שו"ת אבני מילואים/א
|
|
סי' א שאלה חבית יין נסך שנתערב בין הרבה חביות יין כשר אם בטל החבית יין כשר או לא:
תשובה מארן הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' קל"ד כתבו ז"ל הא
דחבית יין נסך אוסר כל החביות היינו בחביו' שחשובו' ואינן בטלות אבל אם הם קטנים ואינם חשובים חד בחד בטל כמו בשאר איסורין עכ"ל. ובפר"ח ביו"ד סי' ק"מ הקשה עליו דהא בא"ח סימן תמ"ז פסק המחבר בחמץ דיבש ביבש לא בטיל והוא מדברי הרשב"א בתה"א דכל שבלח במשהו ה"ה יבש ביבש לא בטיל. ומדשתיק הרמ"א ש"מ אודויי אודי וא"כ היכי פסק דוקא בחביות גדולות אבל חביות קטנות בטיל דהא כיון דע"ז לח בלח במשהו ה"ה יבש ביבש אפילו אינו חשוב לא בטיל עכ"ל ע"ש:
ובס' כרתי ופלתי חתר ליישב קושית הפר"ח ע"ש בסי' ק"י. ואינו מעלה מזור לקושי' זו. ועיין בתשו' הרשב"א סי' נ"ג שכתב ז"ל אבל תרומה וע"ז וערלה וכלאים וחמץ בפסח אין חילוק בין יבש ללח ע"ש. מבואר דלהרשב"א אין חילוק בין יבש ללח. וכיון דסתם המחבר כדבריו בא"ח סימן תמ"ז לענין חמץ בפסח דאין חילוק בין יבש ללח א"כ מ"ש בע"ז דמיקל
ביבש ובזה נסתר ישובו של הכו"פ ע"ש:
והנראה לענ"ד בזה דלק"מ. והוא. דבש"ס פ' השוכר דף
מ' תנן יין ביין במשהו. ואמרי' עלה בגמ' א"ר דימי א"ר יוחנן לא שנו אלא דנפיל התירא לגו איסורא אבל נפל איסורא לגו התירא ראשון ראשון בטל. וגרסי' תו שם א"ר יצחק א"ר יוחנן המערה יין נסך מצרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטיל ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודי' אבל חבית דנפיש עמודי' לא ע"כ. וכן פסק הרמב"ם פרק ט"ז מהל' מ"א. וברא"ש ובטור סימן קל"ד ז"ל יין שנתנסך לע"ז ביין של היתר אוסר במשהו בהנאה. בד"א כשהורק יין של היתר על טפה של יין נסך אבל אם עירה י"נ מצרצור קטן לתוך חבית של יין היתר אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. עירה מהחבית בין עירה מהיתר לאיסור בין מאיסור להיתר הכל אסור מפני
שהעמוד היורד מפי החבית גדול עכ"ל
והר"ן כתב בטעמא דרב דימי ז"ל וטעמא דמלתא שאותו
דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפי' משהו אוסר היין שבא עליו אפי' חבית גדולה בבת אחת משום חומרת י"נ. אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסור אא"כ נפל בבת אחת כדי נ"ט וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל:
ובדרב יצחק כתב הר"ן ז"ל ולא ידעתי באיזה דבר החילוק שבין
צרצור קטן לחבית והיאך נתן את דבריו לשיעורין בכיוצא בזה נראה דהכי תרצתא דהא מלתא מפני שנהגו לערות יין לבור ע"י חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד לבור, ע"י כלי זה ודרכו. בכך אי אפשר לומר בו ראשון ראשון בטל דכל שעומד לפול ולהתערב חשבי' לי' כאילו מעורב כבר משא"כ בצרצור קטן שאין דרך לערות בכלי כיוצא בזה לבור אין אנו רואין כנפול ומעורב אלא מה שירד לבור כבר ומש"ה אמרי' בכל כלי כיוצא בו ראשון ראשון בטל עכ"ל:
המתבאר מזה דחומרא דיי"נ במשהו אינו אלא היתירא גו איסורא שהאיסור, העומד במקומו חשוב יותר מן ההיתר הבא עליו משא"כ בשאר איסורין אפי' היתירא לגו איסורא כל שהיתר רבה על האיסור הוא מבטלו. וחומרא זו שמענו ממימרא דרב דימי, ועוד חומרא בי"נ דאפי' איסורא לגו היתירא אם עירה מכלי שדרכו לירד לבור חשבינן גם מה שלא ירד עדיין כאלו מעורב כולו ואינו מתבטל מעט מעט.
משא"כ בשאר איסורין דמה שנפל נפל ומה שלא נפל לא חשבינ ליה כמעורב ומתבטל מה שנפל ראשון ראשון. וחומרא זו שמענו ממימרא דר' יצחק:
לפ"ז יבש ביבש בע"ז וי"נ ודאי בטל ברוב. אע"ג דלח בלח במשהו. ויבש ביבש דין לח בלח יש לו כיון דלח בלח גופי' אינו אלא בהתירא לגו איסורא שהאיסור עומד במקומו וחשיב גבי ע"ז משא"כ ביבש ביבש דכל אחד עומד במקומו ובפני עצמו ואפי' א' בעלי' וא' בבור וא' בשמי קורה מצטרפין לבטל חד בתרי לא שייך בי' התירא לגו איסורא כיון שאין ההיתר נופל לתוך האיסור עצמו על מקומו לומר דמקומו מחשיבו וכן חומרא דר' יצחק נמי לא שייכ' ביבש ביבש דדוק' לח בלח שייך לומ' דבר שסופו להתערב כמעורב דמי משא"כ יבש ביבש שאינו עומד להתערב ודמי לשאר איסורין. אבל חמץ בפסח דלעולם לח בלח במשהו אפי' נפל איסור' לגו התיר' לכך ביבש ביבש נמי במשהו לא בטיל. וזהו החילוק שבין ע"ז לחמץ ודכוותי' דבע"ז לח בלח גופי' אינו במשהו אלא כי נפיל היתיר' לגו איסור' וזה לא שייך ביבש ביבש:
אמנם הרשב"א ז"ל שמשוה מדותיו בתשוב' סי' נ"ג דבתרומה וע"ז וערלה אין חילוק בין לח בלח ליבש ביבש. לטעמי' אזיל דס"ל דלא קי"ל כרב דימי אלא ע"ז לעולם אוסר במשהו אפי' איסור' לגו התיר' שכן כתב בב"י סי' קל"ד ביו"ד לדעת רש"י דלא קי"ל כרב דימי ולא כרב יצחק אלא לעולם ע"ז במשהו וכתב שם ב"י שכן דעת הרשב"א ע"ש וכיון דס"ל לרשב"א דלא כרב דימי ודלא כרב יצחק אלא דלח בלח בע"ז לעולם במשהו כמו חמץ בפסח א"כ ה"ה יבש ביבש נמי במשהו. אבל לדידן דקי"ל כדעת הש"ע ביו"ד סי' קל"ד דבע"ז לח בלח אינו במשהו אלא בהני גווני דרב דימי ודרב יצחק מש"ה ביבש ביבש דלא שייך בי' דרב דימי ודרב יצחק לכך חבית בחביות קטנות דלא חשיבי בטילי ואע"ג דמדברי רש"י שכתב שם פ' השוכר בההיא דרב דימי אבל איסורא לגו התיר' ראשון ראשון בטל ומותר בהנאה ע"ש משמע דבשתיי' אסור אפילו הי' איסור' לגו התירא. כבר נחלק הרא"ש בזה וכתב דאין ביטול לחצאין ומותר אפי' בשתי':
ובר"ן פ' השוכר ז"ל אבל באותן שהן אסורין משום מלתא דע"ז דהיינו י"נ וע"ז ועורות לבובי' אע"פ שאין דבר שבמנין אוסרי' תערובתן בהנאה כו' וה"נ מוכח בבבא אחרית' דמתני' דקתני יי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה אלמא אפילו אינו בעינ' אסור בהנאה ואפי' משהו ממנו כיון דלא נקטינן כר' דימי וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שפי' י"נ חבית באלף חביות וע"ז צורה שעבדו' ונתערבה באלף צורות דמשמע דס"ל דכולה מתני' בדבר שבמנין מיתוקמא עכ"ל ומבואר מדברי הר"ן דאינו אוסר יבש ביבש מהך מתני' דלח בלח אלא כיון דלא נקטינן כרב דימי והיינו במה דס"ל לר"ד דוקא היתירא לגו איסורא ובזה ס"ל להר"ן דלא קי"ל כר"ד וממילא מוכח דלדעת הש"ע דפסיק כר"ד א"כ יבש ביבש ודאי בטיל וכדפרישית טעמא:
ואמנם דעת רש"י דס"ל בע"ז יבש ביבש בטיל משום דהכי נמי ס"ל לרש"י בחמץ בפסח דודאי לח בלח במשהו ואפ"ה ס"ל לרש"י ביבש ביבש דבטיל והובא ברא"ש פ' כל שעה ובטא"ח סי' תמ"ז וס"ל דאין למדין יבש ביבש מלח בלח ומש"ה בע"ז אע"ג דס"ל לרש"י דלא כרב דימי וכר' יצחק. כיון דס"ל דאין למדין יבש ביבש מלח בלח מש"ה בע"ז ביבש ביבש צריך דבר שבמנין ואנן קי"ל כדעת הש"ע סי' תמ"ז גבי חמץ דיבש ביבש לא בטיל ואית ליה דינא דלח בלח ואפ"ה קי"ל ביו"ד לענין י"נ
דחביות קטנות בטילי משום דלח בלא גופ' אינו אוסר אלא בגווני דרב דימי ודרב יצחק והיינו היתירא לגו איסורא שהאיסור במקומו חשוב גבי י"נ וכן חומרא דר' יצחק בי"נ דכל שעומד ליפול כנפול דמי וכאלו נתערב בבור. וכל זה לא שייך כלל גבי יבש ביבש וכמ"ש לעיל ומש"ה יבש ביבש שפיר בטל. והרשב"א בתשו' סי' נ"ג דס"ל דבע"ז נמי יבש ביבש לא בטל כמו בלח בלח דלטעמי' אזיל דלא ס"ל דרב דימי וכמ"ש. וכבר עמדו בהך דחביות קטנות בעל הפר"ח ובעל כו"פ גם בעל פרי מגדים הניח הדבר בקושיא. והדברים נכוני' וברורים כמ"ש ולא קשה מידי ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |