בנין ציון/ב/פה
|
< הקודם · הבא > |
הפסוק (יהושע ה') ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה – נדרש בקידושין (ד' ל"ז) על ט"ז בניסן דאמרינן שם ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול ע"ש והקשו התוס' בשם הר' אברהם אבן עזרא שהרי ממחרת הפסח אינו ט"ז אלא ט"ו בניסן כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה ותרצו בשם ר"ת דבאמת ממחרת הפסח דרש על ט"ו וה"פ דקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות דהיינו בט"ו וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד ט"ז שנקרא עצם היום הזה אכן מלבד שאין לשון הגמרא מסכים עם זה שהרי קאמר ממחרת הפסח אכול וכו' דמשמע בפי' שדרש ממחרת הפסח על ט"ז כמש"כ המהרש"א גם כבר כתב המהרש"ל שנגינה מפסקת שבתיבת וקלוי מתנגד לפי' ר"ת. ועוד תרצו התוס' בשם ר"י דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד דבלשון תורה ממחרת הפסח ט"ו ובלשון נביאים ט"ז ע"ש ובודאי גם זה דוחק והנה מלבד הסתירה בלשון גם יקשה האיך שייך לקרות יום ט"ז ממחרת הפסח כיון דפסח בי"ד נקרב וראיתי בתוס' ר"ה (ד' י"ג) שכתבו דט"ז נמי קרי ממחרת הפסח לפי שהוא יום מחרת אכילתו דנאכל בליל ט"ו עכ"ל ולענ"ד אי אפשר לומר כן שהרי לפי מה דאמרינן חולין (ד' פ"ג) בקדשים הלילה הולך אחר היום א"כ ליל ט"ו שייכת לי"ד ואכתי איכא יום שלם בין ט"ז ובין זמן אכילת הפסח גם הביאו התוס' שם ירושלמי (דחלה פ"ב) שיש פלוגתא דאמוראי בזה דר' בון בר כהנא מוקי קרא בט"ז והתיב ר"א בר' יוסי מפסוק דממחרת הפסח יצאו ב"י דאיירי בט"ו ולא תירץ כלום ע"ש וא"כ כש"כ שיקשה האיך נקט ש"ס שלנו בקידושין ובר"ה (שם) בפשיטות דממחרת הפסח דכתיב ביהושע בט"ז היה וגם הני אמוראי דירושלמי במאי פליגי:
ונלענ"ד ליישב ע"פ מה דאמרינן בפסחים (ד' ע' ע"ב) תניא יהודה בן דוסתאי וכו' אמר רב מ"ט דבן דוסתאי דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח אמר רב אשי וכו' אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא וכו' מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ע"ש הרי דלפי דרשת בן דוסתאי שהביא גם הרמב"ם ה' קרבן פסח (פ' י' ה' י"ב) קאי מן הבקר על חגיגת י"ד וקרי ליה רחמנא פסח אבל לדרשת רבה בר אבהו דס"ל רב אשי כוותיה קאי אמותר הפסח וא"כ לא מצינו דחגיגה נקרא פסח ולפי מה דאמרינן שם (ד' ס"ט ע"ב חגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה א' וא"כ נאכלת י"ד וליל ט"ו וט"ו והרי הפסוק דוזבחת פסח דמיניה אתיא חגיגת י"ד עדיין לא נאמר במצרים ולפ"ז שפיר נתיישב השינוי דממחרת הפסח דבשניהם שוה שקרי ממחרת הפסח ממחרת אכילת פסח רק שממחרת הפסח יצאו איירי בפסח מצרים ושם לא היה רק פסח ממש שזמנו בי"ד ולילו ולכן שפיר קרי יום ט"ו ממחרת הפסח אבל ממחרת הפסח דכתיב גבי יהושע שם כבר נצטוו על החגיגה ג"כ שקרוי פסח ונאכל כל יום ט"ו ולכן קרוי ממחרת הפסח יום ט"ז יום הקרבת העומר כן ס"ל הגמרא דילן וגם חד מ"ד דירושלמי אבל אידך מ"ד דירושל' י"ל דדרש קרא דמן הבקר כרבה בר אבהו וכרב אשי וא"כ לא מצינו דנקרא חגיגה פסח ולכן שפיר הקשה מפסוק דממחרת הפסח יצאו להוכיח דמחרת הפסח הוא יום ט"ו.
ובזה נתיישב לי ג"כ מה שתמהו הצל"ח ושאר אחרונים על הרמב"ם הנ"ל למה הביא דרשת רב אליבא דב"ד דמן הבקר קאי על חגיגה אחר שרב אשי חולק ואמר דקאי להא דרבה ב"א למותר הפסח אבל לפמש"כ אתי שפיר דהרמב"ם הוכיח לא בלבד מדשקיל וטרי בר"ה אליביה דהך דרשה דממחרת הפסח דיהושע קאי על ט"ז אלא גם מדנקט סתם גמ' דקידושין הנ"ל בפשיטות כן דע"כ פשיטא לסתם גמרא כדרשה זו דמן הבקר קאי אחגיגה וקרי' רחמנא פסח ובירושלמי (ר"פ אלו דברים) מייתי דגם הלל היה דורש כן ע"ש ומכ"מ ל"ק על הרמב"ם דא"כ למה לא פוסק ג"כ כב"ד דחגיגה דוחה שבת שהרי בפסחים (שם) ילפי רבנן מקרא דוחגותם שבעת ימים בשנה דאין חגיגה דוחה שבת ופסק כוותייהו אף דחגיגה נקרא פסח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |