גבורת ארי/תענית/ה/ב

גבורת ארי תענית ה ב

דף ה' ע"ב

והא בר חמשין ותרין הוה פירש"י דכתיב עד יגמל הנער וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב וישב שם עד עולם עולמו של לוים חמשים שנה שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. ואני תמה אע"ג דדבר זה אמרו בירושלמי פ"ד דברכות ומדרש שוחר טוב ע"כ גמרא דידן לא סבירא לה הכי דהכי אמרו התם א"ר לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שריבתה בתפלה קצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם והא אין עולם של לוים אלא חמשים שנה שנאמר ומבן חמשים וגו' אמר ר' יוסי ב"ר בון שתים שגמלתו והא הגמרא דידן קאמר שמת שמואל משום לתא דשאול ואילו לרבי לוי מתחילת לידתו נגזר שיהיו ימיו כ"כ ולא יותר כדאמרה אמו בתפלתה. ובתוספות החשבון מכוון כהוגן ע"פ מקראות וכן פירש רש"י גופיה בפ"ב דתמורה (דף ט"ו):

דאמר מר מת בנ"ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי. פי' רש"י ולא כרת היה במס' שמחות מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך שנים זו היא מיתת אסכרה ואני תמה איך נעלם מרש"י דהא ברייתא זו היא בסוף פ"ג דמועד קטן והכי תניא התם מת בן חמשים שנה זו היא מיתת כרת בנ"ב זו היא מיתתו של שמואל הרמתי ששים זו היא מיתה בידי שמים ואמר רבה עלה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת. והאי דלא חשיב להו משום כבודו של שמואל הרמתי. ועוד קשה לי דבמס' שמחות לא אמרו הכי. והכי תניא התם בפ"ב מת בפחו' מנ' מת בהכרת. בנ"ב זהו מיתתו של שמואל הרמתי וששים שנה זהו מיתה האמורה בתורה שנאמר תבא בכלח אלי קבר ומיתת אסכרה לא חשיב שם ועוד דפליג אגמרא דידן דקאמר פחות מנ' הוה כרת הא בר נ' משמע דנפק ליה מכרת ובגמ' דידן אמרי' מנ' ועד ס' הוי כרת ובמת בן ס' הוי מת מיתה בידי שמים ושם אמרו שזהו מיתת כל אדם והיינו מיתה האמורה בתורה שאמרו שם מדנפקא ליה מתבא בכלח אלי קבר ונ"ל דבהא פליגי בהאי דמת בהכרת משום דבירושלמי נפקא ליה הא מאל תכריתו את שבט משפחות הקהתי ומבן חמשים ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ופליגי בעד ועד בכלל לגמרא דידן מבן נ' ישוב ולא שנת נ' בכלל אלא כלמטה הימנו ועובד ולהאי דמס' שמחות מבן נ' ונ' בכלל ישוב ואינו עובד וכה"ג אמרינן בפ"ד דערכין (דף י"ח) גבי אם מבן חמש ואם מבן עשרים דכתב רחמנא גבי ערכין דלמ"ד עד ועד בכלל שנת חמש וכו' כלמעלה ולמ"ד עד ולא עד בכלל הוי כלמטה מיהו קשה לי על פירוש זה דהא קרא אחרינא כתיב בפרשת נשא מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים כל הבא לעבוד עבודה ועבודת משא משמע דבתוך זמן זה ראוי לעבודה ולא יותר דהא מהאי קרא נפקא ליה בפ"ק דחולין (דף כ"ה) דבן ל' לעבודה. והשתא שקולי משקלי קראי דלמ"ד עד ולא עד בכלל והאי מבן נ' ולא בן נ' בכלל וכלמטה הוא הא עד בן נ' דאידך קרא נמי ולא עד בכלל והוה שנת נ' כלמעלה וה"נ למ"ד עד ועד בכלל ובן נ' בכלל ישוב א"כ עד בן נ' נמי עד בכלל וכלמטה ושנת נ' בכלל העבודה וה"נ אמרינן בערכין אפילו תימא רבי שקולי משקלי קראי מכדי כתיב מבן חדש ועד בן חמש תו מבן חמש עד בן עשרים למה לי והיינו כמו שכתבתי ובמקום אחר יתבאר יותר:

אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה קשה לי הא האי קרא דכאשר זקן שמואל קודם האי קרא דנחמתי כי המלכתי את שאול ואפילו קודם שמלך שאול הוא והא על ידי זקנה שקפצה עליו והוכרח ע"י זה לשום בניו לשפוט את ישראל ובניו לא הלכו בדרכיו מפני זה נתגלגל הדבר ששאלו ישראל להם מלך לשפטם ואילו לא קפצה עליו זקנה לא היה משים בניו לשפוט אלא בעצמו היה שופטם ולא היה שאיל למלך כלל והא דקפצה עליו זקנה היתה סיבה למלכות שאול כדמפרש בקרא להדיא ואיך קאמר להיפך שמלכות שאול היתה סיבה לזקנה שלו:

ביודעה ובמכירה ובמזכיר את שמה נראה לי דבמזכיר את שמה לא גרסינן דהא דקאמר ביודעה ובמכירה לפרש אתי הא דאמר כל האומר רחב רחב כו' אם כן במזכיר את שמה למה לי דהא אמזכיר את שמה מפרש לה הכי ובפרק קמא דמגילה מייתי להא דרב יצחק ול"ג התם במזכיר את שמה וכן עיקר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף