אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/נו

יום שני כ"א תמוז תשפ"ג - מסכת גיטין דף נו

גרירת ציציות על הקרקע

כתב השולחן ערוך (או"ח סימן כא ס"ד): יש ליזהר כשאדם לובש טלית, שלא יגרר ציציותיו. ומקורו בספר האגור (הל' ציצית סימן י) שם כתב בשם הגהת מרדכי: כל המגרר ציציותיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה יד כג) 'וטאטאתים במטאטא השמד'.

והקשה המגן אברהם (סק"ג) שהרי השו"ע פסק עוד (סימן כג ס"א) שאם נגררים ציציותיו של אדם על הקברות, הרי זה אסור משום 'לועג לרש'. ומשמע מזה שכל האיסור הוא כשנגררים על הקברות, אבל אם נגגרים על הארץ, אין בכך איסור. ויישב המגאן אברהם, שיש לומר שהקברים היו גבוהים מן הארץ, וציציותיו של רב יונתן היו נגררים עליהם בגובה, ולכן דנה הגמרא (ברכות יח.) רק מצד 'לועג לרש', ולא חששה לביזוי מצוה, שכן נגררו על מקום גבוה, אך אין מכאן סתירה לפסק האגור והשו"ע שיש ליזהר שלא יגררו הציציות על הארץ.

קושיה נוספת מקשה המגן אברהם וזאת מכח המבואר בגמרא במסכת גיטין (נו.) שם מובא כי אחד מעשירי ירושלים כונה בכינויו 'בן ציצית הכסת', וזאת משום "שהיתה ציצתו נגררת על גבי כרים וכסתות [ובגמרא מובאים גם 'איכא דאמרי', שביארו את כינויו זה באופן אחר: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי. ורש"י מבאר שלפי האיכא דאמרי היה שמו 'בן ציצית' ונתכנה 'הכסת' על שהיתה כסתו - כסא שלו - מוטל בין גדולי רומי כשהיה הולך ברומי להקביל פני קיסר, עכ"ד].

מכח שהיו ציציותיו של בן ציצית הכסת ארוכות, ורק הן היו נגררות על גבי כרים וכסתות, ניתן להסיק ששאר המון העם היו ציציותיהם נגררים על הארץ. ואם כן יקשה אף מגמרא זו על דעת השולחן ערוך שהורה ליזהר שלא יגררו הציציות על הארץ. ויישב המגן אברהם בשני דרכים, או שנאמר שאדרבה של אחרים לא היו נגררים כלל על הארץ, ורק של בן ציצית הכסת כיון שהיה יכול להניח תחת מקום הילוכו כרים וכסתות, לכן יכול היה גם ללכת עם ציציותיו באופן כזה שקצוותיהם נגררים על הכרים והכסתות. עוד יישב המגן אברהם שכל איסור הגרירה שבו עוסק השו"ע הוא באופן שתוך כדי לבישת הטלית הוא גוררם, שכיון שגוררם בשעת לבישה הוי ביזוי, שנראה כאילו הא מכבד בהם את הבית, אבל אם נגררים דרך הילוכן - אין קפידא כל כך.

ובבאר היטב העתיק ספר מצת שמורים (סוף שער הציצית) האריך שאין האיסור בזה משום ביזוי מצוה אלא כדי שלא ידרוס עליהן ויפסקו. ותכף העתיד קושיית המגן אברהם ומה שיישב היד אהרן (הגהות ב"י) על פי חילוקו של הט"ז לענין בית הכסא, שהוא הדין בנידון דידן, לענין שלא יהא נגרר הציציות, יש חילוק בין טלית גדול לטלית קטן, שטלית גדול שמיוחד רק להתפלל, אינו ראוי והגון שיהיו ציציותיו נגררים בארץ. ואילו המבואר בבן ציצית הכסת ובבית הקברות שהיו ציציותיהם נגררות, מיירי בציציות שבבגדיהם.

ויש להעיר שלדברי היד אהרן פשוט שהנידון הוא משום ביזוי מצוה, וכמו שדקדק בתוך דבריו 'אינו ראוי והגון שיהיו ציציותיו נגררים בארץ. ואילו תחילה הקדים והביא דברי המצת שמורים שכל איסור גרירת הציציות כלל אינו משום ביזוי מצוה אלא כדי שלא ידרוס עליהם ויפסקו, ולכאורה לפי זה אין טעם חלק בין טלית גדול לטלית קטן, וכל שאין חשש שידרוס עליהם - מותר.