אור זרוע/כלאים/רסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' הזורע חטה ושעורה באחת ה"ז כלאים ר' יהודה אומר אינו כלאים עד שיהא שתי חטים ושעורה או חטה ושתי שעורים או חטה ושעורה וכוסמת. פי' רבינו שמשון דבקרא לא תזרע כלאים פליגי. דרבנן סברי דבשני זרעים הוי זריעה ור' יהודה לא חשיב זריעה פחות משלשה וכי האי גוונא פליגי שלהי פ' בתרא גבי כלאי בגדים דלא חשיב ר' יהודה חיבור בשתי תכיפות עד שישלש. א"נ בהא פליגי דרבנן סברי דקרקע בלא זרע מקרי שדה הלכך בשתי זרעים הוי כלאים ר' יהודה סבר קרקע בלא זרע לא מקרי שדה ובעינן שיהא כלאים בהדי שדך הלכך לא הוי כלאים אלא בשלשה זרעונים שזרע אחד משוי לי' לקרקע שדה ושני זרעונים הבאים עמו משוי להו כלאים וכסברת ר' יאשי' בכלאי הכרם כך סברת ר' יהוד' בכלאי זרעים כדאמר לקמן בפ' כלאי הכרם בירושלמי כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי ר' יאשי'. ר' יונתן אומר אפילו מין אחד ע"ד דר' יונתן כתי' שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר כתב לא תזרע כרמך כלאים חברייא אמרין להחמיר עליו אפי' מין אחד. ע"ד דר' יאשי' כתי' שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר כתב כרמך לא תזרע כלאים חברייא אמרי להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. פי' לר' יאשי' אינו חייב משום (שדך לוקה) כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ומשום כלאי זרעים חייב בחטה ושעורה לחוד לפיכך דחוק לר' יאשי' קרא דכרמך ל"ל דבלא כרם איכא איסור משום זריעה ומשני דלחייבו שנים. והא דבעי ר' יאשי' שני מינין עם חרצן משום דמשמע קרא כלאים בהדי כרמך ולא דמי לשדך לכלאים. דלא אמר שני מינין בהדי שדך דקרקע בלא זריעה נקראת שדה. אבל בלא גפנים לא מקרי כרם. וההיא דפ' בתרא דבכורות דאמר התם תנן התם אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה מה"מ אמר ר' אמי אמר ר' ינאי ואמרי לה אמר ר' אמי א"ר שמעון בן לקיש כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה. אשכחן (דגן ויצהר) תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין. מקל וחומר ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זב"ז אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן או דגן ודגן שהם כלאים זב"ז אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. ולר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן היכי מייתי לה [מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאינו כלאים זב"ז אפי' על ידי דבר אחר אין מתעשרין מזה על זה דגן ודגן] שהן כלאים זב"ז ע"י דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. משמע דדגן ודגן לר' יאשי' לא מחייב אלא ע"י חרצן. ואומר רבינו יצחק בר שמואל דלא איצטריך למימר ע"י דבר אחר אלא משום תירוש ודגן אבל דגן ודגן מחייב בלא דבר אחר. וקיי"ל לענין זרעים בחכמים בארץ דבתרי זרעים הוי כלאים בארץ. וכדתנן ריש פרקין החטין והזונין אינם כלאים זב"ז הא חטין ושעורין הוו כלאים. דכולה מתני' זוגות זוגות קתני כדפרי' לעיל. ואמר נמי בירושלמי דשני מינין הוי כלאים כדפרי' נמי לעיל. ואע"ג דהוי סתם ואח"כ מחלוקת הוא. מ"מ הואיל ושנאה בלשון סתמא לבד פלוגתא דר' יהודה הוי הלכתא כסתמא. ובח"ל קיי"ל כר"י דלא הוי כלאים אלא בשלשה מיני זרעוני' דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל כההיא דפ' כיצד מברכין דאמר רב יהודה אמר (שמואל) [רב] צלף של ערלה בחוץ לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין. אלמא קא סבר אביונות פרי וקפריסין לאו פרי. והתנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בפ"הע רב דאמר כר"ע דתנן ר"א אומד צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין דע"א אין מתעשר אלא אביונו' בלבד מפני שהוא פרי ונימא הלכה כר' עקיבה. אי אמרת [הלכה] כר"ע הוה אמינא אפי' בארץ קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. וכי תימא שאני התם דיחיד ויחיד הוא אבל הכא דר' יהודה רבים פליגי עלי' דילמא אין הלכה כמותו אפי' בח"ל לא היא. דהא בפרק תולין שלחו לי' בני בשכר ללוי כשותא בכרמא מהו. ושלח להו כשותא בכרמא עירובא. ופרכי' ולישלח להו כדר' טרפון דתנן כשות ר"ט אומר אין כלאים בכרם וחכ"א כלאים בכרם וקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ואע"ג דרבים פליגי עליה. ותו דאמר ספ"ק דקידושין רב נחמן ורב ענן הוו שקלי ואזלו באורחא חזיוהו להדוא גברא דהוה קא זרע חטי ושערי אמר ליה ניתי מר ונשמתי' א"ל לאו חווריתו. פי' אין הלכות כלאים מחוורת לכם דקיי"ל כר' יהודה בח"ל דלא אמר אלא תלתא זרעונים. והא דפריש' דבתלתא זרעונים נוהגים איסור בח"ל משום דמספקא לי בדאמר רב יוסף מערב ביזרני וזרע א"ל אביי והא תנן כלאים אסור מד"ס א"ל ל"ק כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים. כלאי הכרם שבארץ אסורים בהנאה בח"ל נמי גזרו בהו רבנן. כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בח"ל לא גזרו בהו רבנן. הדר אמר רב יוסף לאו מילתא היא דאמרי. דהא רב זרע לההיא גינתא דבי רב משארי משארי. מ"ט לאו משום עירבוב. א"ל אביי בשלמא אי אשמעינן ארבע על ארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שפיר ואלא הכא משום טרחא דשמעא הוא. ומספקא לי אי רב יוסף הדר בי' מחמת עובדא דרב או שמא קבל תשובת אביי ולא הדר בי' וקאי בסברתו הראשונה. דלא גזרו על כלאי זרעים בחוץ לארץ כלל. מיהו נראה ודאי דלא הדר בי' רב יוסף דהא תשובה הגוגה השיבו אביי וכ"כ רבי' יצחק אלפס ספ"ק דקידושין. נמצאו עכשיו דין כלאים בח"ל נחלק לשלשה חלקים יש מהן אסור מדאורייתא יש מהן אסור מדרבנן ויש מהן מותר. כלאי בהמה והרכבת האילן אסורין מדאורייתא כלאי הכרם אסורים מדברי סופרים וכלאי זרעים מותרים עכ"ל. הלכך נראה דכלאי זרעים מותרין לגמרי בח"ל וכלאי הכרם אסורין וקיי"ל כר' יאשיה דלא אסירי עד שתהא חטה ושעורה וחרצן במפולת יד מההוא עובדא דרב נחמן ורב ענן דחזיוה לההוא גברא דקא זרע ביני גופני א"ל ניתי מר ונשמתיה א"ל לא צהריתו מי לא קיי"ל כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד והכי אמרינן בפ' ראשית הגז אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא בתלתא סבי וכו' עד כר' יאשיה בכלאים דתניא ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. וההיא דפ' אותו ואת בנו דאמר לאפוקי מדר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן [במפולת יד קמ"ל] או חטה וחרצן או שעורה נמי מחייב אע"ג דמסיק לאפוקי הוי הלכתא כוותיה דטובא לאפוקי אשכחן דהלכתא כוותיה ומדלא אמר נמי או חטה ושעורה בלא חרצן נמי מחייב ש"מ דבהא מודה ר' יאשיה וכדפריש' לעיל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |