שדי חמד/כללים/ב/נח
|
< הקודם · הבא > |
נח בעיא איכא דוכתי דבעי הש"ם אליבא דמאן דלא קי"ל כותיה ומפרש בהדיא לדברי פלוני מהו, עיין שבת (דף קי"א ע"ב) ועירובין (י"א ע"ב) ופסחים (ע' ע"א) ויבמות (קי"ג ע"א) וכתובות (ק"ד ע"א) ותמורה (ט' ע"א) ולא חייש הש"ס דשמא תיסק אדעתין דמדבעי אליביה אות היא לעולם שהלכה כמותו דכיון דפריש בהדיא לדברי פ' מהו ש"מ דלדידיה הוא דמבע"ל לדעת אמיתות כונתו דהגם דלית הלכתא כותיה כדאי הוא לפרש מילתיה ע"ד שכ' התוס' והריטב"א ורב"א בש"מ על ב"ש דזימנין שקו"ט הש"ס אליבייהו דכדאי הם לפרש דבריהם עיין מכתב לחזקיהו בחי' לביצה לדף ט' ע"א. וע"ע כתובות (פ"ו ע"ב) וחולין (ל"ט ע"ב) לר"א יהיב ליה זוזא וכו' ואיכא נמי דלא פריש בהדיא לדברי פ' מהו אלא דמוכחא מילתא טובא דאליבא דפ' הוא דבעי, עיין כתובות (נ"ג ע"ב) סוטה (ד' ע"א) דלמאן דעסיק ביה הוא דבעי והוי כאילו פריש להדיא לדברי פלוני מהו ולא דחיקא לן מאי דבעי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה מטעם הנ"ל האמנם כי בעי סתמא ולא פריש לדברי פלוני מהו ולא מוכחא מילתא טובא אלא דע"פ הכרח מבחוץ נצטרך לומר דבעי אליבא דפ' בכי הא ודאי אמרינן דמדמב"ל לש"ס אליבא דפ' הלכתא כוותיה זולת היכא דגלי דעתיה דלא קי"ל כאותו פ' עיין עירובין צ' ע"א דהבעיא היא אליבא דרב ורב אמר למילתיה אליבא דחכמים ובהדיא אמר רב דלית הלכתא כחכמים עי"ש בדף צ"א ע"א. וע"פ הדברים האלה נראה דיש ליישב מה שהקשה הרב יד מלאכי באות צ"א על דברי מרן בפרק ט' מהלכות ע"ז ה"ד ופ"ב דטו"א ה"ו שכתב דמדמבעיא לן אליבייהו הכי הלכתא דהוא היפך מכמה דוכתי הנז"ל (עי"ש בד"ק כי ממנו לקחתי את בקיאות הנז"ל ולא מזכרון שלי) ולהנ"ל ניחא דכיון דבעי סתמא ולא קאמר לדברי ר"י לדברי ר"מ מוכחא מילתא דמשום דקי"ל כוותיה בעי בסתמא. ועיין למרן כ"מ בהל' נזירות פ"ה הי"ד שכתב דר' ישמעאל לפרש מילתיה דת"ק אתא עי"ש ולא ניחא ליה לומר משום דבש"ס בעי אליבא דרי"ש כמ"ש הרבנים לח"מ שם ובהל' שבת רפ"א ותיו"ט (פ"ו דנזיר מ"ג) משום דההיא דמיא לההיא דכתובות וסוטה הנ"ל דמוכחא מילתא טובא דאליבא דרי"ש הוא דבעי. ומ"ש ריב"ה בטור א"ח סי' פ"ז בשם הגאון והביאו הרט"ז שם (שציין זה הי"מ גדול) ניחא לפי האמור דלפום מאי דמשמע ליה דהבעיא אזלא ליבא דרשב"ג ובעי סתמא ולא קאמר לרשב"ג מהו אמטו"ל ס"ל דהלכה כוותיה והיינו נמי טעמייהו דהרא"ש והר"ן ר"פ מציאת האשה ס"ו ע"א עי"ש דלפום מאי דמשמע להו דהבעיא היא אליבא דר"ע וקא בעי הש"ס סתמא מוכח דהכי הלכתא ותימה על הרב י"מ המלך שם שהביא דברי הש"מ לכתובות שם ולא זכר שר דברי הרא"ש והר"ן באותו פרק באו"מ דסברי בהיפך, ומ"ש עוד מדברי הרמב"ן בחי' לשבועות כ"ב ע"ב עי"ש תמיה לי שלא זכר דברי התוס' שם ד"ה אהיתרא עי"ש:
אכן דברי מרן כ"מ רפ"א מהלכות מתנות עניים והרבנים לח"מ ותיו"ט הנ"ל ופר"ח שהביא בי"מ שם ודאי צ"ע דאף דקאמר לדברי פלוני מהו ס"ל דמדמבע"ל אליביה הלכה כמותו עי"ש והלא בדוכתי טובא בש"ס בעי בכה"ג אף אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה וכמ"ש הרב יד מלאכי שם ומ"מ יש להם על מה שיסמוכו דמלבד דהתוס' ביצה כ"ז ע"א שהביא בי"מ שם סברי דגם בכה"ג אמרינן מדמב"ל אליביה הלכה כוותיה ומשמע דאחר שראה דברי תוס' ביצה הנ"ל מסכים הולך דכן הוא כונת התוס' שבת דף קנ"ג שהביא שם כיעי"ש. מצאתי ראיתי לרבינו בה"ג וריצב"א ה"ד הג"א הרב המרדכי ר"פ הכותב שכתב מדבעי אי לר"י פרי פירות דוקא וכו' ש"מ דהלכה כמותו ועי"ש בהר"ן ולה"ה וע"ע למרן כ"מ פ"ג מהל' שבועות ה"ח ד"ה והשתא וכו' ועיין להרב אות היא לעולם במערכה זו דף ס"ו ע"ג מה שהפליא לתמוה ע"ד הרב תוי"ט פי"ב דזבחים מ"א ד"ה אפילו וכו' עי"ש דדמי פומיה דמר כאילו דבר זה לא ניתן ליאמר כלל ואין הדבר כן כאמור וק"ל והרב קרבן אליצור בדף ז' ע"ד שכתב בשם הרב כנה"ג דמדבעי רב אשי שם (ע"ז מ"א ע"א) תפסי להו צואה מהו משמע דהלכה כרשב"ג וכתב ע"ד דמהא לא אריא דמצינו בכמה מקומות דבעי אליבא דלית הלכתא כוותיה וכו' יש לפקפק בדב"ק כמ"ש הרואה, ועיין שבת דף ס"ו ע"ב ת"ר יוצאין באבן תקומה ר"מ אף במשקל אב"ת וכו' משקל דמשקל מאי תיקו, וכתבו שם הרי"ף והרא"ש דהלכה כר"מ מדמתרצי מילתיה וכו' ועוד מדבעי רב אשי משקל במשקל מאי מכלל דכר"מ ס"ל ע"כ והרמב"ם פסק ג"כ כר"מ, וכן פסק כל הפוסקים ואין מדבריהם הכרח שהוא משום מאי דבעי הש"ס אליביה דאפשר דהוא משום מאי דמתרצי מילתיה וכו' אך בדברי הרי"ף והרא"ש מבואר הטעם מדבעי וכו' אע"ג דמוכחא מילתא טובא דלר"מ הוא דבעי (דמשקל מאן דכר שמיה זולת ר"מ) ש"מ דסברי דגם בכה"ג טובה תוכחת היא דקי"ל לש"ס כוותיה מדבעי אליביה, ואולי י"ל דלא כ"כ הרי"ף והרא"ש אלא לסניף ועיקר הטעם הוא דמדמתרצי וכו' ולכל הדברות נראה דלא זכר שר הרב יד מלאכי דבריהם מדלא הזכירם כיעי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |