שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/יא

סימן יא

שאלה איש אחד נחלש על ביצה ימנית שנתפחה וגדלה למאד ועשו לו רפואות ומרוב הימים נתרפאת הביצה ימנית ורק בהשמאלית החל המכאוב עד למאד ונסע להרופאים ועשו לו רפואות בתחבושת וסמים חריפים עד שבלה כל הכיס והביצה השמאלית נתקטנה ונרככה ולא היתה תלוי' על החוטי ביצים רק על חוט דק מאד וחתכו משם הרופא ושאל האיש החולה להרופא למה עשה לו תחבושת האלה עד שנרככה הביצה ואמר לו שהיתה מקולקלת למאד כי אם היתה בריאה לא היתה נתקלקל ע"י התחבושת וביצה הימנית נשארה בריאה אך עדיין מוצי' מהכיס זיבה והרופאים אומרים שאינה כלל מהביצה כי הביצה שלימה לא נגע בה יד. ושאל השואל אם מותר להאיש לדור עם אשתו האם צריך לפרוש ממנה מחמת פצוע דכא:

תשובה הנה בהלכה זו יש דיעות חלוקות לרבותינו הראשונים ז"ל ובש"ע אה"ע סי' ה' [סעי' ז'] הביא דעת שניהם והרמ"א ז"ל מחמיר מחמת איסור תורה והרבה אחרונים מקילין והנה לפלפל להביא ראיות לדעת האוסרין או להמכשירין מש"ס או מירושלמי כדי לפסוק כמותו זה פלפול של הבל כי אין בידינו להכריע נגד גדולי הראשונים הללו אשר כל רז לא אניס להו ומה נדע אשר לא ידעוהו וקושיות שלנו מה הוא בעיניהם והמה ידעו והבינו דרך ומבוא התלמוד הנמסר להם איש מפי איש עד התנאים ואלו ואלו דא"ח ולא כמו שראיתי איזה חכמים בעיניהם הרוצים ליפות דעת אחד מהם ולומר הסוגי' כוותי' מתפרש היטב כי באמת דברי שניהם נכונים וישרים ואם רחוקה ממנו רחוק אבל באמת דברי שניהם נכונים להלכה ולזה לא באתי רק לברר ולהסיר הקו' מהסוגי' לכל א' מהדיעות ולראות מי המה הרוב או לעשות ס"ס אך לא להכריע כדברי הא' מהדיעות רק להסיר המכשול מהסוגי'. והנה זה החלי בעזר צורי וגואלי:

הנה ז"ל המשנה יבמות (דף ע' ע"א) ואיזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי' אחת מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד כו' ובגמ' (שם מ"ה ע"א) תיר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי' א' מהם ואפי' ניקבו ואפי' נימוקו ואפי' חסרו א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן [בן] ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר ס"ח ס"ד אלא הרי הוא כסריס חמה וכשר ופירש"י שם ס"ח ס"ד הא סריס חמה בידי שמים הוא מחמת חולי (הוא) והא לאו חולי הוא. כסריס חמה וכשר דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות עכ"ל ושם וניקב לא מוליד והא ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזי' סילוא בביצים ונפק מיני' כחוט דמוגלא ואוליד הא שלח שמואל לקמי' דרב וא"ל צא וחזור על בניו מאין הם א"ר יהודא א' שמואל פ"ד בי"ש כשר א"ר היינו דקרינן פצוע ולא הפצוע במתני' תנא נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בי"א אף כאן בי"א א"ר פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן פצוע בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים דך בכולן בין שנידך הגיד בין שנדכו הביצים בין שנדכו חוטי ביצים כרות בכולן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו הביצים בין שנכרתו חיטי ביצים א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דהאי פ"ד באותו מקום אימא מראשו א"ל מדלא מנה ביה דורות ש"מ בא"מ ודלמא האי האי דלא מנה בו דורות דאיהו הוא דאסור ברי' ובר ברי' כשר דומיא דכ"ש מה כ"ש בא"מ אף האי נמי בא"מ וכ"ש גופא ממאי דבא"מ הוא אימא משפתו שפכה כתיב במקום ששופך ואימא מחוטמו מי כתיב בשפוך כ"ש כתיב מי שע"י כריתה שופך ושלא ע"י כריתה אינו שופך אלא מקלח לאפוקי האי דאידי ואידי שופך הוא במתני' תנא נאמר לא יבא פ"ד ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בא"מ כו' עד האי עובדא דהוי בפומבדיתא איסתים גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים סבר ר"ב ב"א לאכשורי אר"פ במקומה מבשלה שלא במקומה לא מבשלה עכל"ה. ובתוס' שם ד"ה שאין וז"ל ואמר ר"ת דיש לחלק בין ניטלה הביצה לפצוע דכשניטלה הביצה מוליד מידי דהוי אניטלה הטחול דכשרה וניקב בסומכי' טריפה והא דאמר לקמן בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים היינו דוקא שניהם אבל נכרת א' מהביצים כשר ואפי' את"ל דר' ישמעאל לפלוגי את"ק אתי הלכתא כוותי' כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה דהוי סמכא ובירושלמי נמי משמע דהלכה דכשר אבל משמע דאינו מוליד עכ"ל התוס'. וז"ל הרא"ש אחרי שהביא דברי ר"ת ז"ל כתב וז"ל וראיתי בירושלמי ומוכח שם דר"י בנו של ריב"ב איירי בי"ש כו' עד וכן צ"ל דאי בי"א איירי וא"מ איך יהי' כשר מי גרע מההוא גברא דאיסתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים דפסול לפי שא"מ עכ"ל והנה פשטות הלשון אין לו אלא ביצה א' משמע שלא ניטל ממנו ע"י מעשה אדם רק שנולד כך דאל"כ הול"ל מי שנכרת לו ביצה א' וכן כמה מראשוני' שהחזיקו בשיטה זו הרמב"ן והרא"ש ז"ל ורש"י ז"ל לפי פשוט לשונו וכמה גדולי הראשונים שפירשו דר"י [בנו של ר"י ב"ב] איירי בי"ש אך לכאורה קשה ע"ז אי מיירי בי"ש מאי פריך הש"ס ס"ח ס"ד אלא כס"ח ואי מיירי בי"ש שפיר אמר שבי"ש חסר לו ביצה א' הוא ס"ח וא"מ אך רש"י ז"ל מתרץ זה בלשונו דסריס נקרא ע"ש חולשתו ממעי אמו או שנחלה בגופו אבל זה לא נחלה כלל והוא בריא בשרירי מתניו רק שחסר לו ביצה א' זה אינו נקרא ס"ח ולזה מתרץ כס"ח וכשר עוד הקשו ע"ז דא"כ דאיירי בי"ש מאי אר"י [בנו של ר"י ב"ב] ביצה א' אפי' שניהם נמי דהא אמר ר"י א"ש דבי"ש כשר והרמב"ן ז"ל מתרץ דזה מילתא דשכיחא ובשני ביצים לא שכיח והרבו להקשות ע"ז מירושלמי ומכמה דוכתי. ואשר נלע"ד לתרץ פשוט דהנה זה ידוע דסריס כשר לבא בקהל וכאשר מתרץ הגמ' כס"ח אלמא דס"ח פשוט דכשר דהא שלם בכל איבריו רק שנחלש ממעי אמו. עוד מבואר בפוסקים דאם בטלו האיברים בי"ש הגם ששוב נגעו בו ידי אדם לכ"ע כשר דכבר כלו בי"ש והנה לפ"ז בנולד חסר שני ביצים אין שום חידוש כלל דכשר דהא כתיב בקרא פ"ד וזה לא נפצע ומטבע הבריאה נולד בלא כח הולדה וידוע דבלא ביצים אין כח הולדה וא"כ כיון שנברא בלא כח הולדה שאין הוה אמינא בעולם לחשוב שיהי' בכלל פ"ד או כ"ש שהרי נברא בחסר כח והנברא בחסר כח גם [אם] הי' לו הביצים סרים היא וא"כ האיך יעלה על הדעת בשביל שחסר לו הביצים יהי' פסול הלא הביצים אינם מועילים כלל להנברא בלא כח הולדה וא"כ זה שמתולדתו נברא בלא כח הולדה הביצים ללא יועיל ודאי שאין לחשוב ע"ז שיהי' בכלל פ"ד ואפי' אם היינו אומרים דבי"ש ונולד פ"ד בגיד פסול מ"מ בכה"ג שנברא בחסר כח בודאי אין לומר עליו שחסר לו הביצה הא חסר לו כח ההולדה מתולדתו ודאי ס"ח הוא אך הנברא בביצה א' דכל כחו במתנו כמו שראיתי באגרת בקורת שהביצה הנמצאת כחו עוד רב ביותר וא"כ כיון שכחו רב במתניו ולא חסר לו להוליד רק הביצה ה"א דע"ז שם פ"ד יחשב שנפצע הביצה שלו דמה פצוע במקצת פסול מכ"ש שנחסר כולו ככה ה"א לפסול בי"ש ולזה השמיענו ר"י [בנו של ר"י] ב"ב מפי כרמא דכשר דבי"ש כשר ומש"ה השמיענו דוקא בביצה א' דהוי רבותא טפי וכן נראה שר"י א"ש מחמת הברייתא הוכיח לדינא דבי"ש כשר והוצרך להשמיענו זאת דלא נטעה דהברייתא מיירי בי"א ומחמת שאינו רק ביצה א' השמיענו ר"י [א"ש] דר"י [בנו של ר"י] ב"ב איירי בי"ש אבל בי"א פסול ומה שכשר בי"ש הוא משום שפ"ד בי"ש כשר ולענ"ד אשר בזה יוסרו כל הקו' אשר נראה בש"ס דילן להך דיעה. ועתה נראה דגם דעת ר"ת ז"ל החולק יש לו דרך לפרש הסוגיא בהרווחה ובלא דוחק ול"ק מה שהקשו עליו. א' הקשו עליו האחרוני' ז"ל דמאי מתרץ הגמ' כס"ח למאי מדמי לי' לס"ח הא ס"ח אינו מוליד וזה מוליד ואי משום שכשר ס"ח לבא בקהל הא כל ישראל בודאי כשרי' ולימא ה"ז כשר שוב הק' הרא"ש ז"ל על ר"ת ז"ל דמפרש דר"י [בנו של ר"י] ב"ב איירי בי"א ושגם הירושלמי מפרשו בי"א קשה למה ס"ל לר"י בהירושלמי שכשר (בא"מ) [באינו מוליד] הא אמרי' בש"ס דילן דהאי דאיחרז בסילוא דפסול וגם באיסתם שביל דזרע פסול כיון שא"מ אלמא דכל שא"מ בנעשה בי"א בודאי פסול לבא בקהל. ול"נ לתרץ כ"ז בהקדים לתרץ דברי הלבוש שכ' בהל' פ"ו סי' ה' וז"ל וי"א שאעפי"כ שראוהו שמוליד אין להכשירו בכך לבא בקהל ויש לחוש לדבריהם להחמיר באיסור דאורייתא דאעפ"י שמוליד בכלל לא יבא נתוק וכרות הוא עכ"ל ותמהו עליו רבים דהא בש"ס דידן משמע דהכל תליא מילתא באם מוליד או לא ואם מוליד כשר הוא יעוין בב"מ ובישועות יעקב ז"ל. ומה שנ"ל הוא כך הנה חזינן דהגמ' מדייק למצוא מה כוונת התוה"ק בפצוע דכא וכ"ש עד דהוקשה לכ"ש וכ"ש בא"מ ממקום ששופך או דומי' דממזר והנה ידוע שיטת הרא"ם ז"ל [בטור מביאו בב"ש סק"ח] דס"ל גבי ניקב או נסתם גובתא דזרע שאינו רק פסול היינו בניו פסולים אבל כשר לבא בקהל וסברתו דהתורה לא אסרה רק כתות או נידך וזה אינו לא כתות ולא נידך ומש"ה כשר לבא בקהל ולא תלוי איסור פסלות בקהל במה שא"מ כיון שאינו כתות ולא נידך והנה החולקים ס"ל כיון דלא נודע מאי דך ופצוע רק שהיא דומיא דממזר שהוא תלוי שהוא פסול בלידתו או כ"ש במה שא"מ שאינו מקלח כדי להוליד א"כ עיקר כוונת התורה על מי שנשחת לו איברי הלידה ויהי' באיזה ענין שיהי' אם נעשה בי"א נקרא שנידך או נפרץ כח ההולדה דגוף האבר אינו לא מעלה ומוריד דהוי כמו שנידך ונפצע בידו או באבר אחר ועיקר מה שנידך באותו אבר כח ההולדה זה גרם לו הפסול א"כ אפי' ניקב או נסתם שביל הזרע ע"י אדם וגורמת שאינה מבשלת שלא במקומה זה הוי נידך או נכרת כח ההולדה ומש"ה פסול לבא בקהל לשיטת כל הראשונים שחלקו על הרא"ם ז"ל אך הרא"ם ז"ל ס"ל דבאמת גם למסקנא לא תלי' כלל בכח ההולדה רק דאם הוא בא"מ פסול אבל עכ"פ שבא"מ יהי' נידך או נכרת אבל באם הוא שלם רק ניקב לחוד הגם שא"מ לא נפסל כלל מלבוא בקהל דהרי לא נידך ולא נכרת וא"כ לפ"ז י"ל דנהי דהגמ' קאמר דפ"ד אינו מוליד ולפי הנראה מסוגי' הש"ס דכללא הוא מ"מ אם ראינו לפ"ד שמוליד אין זה ראי' דאינו פ"ד דהגם דחז"ל אמרו שא"מ וזה רואין שהוליד מ"מ אין זה מצילו שהיא פ"ד ונפצע הגיד לפנינו ודומה למ"ש טריפה אינה חי' ואפי' רואים שחי' כמה וכמה מ"מ אינו מצילו מהטריפות וא"כ י"ל דהלבוש ז"ל זה כוונתו דנהי דגם הוא לא ס"ל כרא"ם מ"מ אמר זה דאין לסמוך להלכה כר"ת ז"ל להכשיר בעל ביצה א' משום שראינו שמוליד די"ל כסברת הרא"ם דנהי דמוליד מ"מ כ"ש לפנינו ולא מהני לי' מה שמוליד ובזה יוסרו קושיות האחרונים מהלבוש ז"ל דבאמת גם הוא ס"ל דפ"ד א"מ מ"מ אין ראי' ממה שמוליד שכשר כיון שרואין פ"ד לפנינו כן נ"ל ברור וא"כ מה דאמר [ר"י בנו] של ריב"ב כס"ח היא כדי שלא תקשה לכאורה מדוע יכשר בעל ביצה אחת בי"א הא מ"מ נכרת והתורה אמרה כרות לא יבא לזה אמר פ"ד כס"ח דהא ס"ח מפרש הר"מ ז"ל בפה"מ [פ' הערל מ"ד] שלא ראה חמה מימיו בשלימותו א"כ בכלל זה נמי כ"ש ופ"ד במעי אמו ולזה (אם) נחסר לו מתולדתו ואפ"ה כשר הרי דלא תלוי הדבר רק אם נחסר לו כלי התולדה ע"י אדם אבל מה שגוף הבשר נחסר זה לא מעלה ולא מוריד דבזה אין חילוק בין בי"ש לי"א כמו שנעשה לו חסרון בא' משאר איבריו ועיקר פ"ד וכ"ש מה שנחסר לו ע"י כח ההולדה שבאיברים והואיל וזה בעל ביצה אחת מוליד מש"ה כשר ולזה דימוהו לס"ת כמו ס"ח אפי' שנחסר לו אינו כלום וכמו שנחסר לו בי"ש ועיקר מה שהחמירה תורה הוא בכח המוליד התלוי באברים אבל אם הוא מוליד אינו כלום כמו בי"ש שאינו כלום החסרון שבגוף ולע"ד זה ברור. ובזה יוסרו מעל ר"ת כל קו' מש"ס דילן ורק מה שהק' עליו הרא"ש ז"ל מהירושלמי הנ"ל אבאר אי"ה בנקדים דברי הירושלמי יבמות פ' הערל הל' ב' וז"ל תני' ר"י בנו של ריב"ב שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא ס"ח א"ר יוסי שמעתי הלכה כר' ישמעאל ב"ב ולית אנא ידע מן מה שמעית אמר רבי אימא לא הוה ר"י שמע לה מן בר נש זעיר שמואל אמר אם יבא לפנינו בעל ביצה א' אני מכשירו ר' חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של ר"י א"ר יודן בר חנין ובלבד של ימין אתא עובדא קומי ר' אימי א"ל אין ברתי דאת שריא לי' אלא הוי ידעית דא"מ והוי ר' זעירא מקני לה דו משום מילתא על בררא פצוע אית תניי תני בי"א פסול בי"ש כשר אית תני' בין בי"א בין בי"ש פסול מ"ד בי"א פסול בי"ש כשר יליף לה מממזר לא יבא ממזר ולא יבא פ"ד מה ממזר בי"א אף פ"ד בי"א מ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול מנן לי' א"ר מנא מהכא לא יבא פ"ד לעולם א"ר יוסי בר בון עוד הוא יליף לה מממזר לא יבא ממזר. ולא יבא פ"ד מה ממזר בי"ש אף פ"ד בי"ש וממזר בי"ש יצירתו בי"ש הוון בעיי מימר מ"ד בי"א פסול בי"ש כשר ר"י בנו של ריב"ב מ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול כרבנן א"ר אחא בר פפי קומי ר' זעירא כולה דרבנן הרי שעלה חטטין מי מחכך בה או מסתת והרי היא בי"א כמו שהוא בי"ש עכל"ה והנה בעזר השם נראה לתרץ לכ"א מהשיטות והנה לשיטת הרא"ש והרמב"ן ז"ל הקשו דאי מיירי בי"ש לפי המסקנא א"כ איך מתרץ השני ברייתות אהדדי דבחדא תני בי"ש פסול ובאידך כשר הא לרבנן בי"ש פסול והיש"ש ז"ל כתב לתרץ דכוונת הירושלמי לומר דל"פ רבנן כלל וגם רבנן מכשרי אבל כולה (אמרו) [פוסלי'] בידי אדם וזה דחוק מאד כמבואר באחרונים אולם לדברי הרמב"ן והרא"ש ז"ל [י"ל] דכך היא כוונת הירושלמי דבאמת בי"ש כולם מכשרי וגם האידך ברייתא מכשרי ורק דאיירי ע"י חולי וכה"ג הוי כבי"א ובכה"ג הוא פלוגתא דר"י [בנו של ר"י] ב"ב ורבנן אי דמי לי"א או לי"ש והכי קמדמי לי' לי"ש ומש"ה מכשיר והך ברייתא דפוסל ע"י חולי (ג"כ) הוא כרבנן ואידך ברייתא דמכשר בי"ש ג"כ כרבנן מצי סברי דהא בי"ש ממש גם רבנן מכשרי ומש"ה אמר כולה רבנן וכנ"ל. אך לפ"ז לכאורה הדרא קו' קמייתא לדוכת' דלר"י [בנו של ר"י] ב"ב הוי ע"י חולי כבי"ש למ"ל לאשמעי' ביצה אחת לאשמעי' אפי' שתיהם אך באמת כיון דאיירי ע"י רופאים ניטל לאחר שנחלה וזה באמת הוא דבר דשייך במציאות ושני ביצים אינו שכיח ועיין בעצי ארזים ופ"מ שתירצו כעין זה אך כ"ז לשיטת הרא"ש והרמב"ן ז"ל אבל [על] ר"ת מקשה חדא כיון דחזינן דהגמ' ירושלמי בתחלה רצה לאוקמי בי"ש לא חזינן כלל דהדר בי' לפי המסקנא ותו קשה קו' הרא"ש ז"ל הנ"ל דהאיך ס"ד (לר"מ) בירושלמי להכשירו כיון דס"ל דאינו מוליד ובי"א פסול אם אינו מוליד כהך דאיסתתם בשביל הזרע ונ"ל דזה לק"מ דהנה קשה לכאורה לשיטת ר"ת ז"ל דס"ל דאיירי בי"א א"כ למה אמרו בירושלמי ה"ז ס"ח וקשה הא איירי בי"א והק"נ ר"ל דכוונת הירושלמי כבש"ס דידן ובאמת לישנא דירושלמי משמע דזה ס"ח ממש הוא ולא כס"ח ולכן נ"ל דלשיטת הר"ת דאיירי בי"א והנה קשה אם אינו מוליד למה לא נפסל הא נעשה כ"ש בכרות לו כח המוליד וכנ"ל וכקו' הרא"ש ז"ל ולזה נלע"ד דזה כוונת ר"י [בנו של ר"י] ב"ב במאי דאמר מי שאין לו אלא ביצה א' זה ס"ח היינו משום דמצינו בגמ' גבי הנוטל כרבלתו של תרנגול וז"ל הגמ' [שבת ק"י ע"ב הכא מעצמו היא דאר"י הרוצה שיסתרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו ולהס"ד דגמ' היא סיבה בעצם שלא יוליד. המגיה] אלמא דלפעמים מה שאינו מוליד אינו מכח גרמת האבר רק סיבה להמסבב המבטל כח ההולדה כמו כן י"ל שגמירי חז"ל בכרמא דמה שביצה אחת אינו מוליד אינו מהעדר הכח באבר דאדרבה יתחזק יותר כמבואר באגרת בקורת שהבאתי ורק שמניעת איזה כח בטבעו גרם זה וזה מקרי בי"ש כי אין גוף (חסר) [חסרון] הלידה תלוי בהביצה הנכרת' רק שע"י נסבב איזה סיבה שא"מ וזה הסיבה הוי כבי"ש לזה שפיר שייך בעל ביצה א' זה ס"ח כלומר דמה שא"מ אינו מחמת הכריתות הביצה רק שממילא נסבב כמו ס"ח ולזה שפיר אמר מעקרא בעיין מימר דפליגי הברייתות אי בי"ש כשר כיון דהטעם דר"י [בנו של ר"י] ב"ב מכשיר דמניעת התולדה בא מעצמו הוי כבי"ש ואפ"ה פסלו ת"ק ש"מ דס"ל לת"ק דבי"ש נמי פסול ומתרץ לי' כולה כרבנן דבי"ש לחוד כשר לכ"ע רק במעשה דר"י [בנו של ר"י] ב"ב במשנה דכרמא שאמר זה ס"ח היינו בהחולי מניעת התולדה בא ממילא ורבנן פסלי לעולם ס"ל דבי"ש ממש כשר רק עי"ח דמי מסתת היינו דס"ל לירושלמי דע"י חולי הוי כבי"א משום דבא ע"י אדם כמו שמרוב האכילה והעבודה בא החולי אך מ"מ הא מאן מסתת הא גוף הכריתה והסיתות הוא ממילא מן השמים וזה שאמר בידי חולי כבי"ש הגם שבא ע"י גרמת האדם מ"מ הא מאן מסתת הא הסיתות נעשה ממילא ואפ"ה פסול כמ"כ ס"ל לרבנן נהי דמעשה הכריתה ביצה א' אינו גוזר המניעה התולדה רק שמסבב מזה איזה מניעת תולדה מ"מ זה המניעה כיון שבא ע"י סיבובו של אדם פסול והוי כבי"א כמו חולי וז"ב לע"ד. ועפ"ז א"ש מ"ש הר"ת דמירושלמי משמע שא"מ ול"ק האיך פוסק נגד הירושלמי מפורש שאין בהש"ס דילן משמעות נגד זה אך לפמ"ש א"ש דהוכחת הירושלמי שא"מ מדאמר ה"ז ס"ח וקשה הא אינו ס"ח וצ"ל דא"מ כנ"ל ומש"ה איצטריך ר"י [בנו של ר"י] ב"ב לומר דמה שא"מ אינו מחמת כריתות הביצה רק מאיזה סיבה והוי בי"ש ס"ח אך בגמ' דילן דלא פירשו כן רק תירצו כס"ח לא ניחא כתירוץ שכתבתי אליבא דירושלמי דס"ל לש"ס דידן דמוליד א"כ מאי ס"ח ולזה מתרץ בש"ס דידן כס"ח א"כ הרי דלש"ס דילן מוליד וא"ש דברי (הרא"ש) [הירושלמי] לכ"א מהשיטות. ועתה אין עלינו רק לראות כמי מהם פסקו האחרונים ז"ל והנה נראה מהרוב האחרונים שפסקו כר"ת ז"ל והראב"ד ז"ל להכשיר בביצה א' ועיין ביש"ש שפסק כן בהדי' ונהי שהרמ"א ז"ל החמיר הוא רק לחומרא כנראה מדבריו א"כ בהצטרף עוד ספק אחד בודאי כשר לבא בקהל והנה בבא ע"י חולי הרמב"ם ז"ל מכשיר ורבו המתירין אשר אתו וכבר כתבו האחרונים דאם נשא אין כופין להוציא נגד הרמב"ם ז"ל וא"כ בהצטרף שניהם יחד בודאי כשר אולם דא עקתא דהרי האמת שהי' ע"י חולי אך מ"מ לבסוף הרופא נטלו בידו וגם מקודם לקחו ע"י סמים חריפים דהוי בי"א ממש דמה לי שמכריתו בסכין או בסמים חריפים שמניח עליו להכריתו וא"כ בא ע"י אדם. אך ראיתי בב"מ שכ' דאם בלא"ה נרקב י"ל אפי' אדם כרתו הוי כמו עומד לקצור וכקצור דמי ולכאורה באמת קשה הא הוי עכ"פ ככורת אחר כורת דחייב ובב"א ז"ל [סי' ב'] מתרץ דלענין חיוב שאני וזה קשה מ"ש לענין חיוב מפסול הקהל כיון דחייבה התורה להכורת שוב מקרי פצוע שנפצע ע"י אדם שהרי חייבוהו התורה מחמת שפצע לזה א"כ מקרי זה הנכרת או הנפצע פצוע ע"י אדם אך לזה י"ל דהנה מבואר [ע' תו' שבועו' מ"ג ד"ה כבצורות] דאפי' למ"ד עומד לקצור כקצור דמי לא שרי לקצור בשבת ולומר דכבר הוי כתלוש ז"א דלא אמרי' כל העומד רק לענין הדבר [העצם] כגון כאלו נקצר והוי דינו כמטלטלין או עומד לזרוק והוי לי' שעת הכושר אבל גוף הקצירה והזריקה הוי מעשה ממש וא"כ נהי דחייבו התורה להפוצע הוי כאלו כבר הי' נפצע בי"ש. אך בלא"ה מבואר הדבר ביש"ש יבמות פ"ח סי' ט' וז"ל אבל מ"מ מי שיש לו שבירה או חולי האבן והוכרח לכרתן אין זה חולי בי"ש שהרי אינו בהכרח לכרות הביצים ויהי' החולי במקומו עומד אבל מה שהוכרח לכרתו מעניני הביצים גופו הוא בי"ש עכ"ל והן אמת שלכאורה דברי היש"ש סתרי אהדדי דלעיל מיני' כתב וז"ל מ"מ נראה דאינו פסול אלא מי שנכרת כדי שלא יוליד או עי"ח שבא כבר בביצים שהי' בהכרח להכריתו אבל מה שכורתים עכשיו הרופאים מחמת האבן או שבירת הגוף ועוד נתקן הדבר היטב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החוטים ושביל הזרע הולך כתקנו ותלוי בחכמת הרופאים אין בידינו לפוסלו כל עיקר ובניהם כשרים עכ"ל וזה היפוך מכאן אולם נ"ל דהתם אזיל לשיטת הפוסלים ע"י חולי או דאיירי שנחלה ע"י מכת אדם אך מ"מ מבואר דעת היש"ש ז"ל להכשיר וא"כ בנ"ד לפ"ד הרופא שאמר שלולא שהי' כבר נרקב לא הי' נכלה ע"י הסמים א"כ ע"כ כבר הי' ראוי להכלות ולא הסמים גרמו לו זה ממילא מה שהרופא חתכו קצת החוט בודאי לא מזיק לנו דבלא"ה לא הי' יכול להתקיים הגם אם נאמר שרופא אינו נאמן ע"ז ובפרט שהוא נוגע בדבר לומר כן שלא יאמרו שהוא קלקל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וסגי להצטרף לשיטת ר"ת והראב"ד ז"ל וסייעתו דמכשירין בעל ביצה אחת אפי' בידי אדם וא"כ איש זה כשר לבא בקהל ובלבד שידע שהביצה ימנית שלימה ולא ניקב במפולש ולא נחסרה בידי אדם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף