אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים חדש על ה(מ)דף בבא בתרא פג

אילנות סרק ונטיעות בקונה ג' אילנות

קנה שלשה אילנות קנה אילנות שביניהם

שנינו במסכת בבא בתרא (פא.) הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, הרי זה לא קנה קרקע. רבי מאיר ואמר, קנה קרקע... קנה שלשה קנה קרקע. ובשיעור הקרקע שקנה עמהם, אמרו בגמרא (פב.): א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו.

ועוד איתא בגמרא (פב:) וכמה יהא ביניהן [- דנימא קנה כל מה שביניהן. דאי קרובין יותר מדאי, הרי הן כיער העומד ליתלש ולא חשיבי. ואם רחוקים נמי יותר מדאי, לא מצטרפי. רשב"ם], רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל, מארבע אמות ועד שמונה. רבא אמר רב נחמן אמר שמואל, משמונה ועד שש עשרה וכו'. ומסקנת הגמרא (פג.) אמר רבא הלכתא מארבע אמות ועד שש עשרה.

ומביאה הגמרא סיוע להכרעה זו: תניא כוותיה דרבא, כמה יהיו מקורבין, ארבע אמות. וכמה יהו מרוחקין, שש עשרה. הרי זה קנה קרקע ואת האילנות שביניהן וכו', ע"כ.

מחלוקת הרשב"ם והתוספות אי איירי בנטיעות או באילנות סרק

והנה יש להקשות סתירה מיניה וביה שהרי אם הם מקורבים יותר מארבע אמות לא קנה קרקע וכמו שביאר הרשב"ם הטעם: שהרי הם כיער העומד ליתלש. ומאידך מבואר בגמרא שבאופן שהיו רחוקים ארבע אמות או יותר הרי הוא קונה אף את האילנות שביניהם – ומדוע לא ימעטו אילנות אלו עצמם את הרווח שבין האילנות ולא יקנה את הקרקע.

על קושיא זו נראה שעמד הרשב"ם על אתר (ד"ה ואת האילנות) ולכן פירש שאילנות אמצעיים אלו הנקנים לו עם קנין ג' האילנות, הם אילנות קטנים.

כיוצא בזה מבואר בברייתא המובאת בגמרא לעיל מזה (עב.) לגבי הקדש: תניא, הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם וכו'. ופירש הרשב"ם: ואת האילנות, קטנים שביניהן.

והתוספות שם (ד"ה ואת) פירשו שאילנות אלו הנמצאים בינתיים הם אילנות סרק, והתוספות מוסיפים ומבארים שמשום אילנות אלו אין אנו מחשיבים את ג' האילנות הנקנים כ'רצופין', כי מאחר והם אינם טוענים פירות עומדים הם ליעקר יותר משאר האילנות.

וכך שנינו עוד בפרק חזקת הבתים (לז:) אמר רבא מכרן רצופין אין לו קרקע. ופירש רשב"ם: כגון שנטועין יותר מי' בבית סאה, דהכא לא אמרינן הקונה שלשה אילנות קנה קרקע, דאין זה שדה האילן, דלעקור ולשרש קיימא. ועל כך כתבו התוספות שמכל מקום באופן שהאילנות שבינתיים הם אילנות סרק ממילא הם אלו שעומדים להיעקר יותר משאר האילנות, ויש לנו לראות עכ"פ את שאר האילנות כשדה האילן.

ספקו של הלל בדין היה ארז ביניהם

עוד מצינו שהסתפקה הגמרא (פג:) בעא מיניה הלל מרבי, עלה ארז ביניהן מהו. עלה, ברשותיא דידיה נפק. ופירש רשב"ם: עלה ארז ביניהן, לאחר מכירה מהו, מי הוי הפסקה ולא יקנה קרקע, הכי סלקא דעתיה השתא. ומתמה עליה, הא ברשותיה דלוקח קאי, דכיון דמעיקרא לא היה שום הפסק קנה קרקע, וכיון דקנה קרקע הארז שלו הוא דבקרקע שלו גדל. ומסיקה הגמרא: אלא היה ארז ביניהן מהו. אמר ליה, קנה וקנה, ע"כ. ופירש רשב"ם, היה ארז, בשעת מכירה. קנה וקנה, וגם הארז קנוי לו, כדתניא לעיל 'ואת האילנות שביניהן'.

והנה על דברי התוספות (עב.) שפירשו שאילנות אלו הם אילנות סרק, הוסיפו התוספות להביא ראיה לדבריהם: כדאמרינן ב'המוכר את הספינה' היה (אריס) [ארז. הגהות הב"ח] ביניהם מהו כו' אמר ליה קני, פירוש דלא חשיב רצופין, עכ"ל. הרי שהתוספות מביאים מקור לפירושם מספק זה של הגמרא מה דינו של ארז הנמצא בין האילנות הנקנים, ומפשיטות הסוגיא שהארז אינו מפסיק אלא נקנה אף הוא ללוקח.

אמנם מה שמובא כראיה לדברי התוספות הרי הוא קושיא על דברי הרשב"ם, מדוע הוצרך לפרש שהאילנות הקדושים שביניהם הם אילנות קטנים הרי היה לו לפרש בפשטות דהיינו אילנות סרק ובדומה לספק הגמרא ופשיטותה.

והנה אפשר היה לכאורה להקשות על דברי התוספות, כיצד מביאים הם ראיה מספק הגמרא לגבי ארז לכך ש'את האילנות שביניהם' היינו אילנות סרק. הרי הן אמת שמסקנת הדין אכן שווה, ודינם של אילנות סרק שהם נקנים אגב האילנות ולא מפסיקים ביניהם כמבואר במסקנת הגמרא, אך הרי לפי דברי התוספות כבר נתבאר בברייתא שבקניית ג' האילנות קונה גם את אילנות הסרק שביניהם, ואם כן מה הסתפקה הגמרא בדינו של ארז שמא מפסיק הוא ביניהם.

ואם כן, היה אפשר לפרש שאף הרשב"ם ידע גם ידע לספק הגמרא ומסקנתה שאילנות סרק נקנים אגב ג' האילנות, אלא שלא נח היה לו לפרש שזה כוונת הברייתא ב'את האילנות שביניהם', כי אם אכן זו כוונתה אם כן אין עוד מקום לספקו של הלל בדינו של הארז שבין האילנות הנקנים.

תליית הריטב"א לספק זה בשני דרכים בביאור קניית האילנות שבינתיים

ובחידושי הריטב"א (פג:) הרגיש בכל זה וביאר את ספק הגמרא לגבי ארז כך: מחד יש לומר שארז מפסיק וזאת משום שהוא אילן גדול ואינו עושה פירות ו'מין בשאינו מינו חוצץ', מה שאין כן שאר אילנות – אפילו אילנות גדולים – אינם חוצצים כיון שהם מין במינו והם כלולים במה ששנינו בברייתא שקנה את האילנות שביניהם.

מאידך יש לומר שארז אינו מפסיק וזאת משום שהוא מין שאינו עושה פירות ואינו חשוב, וצד זה הוא אפילו אם ננקוט שבשאר אילנות אם הם אילנות גדולים הרי הם חוצצים, ומה ששנינו שקונה את האילנות שביניהם הוא בנטיעות קטנות דוקא.

ודבריו טעונים בירור, שכן לצד הראשון בספק נראה שנוקט הריטב"א שכל מין במינו אינו חוצץ ולכן בכל אילנות קונה את האילנות שבינתיים אף באילנות גדולים. ולדבריו תחזור הסתירה הראשונה למקומה, כיצד יתכן לומר שקנה את האילנות שבינתיים הרי באופן זה הם רצופים ועומדים להיעקר ולא יקנה כלום.

ביאור שלישי בדין האילנות שבינתיים באופן שמכר לו אילנות מסויימים

אמנם כבר ביאר הריטב"א עצמו את הדברים בבואו לבאר את דין הברייתא 'קנה את האילנות שביניהם' (פג.) והוא מעמיד שם שני ביאורים בדברי הברייתא. הביאור הראשון בשם רבינו יונה ז"ל הוא כפירוש הרשב"ם, לפיו האילנות שקנה הן אילנות קטנים. והביאור השני אותו מביא הריטב"א בשם 'יש אומרים', הוא שמדובר באופן שמכר לו שלשה אילנות מסויימים, ובאופן זה קנה את כל האילנות שביניהם אפילו הם גדולים. כמובן שבאופן זה אין להקשות מכך שהם 'רצופין' כי מדובר באופן שאכן יש רווח גדול מד' אמות בין אילן לחבירו והם אינם עומדים להיעקר.

על פי דבריו אלו מבאר הריטב"א את ספק הגמרא לגבי ארז, שכן אם מבואר בברייתא שאילנות גדולים אינם מפסיקים, עדיין יש לדון שמא ארז שהוא מין בשאינו מינו יפסיק. ואם מבואר בברייתא שאילנות קטנים לא מפסיקים אבל אילנות גדולים מפסיקים, עדיין יש לדון שמא ארז לא יפסיק כיון שהוא אינו עושה פירות ואינו חשוב.

כמובן שלפי דברי הריטב"א שוב לא קשה קושייתנו על דברי התוספות, מה הוסיפה הגמרא להסתפק בדינו של ארז אחרי שכבר מבואר בברייתא שאילנות סרק אינם מפסיקים, שכן יתכן לומר שבזה גופא הסתפק הלל האם ביאור הברייתא משום אילנות קטנים כדברי הרשב"ם וארז שהוא גדול יפסיק, או שמא ביאור הברייתא משום שאילנות סרק אינם מפסיקים ואם כן הוא הדין ארז אף שהוא גדול לא יפסיק כיון שהוא אילן סרק.

אלא שלכאורה לפי זה יכול היה הלל להסתפק גם באופן שהיה בין האילנות אילן פרי קטן, שאם דין הברייתא הוא באילנות סרק אם כן יש לומר שאילן פרי שהוא חשוב יפסיק, ואילו אם דין הברייתא הוא בנטיעות קטנות כביאור הרשב"ם אם כן הוכרע הספק שאילן קטן אינו מפסיק.

ומה שכתב הריטב"א שבקונה ג' אילנות מסויימים קנה גם האילנות שביניהם, בטור (סימן רטז) כתב 'וקונה כל אילנות קטנות שביניהם', וכתב על זה הבית יוסף: נראה שטעמו משום דאם גדולים הם אין סברא שבקניית שלשה יקנה כל האחרים.

ולכאורה בלאו הכי היה מוכרח הטור לומר שקונה רק את האילנות הקטנים, שהרי אם יש ביניהם אילנות גדולים הרי הם מצמצמים את שיעור ד' אמות ונמצא שלא קנה אפילו קרקע. אמנם כוונת הבית יוסף שאפילו באופן שהאילנות רחוקים זה מזה יותר מד' אמות על אף האילנות הגדולים שביניהם, מכל מקום לא קונה את האילנות שבאמצע. ומסתבר שכוונת הטור והבית יוסף אפילו באופן שסיים לו אילנות מסויימים, והטור בא להוציא מפירוש זה שהביא הריטב"א.

קושיית הדרישה כיצד נלמד אילן ארז גדול מאילנות קטנים שביניהם

והנה בדברי הרשב"ם אנו מוצאים לכאורה סתירה, שכן עד עתה הבאנו שני מקומות בהם פירש הרשב"ם את דין הברייתא 'קנה אילנות שביניהם' באילנות קטנים. והנה כשנעיין בדברי הרשב"ם על ספקו של הלל בדין ארז, נמצא שנקט לכאורה כדברי התוספות, וזה לשונו: היה ארז בשעת מכירה, קנה וקנה, וגם הארץ קנוי לו כדתניא לעיל 'ואת האילנות שביניהן', ע"כ. ובשלמא לדעת התוספות שהאילנות שביניהן הם אילנות סרק אם כן אכן דינו של ארז מבואר כבר בדין הברייתא, אך לדעת הרשב"ם שהאילנות שביניהם הקנויים לו הם אילנות קטנים אם כן מה השייכות בין אילן ארז לאילן עושה פרי קטן.

על קושיא זו עומד הדרישה (שם סק"ח) והוא מעמיד זאת כקושיא על דברי הרשב"ם שכתב שקונה את הארץ כדתניא 'ואת האילנות שביניהם' ולכאורה הרי שם לא נתבאר אלא שקונה אילנות קטנים וכיצד זה יקנה גם ארז. ולא מסתבר שדברי הגמרא הם בארז קטן, שהרי סתם ארז גדול הוא, ועוד שאם הספק הוא בארז קטן הרי יכולה היתה הגמרא להסתפק אף בשאר אילנות קטנים [ואפילו באילנות עושי פרי].

ומכל מקום מכח קושיא זו נדחק הדרישה לפרש שכשם שמפרשים מה שנאמר בברייתא שקונה אילנות שביניהם דהיינו אילנות קטנים, כך גם יש לפרש שמה שנאמר שקונה הארז היינו בארז קטן דוקא. והטעם שהסתפקה הגמרא בארז הוא משום שהוא מין אחר ממין האילנות שמכר. וכוונתו כעין סברת הריטב"א שכיון שהוא מין בשאינו מינו יש סברא לומר שלא יקנהו וקמ"ל שאפילו באופן זה קנה.

ובסוף דבריו מביא הדרישה את דברי התוספות שמפרשים אכן שכוונת הברייתא היא לאילנות סרק, והתוספות אף מוכיחים את דבריהם מספק והכרעת הגמרא לענין ארז, ולפי דבריהם הוא מסיק שאכן שני הדברים אמת: אילן סרק הרי הוא עומד להיעקר כמו שכתבו התוספות ולכן אפילו אם הוא גדול אינו מפסיק אלא נקנה, ואילו אילן עושה פרי שהוא חשוב הרי הוא מפסיק ואינו נקנה אלא אם כן הוא קטן כמו שכתב הרשב"ם.

מחלוקת הרמב"ם ורבינו יונה במוכר ג' אילנות קטנים

והנה הרמב"ם (מכירה פכ"ד ה"א) כתב: המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו, ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן, הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם כו' וקנה כל האילנות שביניהם.

והטור (חו"מ סימן רטז) כתב: הקונה שלשה אילנות בתוך שדה חבירו, קנה הקרקע. וכתב הרב רבינו יונה, דוקא אילנות גדולות אבל שתילין קטנים... אין להם קרקע... והרמב"ם כתב, אפילו הן נטיעות קטנות. ומסתברא כדברי הרב רבינו יונה, עכ"ד הטור.

וכתב הב"ח שמדברי הברייתא האומרת 'הרי זה קנה קרקע ואת אילנות שביניהן' משמע כדברי רבינו יונה, היינו שמכר לו ג' אילנות גדולים וקנה גם את האילנות הקטנים שביניהם שהם בטלים לגבי הגדולים ולא ממעטים שיעור ד' אמות עד ט"ז אמות, וכמו שפירש הרשב"ם. אבל לדעת הרמב"ם שדין ג' אילנות הוא בין קנה גדולים ובין קנה קטנים, קשה מדוע יקנה את האילנות שביניהם, הרי על ידי אילנות אלו נעשים האילנות רצופים ולא קנה אפילו את הקרקע.

ויישב הב"ח שלדעת הרמב"ם שיעור ד' עד ט"ז אמה הוא שיעור הנמדד רק לגבי אילנות שטוענים פירות ואיננו חוששים ל'רצופים' מחמת אילנות הסרק שביניהם, ודעת הרמב"ם כדעת התוספות שפירשו ש'את האילנות שביניהם' היינו אילנות סרק, שכיון שאינם טוענים פירות הן עומדים להיעקר טפי מן השאר.

· מעבר לתחילת הדף