אמרי בינה/דיני טריפות/ב

סימן ב

ושט שניקב לחללו כ"ש נבלה כ"כ הש"ע (סי' ל"ג) והוא מרמב"ם (פ"ג מה"ש) נפסק רוב הקנ' או שניקב הושט בכ"ש במקום הראוי לשחיטה ה"ז נבלה וכ' הכ"מ שהו' ממה דשקיל וטרי בש"ס (דף ל"ב). ובספר פני ארי' (סי' צ"ה) כ' שלא מצא משם ראיה כלל לניקב בכ"ש בושט שתהא נבל' דבמתניתין לא קתני אלא פסק הגרגר' וע"ז פריך דבאלו טריפות קחשיב פסוקת הגרגרת בין הטריפות ומשני רבא דאלו אסורות קתני ויש מהן נבילות ר"ל פסוקת הגרגרת ור"י מסיק דמתניתין קודם חזרה נשנית אבל לאחר חזרה לכ"ע פסוה"ג נבלה וי"ל כ"ז בפסוה"ג כיון דנפסק רוב הסימן הרי הוא כאלו נשחט ואין שם אלא סימן אחד אבל בניקב הושט מה בכך דהנקב הוא במקום הראוי לשחיט' מ"מ כיון דלא נפקא חיותו הוי דבר אחר גרם לו לפסל עי"ש ובפ"מ בש"ד (ס"ק ה') הביא דברי מהרש"א בכורות (דף ך') דדעתו באמת דניקב הושט מטהר מידי נבילה ותמה עליו מדברי רמב"ם. אולם באמת במהרש"א חולין (דף למד) הביא דברי תוספתא (פ"ב) דמבואר להדיא כן. ועיין גליון רע"א ז"ל (סי' כ"ז) בתשובה:

אולם בפשטות כנראה הא דרמב"ם כ' דהוי נבילה מחיים וכבר תמה הש"ך ע"ז והעלו כל הבאים אחריו הת"ש והכו"פ דודאי אינ' מטמאה מחיים דעדיין לא נפסק חיותו לגמרי ואף השחיטה מטהרתו כמו דמטהר לטריפה רק הנך מחיים אסורה באכילה משום נבילה אף מחיים מטעם דל"מ השחיטה והא דקאמר בש"ס כי קתני נבלה דלא מטמאה מחיים פי' נבלה הוי אבל לא מטמאה מחיים והא דקאמר רבא יש מהן נבילות היינו דלאחר שישחטו לא יהיו כטריפות שנשחטו רק נבלות ג"כ וכ"ז שחי הוי טריפה ויש הבדל בזה בין הת"ש והכו"פ ומ"מ הסכימו כולם דלענין טומאה ל"ה נבילה רק השחיטה אינו מטהר ודקדק הרמב"ם דבשנוי דרבא קאמר אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ופירש"י כגון נקובת הושט ופה"ג דאיתרע מקום שחיטה והיינו מדקתני נבלות לשון רבי' ולא נ"ל לומר דקאי על נבלות דעלמא והעד לזה דלקמן קאמר כי קתני נבילה דלא מטמאה מחיים אבל נבלה דמטמאה מחיים לא קתני הרי דשוב לא נקט הש"ס לשון רבים רק לשון יחיד על שם התואר נבלה ובדברי רבא קאמר ויש מהן נבלות לשון רבים ע"כ קאי גם על נקב הושט דהוי כנפסלה בשחיטתו דאיתרע מקום שחיטה דידהו ושוב אין השחיטה מוציא מידי נבילה לגבי איסור אכילה והא דקתני בתוספתא טריפה ושחיטתו מטהרתו היינו לענין טומאה:

אך בס' המכריע לתוס' רי"ד (סי"ה) מבואר דלמד מדברי תוספתא דאף לענין אכילה ל"ה ניקב הושט רק טריפה. מלבד פסה"ג ברוב או רוב ושט בבהמה אבל נקובת הושט הוי כנקובת הדקין טריפה ולא נבלה וכן נראה מדברי תוס' בכורות (דף ג') ד"ה ר"ח וכן הוכיחו האחרונים מדברי ר"שי סוף (פ"ב) דקידושין ובכ"ז העלו כל האחרונים דאין להקל נגד דעת רמב"ם וש"ע ופסקינן לחומרא דהוי נבלה. וראיתי למחבר א' שיצא לדון בדבר חדש אשר לא שערו כולם והוליד לומר בדעת הרמב"ם דניקב הושט ופה"ג דהוי נבלה לאחר שחיטה ואין שחיטה מוציא מידי נבילה אבל בעוד שלא מתה אף טריפה ל"ה ומפרש הא דקאמ' רבא אלו אסורות קתני ויש מהם נבלות דעיקר האיסור אינו משום טריפה ומחמת שא"י לחיות אלא משום נבלה דל"מ לה שחיטה ומשו"ה קרי לה התנא אסורה וכוללה בשאר טריפות רק דל"מ בה שחיטה אסורין וקרי לי' טריפה והרמב"ם כשמנה (פ"ו) מנה הטריפות שיש בנקובה לא מנה אלא תורבץ הושט ולא נקה"ו ופה"ג דא"ב משום טריפה כלל ותורבץ הוש' לחוד הוי טריפה אבל נקה"ו ופה"ג אף טריפה ל"ה ואפשר דיכול לחיות יב"ח ול"מ אם יש ס' שתשהה יב"ח והאריך בזה. וכל דבריו לא נהירין ולא שרירין ולא קיימין דהוא נגד החוש והטבע לומר דפה"ג ונקב בושט עצמו יכולין לחיות כחול ימים ונקב בתורבץ הושט יהיה טריפ' דא"י לחיות ונקה"ו ופה"ג דפסק יותר חיותו לא יהיה אף טריפה רק דשחיטה אינו מועיל ולדבריו הדין הוא כמו בשמוטת הסימנים לדעת בה"ג דיכול לחיות וחלב וביצה שלהן מותר רק דאין לה היתר בשחיטה וכ"כ נקה"ו ופה"ג וזה לא ניתן להאמר. ועוד א"כ לרבא דקאמר אלו אסורות קתני וכוללם התנא בשאר טריפות אף דאינו טריפה מ"מ אסורה לאח"מ מחמת נבלה דל"מ לה שחיטה יקשה למה לא מנה התנא ג"כ עיקור סימנין היינו דנשמט הגרגרת דאסורה ג"כ הואיל דל"מ שחיטה ומחיים מותרת א"ו דשמוטה לא נכלל בכלל אסורות כיון דמותרת היא וחלבן וביצתן מותרות רק שחיטה ל"מ בה משא"כ נקה"ו ופה"ג דגם מחיים הוין טריפה שפיר קתני אסורות. ועוד הא הרמב"ם כלל יחד פה"ג ונקה"ו דהוי נבלה מחיי' עם שאר נבלות מחיים כמו ניטל הירך ונשברה המפרקת ורוב בשר עמה או שנקרע מגבה והנך נבילות ממש ודי לנו לסבול הדוחק ולומר דשוי רק לענין אכילה דיש בהן נבלה מחיים ולא לענין טומאה אבל לומר דאלו אסורין מחיים משום נבלה וחלבן וביצתן אסורה בודאי ג"כ ופה"ג ונקה"ו יהי' רק נבילה מטעם דשחיטה ל"מ ומחיים אף טריפה לא הוי אינו כלל מסוג אשר פרט הרמב"ם לכן יטול מה שחידש ואין זה אלא תימה לומר כן וישתקע ולא יאמר:

ומ"מ מבואר מדברי רמב"ם דל"ה נבילה לענין שלא יטהר בשחיטה רק בניקב ממש אבל אם עדיין לא ניקב הושט רק דעתיד לנקוב או ליטול בזה ל"ה רק טריפה והשחיטה מטהר מידי נבילה דכן כתב (פ"ה ה"י) גבי דרוסה וז"ל ואם דרס בסימנים משיאדימו טריפה הרי דלא כתב נבילה וכן (פ"י) כשמנה הטריפות שהם שבעים ומנה ניקב תורבץ הושט ור' הלח"מ שם ובש"ך דלכך קאמר תורבץ הושט דנקב הושט הוי נבילה ובכ"ז אח"כ אות (ל"ח) מונה נהפך הושט במראיו הרי כיון דעדיין לא נקב רק חליף וסופו ליטול או לנקוב ל"ה רק טריפה דמ"מ השחיטה מטהר מידי נבילה. ומה מאד מדוקדקים דברי הרמב"ם בזה (בפ"ג ה' כ"א) כ' ניקב הושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהיה עכ"ל. ומאי הוסיף בזה דהרי הוא נקוב כשהיה ולגבי נקבי הריאה (פ"ז ה"ב) כ' סתם וריאה שנקבה ועלה קרום במכה ונסתם הנקב אינו כלום עכ"ל ולא הוסיף דבר לומר דהרי הוא נקוב כשהיה. ולמ"ש נ"מ טובא וי"ל דהא דרבה בא להשמיענו קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום למה דוקא בושט ולא קאמר סתם בכ"מ שנקב פוסל והוא טריפה ל"מ הסתימה דאח"כ ע"י קרום ובאמת דעת הרא"ה בבדה"ב (בית שני שער ג') דרק בושט ובריאה אינו קרום והרשב"א שם כ' דמ"ש שאר מקומות וריאה וושט וכ' דהם דברים בטלים לא אמרם אדם מעולם והוא נגד כל חכמי ישראל עי"ש ובאמת בראב"ן (סי' רכ"ו)כ' וז"ל קרום שעלה מחמת מכה בושט כו' אינו סתימ' וטריפה משום דאכלא ביה ופעיא ביה חוזר ונוקב עכ"ל הרי דקאמ' טעם בדבר למה בושט אינו קרום אולם דעת כל הפוסקים דבכ"מ אינו קרום ול"מ סתימה דלאח"כ ויקשה למה נקט רבה ושט אלא דבא להורות בושט דאינו קרום ול"א דהשתא עכ"פ הוי סתימה ואם שחט עכשיו יהי' השחיט' מטהרה מידי נבילה כמו בדריסה או בחליף אף דסופו לסתור ולנקוב מ"מ ל"ה בשביל זה רק טריפה קמ"ל דשאני בושט כיון דכבר היה הנקב ואז ל"ה מהני השחיטה לטהר מידי נבילה כן אף אם עלה קרום כיון דסופו לסתור הוי כנקב ממש גם השתא ואין השחיטה מטה להוציא מידי נביל'. ולכך בנקב' הריאה כתב הרמב"ם בסתם דאינו כלום הסתימה כיון שסופו לסתור והוי כמו שהיה מעיקרא טריפה כן גם אח"כ ולא נבלה אבל בושט כיון דכבר היה הנקב ואז ל"ה מועיל השחיטה לטהר מידי נבילה כן גם אחר שעלה הקרום נשארה בכח הטריפות כמו שהיה כיון שסופו לסתור וכבר היה הנקב ל"מ השחיטה אף לטהר מידי נבילה לכך הוסיף והרי הו' נקוב כשהיה להורות בזה דאינו מוציא מידי נבילה השחיטה ואינו דומה לדרס בסימנים או שנתהפך הושט במראו דשם עכ"פ ל"ה רק טריפה והשחיטה מטהר מידי נבילה וכנ"ל אבל באם כבר ניקב הושט ועלה קרום אזלינן בתר סופו ואף אינו מטהר השחיטה להוציא מידי נבילה וראיתי בכו"פ (סי' ק"י) דפשיטא ליה דבס' דרוסה הוי ס' במקום חזקת איסור וכתב בהא דהרמ"א בת"ת הביא ראיה דהכריע בהרשב"א מהא דהתיר ר"ת ס' דרוסה שנתערב באחרת דהוי ס"ס אף דאתחזק איסורא ובהמה בחיה בחזקת איסור עומדת וע"ז כל האחרונים והמ"ב השיגו דכי בהמה בחזקת איסור עומדת דטריפות אדרבה היא בחזקת כשרות רק בחזקת איסור לאבר מן החי דהבהמה חיה ולכך אסרינן בס' שחיט' דאם אין כאן שחיטה חזקת אבמה"ח במקומו אבל דרוסה זו מה טיבה לאבר מה"ח דלענין טריפות לא אתחזק וכ' דלא זכה להבין דבריהם דהא אף הם מודים אם יש כאן ס' בסימנין הוי חזקת איסור דאם יארע להם פסול אין כאן שחיטה וחזר לחזקת אבמה"ח במקומו וא"כ דרוסה גם הסימנין בכלל ספק אולי נדרסו ונקבו עד שאמרו אין בדיקה לדרוסה בבהמה דדלמא במקום דרוסה קשחט וס' דרוסה הו"ל ס' אלו ניקב הושט ואין לך ס' בשחיטה כזו והרי איתחזק איסורא אבמה"ח וש"מ בכל הספקות אפילו בשחיטה ובסימנים מהני ס"ס אף דאיתחזק איסורא עי"ש ובא"ד במה שבא עי"ז לדון דס' נקב ל"ה ס' במעשה המכשיר ועכ"פ ברור להם דדרוסה אף אם עדיין לא ניקב הושט רק הארס מחלחל הוי כמו נקב ממש דל"מ ביה השחיטה לטהר מידי נבילה ולפנינו מבואר דלא כן הוא דכ"ז שלא ניקב הושט אף דסופו לנקוב השחיטה מטהר מידי נבילה. ומ"מ יש מקום לדברי הכו"פ היכא דיש להסתפק דלמא כבר אינקב הושט דבזה הוי נבילה אבל אם עדיין לא ניקב רק הס' על הארס בזה דפשיט' ליה בכמה דוכתי דג"כ אין השחיטה מטהרה מידי נבילה לענ"ד מבואר מדברי רמב"ם הנ"ל שלא כן הוא.

ועיין כו"פ (סי' ל"ג ס"ק י"ד) דמבואר מדבריו דבישב קוץ הוי ספק בשחיטה וע"ז לא היה קושית תוס' חולין (דף מ"ג) דנימא נשחטה הותרה דהוי ס' בשחיטה רק על ס' דרוסה ודבריו סותרין דברי עצמו למ"ש (סי' ק"י) וכבר' השיגו עליו בזה אולם למה שביאר בעצמו (סי' נ') דקושית התוס' היה על רבה דסובר אף בנולד ריעותא מחיים אזלינן בתר חזקה וסובר לאסור ס' דרוסה מדקאמ' ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים א"כ י"ל דקושית תוס' ל"ה רק למה חוששין לס' דרוסה בעוף דיכול לשחוט הקנה ולבדוק הושט ולמה צריך לבדוק השאר וע"ז כתבו דדרוסה שכיח ובסי' ק"י קאי על בהמה דצריך לשחוט השני סימנים וגם דמשמע דמטעם ס"ס א"צ לבדוק כלל וע"ז כתב הא הוי אתחזק איסורא. אולם למ"ש כל דבריו תמוהין דמבואר דכל דלא ניקב ממש עדיין רק סופו לנקוב ל"ה נבילה. שוב הראהו לי שכבר קדמני בס' באר יצחק בזה דל"ה נבילה רק בניקב ממש ומ"מ' משנה לא זזה ממקומה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף