי קשה ואימא לדידה, וכן דחו רש"י ותוס' פירוש זה בכתובות פרק נערה, ואם הפירוש דאבי' מקבל הקידושין רק הכסף לדידה, הרי למסקנא מאן דמקבל קידושין שקיל כספא כדאמר השתא אבי' מקבל קידושין איהי תשקול כספא:
ב) ואף שזה פשוט כתבתיו מפני שראיתי באבני מילואים סי' כ"ז שיישב קושיית התוס' דהא דמקדשה בכסף ילפינן מכי יקח, ותירץ דלמאי דס"ד דאבוה מקדשה הוי לגבי הבת דהכסף לדידה נתינה בעל כרחה ובשוה כסף לא מהני לדעת מהרי"ט. ועל כן אצטריך קרא דויצאה חנם לרבות שוה כסף דומיא דפדיית אמה העברי' דמהני בשוה כסף עי"ש:
ג) ודבריו תמוהים דהפירוש ואימא לדידה שהיא תקבל הקידושין, ואם יאמר מחבר הנ"ל שבאמת זה פירוש ר"ח, וע"כ פירש יציאה דכוותה ימי נערות, ואין להקשות ואימא לדידה, דממנ"פ אם היא תקבל הקידושין כבר משדה עפרון ואם אבי' יקבל שוב השתא אבי' מקבל קידושי' והיא תשקול כספא, א"כ למה צריך הש"ס להוכיח דאבי' מקבל קידושי' מאת בתי נתתי תיפוק לי' דאל"כ למה לי ויצאה חנם תיפוק לי' משדה עפרון, וביותר קשה מאי פריך ואימא הנ"מ קטנה כו' הא על כרחין קרא דויצאה חנם לנערה, דקטנה כבר שמענו מאת בתי נתתי דאבי' מקבל קידושי' וממילא הוא שקיל כספא ג"כ כתירוץ הש"ס וגוף קידושי כסף משדה עפרון למדנו וע"כ קרא דויצאה חנם לנערה, אלא ודאי האי פירושא ליתא:
ד) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית התוס' קצת על דרך המחבר הנ"ל, דהנה בהא דהשתא דאבי' מקבל קידושי' היא תשקול כספא רבו הפירושים ועיין ברש"י ובריטב"א ולפענ"ד נראה עפ"י מה דמבואר בפרק מי שאחזו (ע"ז:) בנתינה בע"כ בפניו פליגי תרי לישני, ובנתינה בע"כ שלא בפניו לכ"ע לא הוי נתינה עיי"ש, ועל כן אם נאמר דאבי' מקבל קידושי' בעל כרחה של בת והכסף לדידה הוי לגבי דידה נתינה בע"כ שלא בפני' דלכולי עלמא לא הוי נתינה:
ה) והנה בהא דבעי למילף לקמן מבושת ופגם תמהו התוס' דהא בושת ופגם גופי' לא ידעינן רק משום דכסף קידושין של אב ולפענ"ד רש"י ז"ל יישב זה בפרק נערה דפירש דאי בעי מסרה למנוול ומוכה שחין לקידושי ביאה, והוא דהנה התוס' הקשו אהא דאמר בש"ס (כתובות מ"ו:) דקידושין מהפרת נדרים לא יליף דממונא מאיסורא לא ילפינן דקידושין הוי ג"כ איסורא, ותירצו דהוי איסורא דאית בי' ממונא, וזה בקידושי כסף ושטר דהכסף ושטר להאב אבל קידושי ביאה שפיר לילף מהפרת נדרים, ועל כן אף למאי דס"ד דנערה איהי מקבלת קידושי', מ"מ ביד האב למוסרה לקידושי ביאה, וזה כוונת רש"י ז"ל בפרק נערה:
ו) ואין להקשות א"כ נילף כסף ושטר מביאה מדאיתקשי הויית להדדי כדיליף בפרק נערה שטר וביאה מכסף לפי האמת, דליתא, דקידושי ביאה הקנין עושה היא גופה רק שהוא מדעת אבי', ואיך נלמוד מזה כסף ושטר שאבי' יקבל הכסף ושטר, אך עכ"פ נוכל ללמוד שהיא תקבל הכסף ושטר מדעת אבי', ובזה לא נוכל להקשות השתא מדעת אבי' ואיהי תשקול כספא, דלפי פירושי הנ"ל משום נתינה בע"כ שלא בפניו, אבל אם היא בעצמה מקבלת כסף קידושי' נהי דהוא בעל כרחה ומדעתה של אב הוה לי' נתינה בע"כ בפניו:
ז) וממילא מיושב קושיית התוס' דלמה לי ויצאה חנם תיפוק לי' משדה עפרון, דמשם לא נוכל ללמוד רק דומיא דשדה עפרון דהוה מדעתו, אבל הכא דזאת ילפינן מהפרת נדרים ומהיקש הויית להדדי דהוא מדעתו של אב ולגבי דידה הו"ל נתינה בע"כ דלחד לישנא לא הוי נתינה ואיך נלמוד משדה עפרון, ואפי' ללישנא קמא דהוה נתינה עכ"פ אינו דומה לשדה עפרון, וכיוצא בזה כתב רש"י במקדש במלוה אינה מקודשת משום דאינו דומיא דשדה עפרון, על כן ילפינן מויצאה חנם אין כסף לאדון זה דשם יוצא העבד בעל כרחו של רבו וילפינן מינה דנתינה בע"כ דכוותה מהני בקידושין:
ח) ודע דכל מה שכתבתי בענין זה נתינה בע"כ אף דפשוט דבקידושין לא מהני נתינה בע"כ היינו משום דאי אפשר לו לקדשה אלא מרצונה, וזה כוונת הרשב"א שהביא הב"ש סי' כ"ז (דלא כמו שהבין הב"ש דבריו וכבר השיגו האחרונים עליו] אבל הכא דלענין הקידושין מהני דעת אבי' רק לענין שיחשב נתינה אצלה אם נאמר דהכסף לדידה ובזה תלוי בנתינה בע"כ:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |