ברכת רצ"ה/נו
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד שאלתו השני' בקצב שנשבע לשקר אם נאמן למכור בשר במקולין כבר כתבתי לכ"ת חוו"ד בקיצור דאין לסמוך עליו ועתה אמרתי לפרש קצת שיחתי דביו"ד סי' קי"ט בהא דפסקינן דחשיד על איסור חמור חשוד על הקל כתב הפרישה ז"ל דהיינו דוקא בדברים שיש לו הנאה ממנו אולם הב"י ז"ל כתב בשם גדולי הפוסקים ז"ל לחלק בין היכי שהאיסורים המה מין איסור אחד כגון ששניהם דבר מאכל וכיוצא בו אמרינן דכל שהוא חשוד על החמור חשוד על הקל אבל היכא שהאיסורים המה שני מינים לא אמרינן הכי והביא ראי' מהא דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה אף שידוע דמילה חמור מכל צד משחיטה אמנם אנכי אמינא להכריע דחשוד למין איסור אחד אינו חשוד לאיסורי מאכלות אף מחמור על הקל דמאכלות איסורים נפשו של אדם קצה בהם ועיין בתוס' חולין דף ה' בהך דהשתא בהמתן של צדיקים כו' אבל בשני מינים אחרים של איסור חשוד על החמור חשוד על הקל ולכך מומר לערלות אינו מומר לשחיטה דנבילה נפש האדם קצה בו ולפ"ז העליתי לפי מה דקיי"ל במכר דבר איסור לחברו ואכלו דצריך להחזיר לו מ"מ הדמים דאיסורים נפשו של אדם חותה בהם דה"מ באיסור תורה אבל בדבר שאינו אסור רק מדרבנן מה שאכל אכל וכו' דלפ"ז מאיסור תורה על איסור דרבנן שפיר אמרינן גם היכי שהאיסור תורה הוא מין איסור אחר דחשוד על איסור מאכל דרבנן דבאיסור מאכל דרבנן אין נפש האדם קצה וכנ"ל מהך דמכר דבר איסור מדרבנן ודו"ק בכ"ז ולפי זה במקולין שלנו שנמצא בהם הרבה מיני טריפות שאינם רק מדרבנן וכ"כ ענינים הנוגעים למליחה שאינו רק מדרבנן חשוד על השבועה חשוד לזה אף שהם שני מיני איסור וכנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |