קרן אורה/מנחות/מו/א

דף מ"ו ע"א

גמרא דר' יוחנן גופא מיבעי' ליה כו'. לכאורה קשה היכי קאמר ר"י ואיזה זיקה שלהם שחיטה אי מספקא ליה דגם תנופה עושה זיקה א"כ זיקת שחיטה למה לי כלל דכבר הוזקקו בתנופה. ונראה דתרווייהו איצטריך לאשמעינן ולא שמעינן חדא מחבריה די"ל אפי' תנופה עושה זיקה איצטריך לאשמעי' דשחיטה גם כן עושה זיקה דלא ניחא דוקא תנופה שהוזקקו זל"ז בתנופתן הוא דעושה זיקה להדדי אבל שחיטה אפשר אין עושה זיקה ונפ"מ אם לא הונפו יחד דתנופה לא מעכבא קמ"ל ר"י דשחיטה עושה זיקה ולא שמעינן מיניה היכי ס"ל בתנופה די"ל דבתנופה ג"כ פשיטא לי' דעושה זיקה אבל שחיטה איצטריך לי' לאשמעי' אלא דא"כ אמאי קאמר הש"ס או דילמא כו' ותנופה מספקא ליה. ולפי הנ"ל י"ל דתנופה נמי פשיטא ליה ושחיטה איצטריך לאשמעינן אלא משמע מזה דאי תנופה עושה זיקה לא איצטריך לאשמעינן דשחיטה עושה זיקה וע"כ זה דוקא בשחיטת הכבשים עם הלחם דהוזקקו זל"ז ג"כ דשחיטת הכבשים מקדשתן אבל שאר שחיטות כגון מוספים עם האמורים כת"ק ודאי לא הוי זיקה וכבר כתבתי לעיל דדברי הכ"מ ז"ל שכתב דהרמב"ם ז"ל הוציא מכאן דאם נשחטו כולן מעכבין זל"ז צ"ע ועיין בלח"מ ז"ל ובבה"ז:

והנה ר' יוחנן אתי לאשמעינן דשחיטה עושה זיקה בין לר"ע דאמר דכבשים אין מעכבין הלחם ולחם בא בפ"ע אבל אם נזקק לשחיטת הכבשים מעכבין אותו ואינו נאכל אם אבדו קודם זריקה ובין לבן לנס דהלחם אינו מעכב הכבשים אבל אם נשחטו בלחמן ואבד הלחם אבדו כבשים ג"כ ולא יזרוק דמן והתוס' ז"ל האריכו להקשות לראבר"ש דאין שחיטה מקדשת אמאי יאבד הלחם הא יכול לפדותו ע"י ב"ד ז"ל ויש לדקדק לר"ע דאמר דלחם בא בפ"ע ע"כ ס"ל דהוי עלי' קדושת הגוף דהא מנחה מיקרי ואם בא בלא כבשים נאכל לעצמו אבל כשבא עם הכבשים ונשחטים ואבדו אין ללחם ג"כ תקנה ואסור באכילה והיכן מצינו למימר לר"ע דאין על הלחם אלא קדושת דמים א"כ היכי ס"ד למימר לקמן דבא לשריפה על המזבח כיון דאין עליהם קדושת הגוף אלא ע"כ ס"ל דתנור מקדש להו ונחית עלייהו קדושת הגוף גם בלא שחיטה ולא שייך כלל בהו פדי' ושפיר קא' ר"י דר"ע מודה דאם הוזקקו זל"ז בשחיטה דלא יבא הלחם בפ"ע אלא יאבד והא דפליגי לקמן רבי ור"א בר"ש אי שחיטה מקדשא אי לא ע"כ ס"ל כבן מס דאין לחם בא בפ"ע ושחיטת הזבח הוא דמקדשא ליה ויתבאר עוד בזה בשמעתין בס"ד. אבל באמת הא דאשמע לן ר"י בשחיטה עושה זיקה לכ"ע איצטריך לתרווייהו ללחם ולכבשים אפילו לבן ננס דס"ל דבלא"ה מעכבי כבשים ללחם אפ"ה איצטריך לאשמעינן דאם הוזקקו זל"ז בשחיטה ואבדו הכבשים יאבד הלחם ולא יוכשר גם אם יביא כבשים אחרים והיינו דאמרינן להא דינא גם בתודה אע"ג דלכ"ע אין תודה בלא לחם ואין לחם בלא תודה אפ"ה נ"מ בזקיקת השחיטה זע"ז דאם אבד אחד מהם נפסל גם השני ולא יוכשר הלחם אפילו יביא תודה אחרת וע"כ צ"ל כן דאל"ה מאי קאמר אבדו כבשים אבדו הלחם משמע דאם לא נזקקו משחיטה ואבדו הכבשים הלחם יאכל וזה אינו דהא לחם הביא בפ"ע לר"ע נמי תעובר צורתו וכו' ואינו נאכל אלא ע"כ לענין זה דקאמר דאין הלחם אבד דיכול להביא כבשים אחרים ולהכשיר הלחם אלא דנפ"מ בין אבידת הלחם מפני שבאין בפ"ע ובין אבידתן אחר שהוזקקו זל"ז דאם באין בפ"ע בהכשר באו ומתירין החדש במקדש אבל אחר שנזקקו זל"ז פסולין הן לגמרי ולא הותר החדש. ולקמן יתבאר יותר במה יתירו שתי הלחם הבאות בפ"ע את החדש במקדש כיון דאינן נאכלות ואינן נשרפות על המזבח:

וכ"ז הוא בהך דאבדו כבשים אבדו לחם אבל בהא דאבד הלחם אבדו כבשים ע"כ לא איצטריך אלא לבן ננס דהלחם אינו מעכב הכבשים קמ"ל דאם הוזקקו זל"ז מעכב הלחם את הכבשים אבל לר"ע לא איצטריך להא דהוזקקו בשחיטה דבלאו הכי כיון דאבד הלחם אבדו הכבשים ג"כ דליכא למימר דאי לא הוזקקו בשחיטה הי' מביא לחם אחר כיון דכבר נשחטו הכבשים אין להביא להם לחם אחר אבל אי נימא דתנופה עושה זיקה גם בזה נ"מ אפילו לר"ע דאבדו כבשים ואינו מביא לחם אחר ועפ"ז יש לדקדק הא דפריך הש"ס אי שחיטה עושה זיקה אמאי יזרק הדם בתודה אם נפסל הלחם משמע דאי אין עושה זיקה א"ש ואמאי הא בתודה לכ"ע מעכבי אהדדי הלחם את התודה והתודה את הלחם וא"כ אפילו בלא זיקה דשחיטה אמאי יזרק הדם בלא לחם וי"ל דאי לאו דהוזקקו בשחיטה אע"ג דמעכבי אהדדי היינו דאינו יוצא ידי נדרו וצריך להביא תודה אחרת עם לחמה אבל זו לא מיפסלא ואפילו עבר ושחט תודה בלא לחם לא מיפסיל וזורק הדם דאשכחן תודה באה בלא לחם כגון תמורה וחליפין כדאיתא לקמן פרק התודה להכי פריך כיון דהוזקקו זל"ז בשחיטה תיפסיל נמי התודה שלא לזרוק ומשני שאני תודה כו' ועוד יתבאר יותר בשמעתין בזה בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף