שבות יעקב/ב/קיח
|
< הקודם · הבא > |
מהרב המופלא מהור"ר משה חאגיז מאמשטרדם וז"ל
מעשה אירע בעירנו ק"ק קאסיל שאדם אחד נשוי ויש לו בנים עמה קדש אלמנה אחת דרך שחוק והיא קבלה ג"כ דרך שחוק כפי מה שאומרי' הם לע"ע ועל זה נעשה קבלת עדות במותב תלתא ישבו ב"ד חשוב לחקור עדים במעמד המקדש ואבי האלמנה במקום בתו וזה נוסח העדות העיד משה הכהן אחר שנגזר עליו מב"ד בת"ע בא"ל יו"ע וכו' אמר איך יום אחד לפני ערב ר"ה תע"ח נכנס לבית הקצין יאודה חיים מורילו ואח"כ כמו שעה בא הר"ר ידידי' לוצאט והי' מדבר עם האלמנ' מ' גוטלא בת יאודת הנ"ל בהליכה ע"ד לסליחות ודברים אחרים וביד ידידי' הנ"ל היה ב' טבעתים א' עם אבנים טובות וא' משער הסוס ואלמנה הנזכרת אומרה לו שיראה לה הטבעת הנ"ל וידידי' הוציא הטבעת משער הסוס ונתן באצבע קטנה של האלמנה הנ"ל ואמר לה הרי את מקודשת לי ואינו זוכר אם עוד אמר לה איזה דברים אחרים על ענין זה ומשה כהן הנזכר אמר לו אלו היתה הטבעת טובה היתה מקודשת לך להיות כאן שני עדים וידידיה השיב אינו שוה כלום שוב בא טובי' לפני ב"ד ונגזר עליו כנ"ל והגיד איך נקרא ללכת לבית יאודה חיים מורילו הנ"ל ואינו זוכר בפרט איזה יום היה ועמד שם וראה איך ידידי' לקח טבעת שער הסוס ושם באצבע קטנה של מרת גוטלא הנ"ל ואינו זוכר מה שאמר לה רק שמע שאמר מלת לך ועל הדברים האלה התחילו לצחוק עכ"ל מלה במלה ודעת הרב השואל היה לחוש לדעת האוסר:
וז"ל הנה באמת בתחלת קבלת העדות ראיתי תיוהא גדולה שקבלו הב"ד העדות שלא בפני האשה ואפשר דאף למאן דס"ל בח"מ סי' כ"ח דאם קבלו שלא בפניו בדיעבד הוי קבלה מ"מ בדיני נשים דדמי לדיני נפשות לדעת קצת פוסקים אפשר דאפי' בדיעבד לא הוי קבלה וכה"ג כתב בתשובת מהרש"ל סי' י"א ויעויין בטא"ה סי' י"א ומ"ב אף קצת תשובת אחרונים סברי דלענין קדושין מקבלין שלא בפני בעל דין דכ"ע בעל דבר נינהו לאפרושי ועיין בתשובת דברי ריבות ובלחם רב סי' כ"ג ולפי זה גם מה שאומר העד שני ששמו טובי' שאינו יודע בפרט איזה יום ואי נימא כמאן דס"ל דעדות נשים דמי לד"נ קבעי דרישה וחקירה וקי"ל בד"נ אם אמר א' מהם אינו יודע עדותו בטילה כמתני' דריש פ' היו בודקין אך לפי שראיתי בכל דברי מר ושאר תשובת גדולי רבנים שהעתיק מר מענין לענין באותו ענין שלא הרגישו כלל בדברי אלו בודאי שלא חשו לדעה זו וס"ל עיקר כדעת האומרים דדמי לדיני ממונו' ומה שלא קבלו לכתחלה עכ"פ העדות לפני האשה אפשר דהעדי' היו נחפזים ללכת למד"ה ושלחו לה ולא באה כדאי' בח"מ סי' כ"ח וישים מר עיונו בתשובת ד"ר סי' ה' ע"כ אמרתי שלא לעור' בדבר זה עוד כאשר עתה עת לקצר מחמת טרדת דיני דפסחא ובגוף הנדון ראיתי שכתב מר תוך תשובתו וז"ל שאם באמת הדברים היו מגיעין לידי מדה זו שהיינו יכולין לברר וללבן שאין כאן אלא עד אחד או ודאי היה הפתנח פתוח לפנינו להתיר' בלי ספק כי מי לא ידע בכל אלה עכ"ל ואף שבש"ע שלפני זו הגיה רמ"א להחמי' כדעת הסמ"ג בקידש בעד אחד מ"מ לא היה חושש מר לכלה כיון שהוא והיא מכחישים ואומרים שלהשטות נתכווין ועד אחד בהכחשה כה"ג לאו כלום הוא כמבואר בש"ס ובתשוב' גדולי ראשונים ואחרונים ועיין בתשובת מהרי"ט ח"א סי' ט"ו ובד"ר סוף שאלה ח' בשם כמה גדולים ע"ש וכ"ש בנדון דידן דאיכא עד המסייע להם שהוא טובי' שאמר ועל הדברים האלה התחילו לצחק וגם שאר אומדנות דמוכח כאשר האריכו המתירי' בתשובותיהם ועל דא קסמיך מר להתיר אלו היה כאן עד אחד אלא שמכ"ת חשש בשני עדים וכתב וז"ל כי החסרון הזכרון לא יחשב לדבר זה כמאן דלית' ובתחלת לשונו כתב מכ"ת וז"ל כיון שנתן הוא ואמר הוא בפני עדים האחד הוא ר"מ הכהן והב' הוא הר"ר טובי' שראה איך ידידיה לקח הטבעת משער הסוס ונתן באצבע קטנה ושמע שדיב' אליה רק שאינו זוכר מה שאמר לה שאין בזה ודאי הכחשה דהא אינו אומר שלא דיבר דבר כי אם לך אלא הרי הוא אומר שאמר ודבר עמה אלא שאינו זוכר כי אם מלת לך אפשר שהיום או למחר יזכור ולא גרע דין ערוה החמורה מדין שבועה החמורה דפסקו דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר עכ"ל דמר בתוספת ביאור בדעתו הרחבה והנה לבבי לא כן ידמה כיון שהעד הב' הוא הר"ר טובי' לא אמר כלל שזוכר שדבר עמה על עסק קידושין רק שנתן לה ואמר לה מי יימר שנתן לשם קידושין או אמר ענין קידושין דלמ' במתנה או בפקדון או לשום דבר אחר נתן לה ואמר או באמת לשחוק בעלמא כאשר טענו הוא והיא והעד מסייע שהתחילה לצחוק ומ"ש מכ"ת כיון שאמר שאינו זוכר אפשר שהיום או למחר יזכור זה אינו כלום כיון שכבר הגיד בב"ד שאינו זוכר אף דאדכורי ליה בב"ד מענין קידושין כאשר אמר העד הראשון ואפ"ה לא אדכר כלל מענין קידושין שוב אינו נאמן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומ"ש מכ"ת ולא גרע דין ערוה החמורה מדין שבועה חמיר' אין זו ראיה מוכרחת דהרי שבועה חמורה ממנו דהרי בכל התורה כולה כתיב ונקה ובשבועה כתיב ולא ינקה ונפרע ממנו וממשפחתו מדברים שאין אש ומים מכלה שבועת שוא מכלה אותו כדאי' ריש פ' שבועת הדיינים ומה"ט אמרינן בש"ס עדים בצד אסתן ותאסר ולא חיישינן לבירור הדברים כל שאין הבירור לפנינו ומה"ט פסק בתשובת הרשב"א והוא בב"י סי' מ"ב ושאר גדולי פוסקים שאם עד אחד אמר שקידש בפני עד אחד שהלך למד"ה שאין חוששין לקידושין ולא חיישינן לבירור הדבר כיון דהשתא מיהו ליתנהו קמן כלשון הש"ס וכן מצאתי ראיתי בתשובת תומת ישרים סימן קפ"ז במידי קדושין שאחד אומר שאינו זוכר קידושין עד אחד לאו כלום הוא וסיים עוד באותו תשוב' וז"ל ועוד דאפי' עדות זה שאמר כמדומה לי לא הוי עדות אפי' יחזור אח"כ ויאמר נזכרתי כל עוד שאמר בפני ב"ד כמדומה לי אין חוששין עוד לו כמו שמבואר בפ' שבועת העדות עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבנו דאין כאן רק עדות עד אחד וא"כ הדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע והרוצה להחמיר לחדש לדעת רמ"א יש להצריך גט כמ"ש מכ"ת מעשה רב תוך תשובתו דיש להחמיר בטענת השחוק אכן המיקל וסומך על המקילין בעד א' בצירוף שהוא והיא טוענין שלשחוק נתכוונו ואיכא עד המסייע עם שאר אומדנות המוכיחים לא הפסיד ויש לו על מה שיסמכו כי קשה גירושין לאסרה לכהן ובפרטות לדעת האומרים שיש חשש עגון וכפסק רמ"א כנ"ל הקטן יעקב
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |