אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/חגיגה/ו

יום שלישי יד אדר א' תשפ"ב - מסכת חגיגה דף ו

חיוב עלייה לרגל במשכן במדבר ובמשכן שילה

בסוף פרשת פנחס כתיב (במדבר כט לט): "אלה תעשו לה' במועדיכם, לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם". ופירש רש"י: אם באתם לדור קרבנות ברגל... או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה - הקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר.

והקשה הפנים יפות, מדוע הוצרך רש"י לתת טעם 'שמא יקשה לו' וכו', הרי בלאו הכי אם לא יקריב הקרבן ברגל, יעבור עכ"פ על עשה, וכמבואר בגמרא בראש השנה (ו.) שאף שבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים, מכל מקום כיון שעבר רגל אחד עובר בעשה. ונו"נ בשאלה זו ולבסוף הסיק שאפשר לומר שפסוק זה עוסק גם בי"ד שנים של ירושה וישיבה מיד עם כניסתם של בני ישראל אל הארץ, וכן בנוב וגבעון, שבזמנים אלו כיון שלא היה הארון קבוע - לא היה חיוב לעלות לרגל.

ואמנם מסייג הפנים יפות את דבריו, שכל זה אינו אלא ביחס לאותם השנים, אך בזמן שהיה המשכן בשילה, שם נראה שנחלקו המפרשים אם היה חיוב עלייה לרגל. שכן בפסוק בשמואל (שמואל א' א ג) נאמר על אלקנה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להתשחוות ולזבוח לה' צבקות בשילה", ונחלקו המפרשים בביאור זמן זה 'מימים ימימה', אימתי היה אלקנה בא למשכן שילה. הרד"ק מפרש, מימים ימימה - משנה לשנה, וכמו שנאמר (פסוק ז) : "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית ה'". אמנם התרגום יונתן תירגם: מזמן מועד למועד. ובעקבותיו פירש רש"י: היה עולה מזמן מועד למועד לשילה. [והאברבנאל שם הסתפק בזה וכתב, מימים ימימה, פירוש שנה בשנה, והיה עולה בחג האסיף שהוא זמן השמחה. או יהיה פירושו, ממועד למועד ומרגל לרגל, שהיה הולך לשילה שלש רגלים בשנה. ומכל מקום היק שהפירוש הראשון יותר נכון, מכח המבואר בהמשך הפסוקים "וכן יעשה שנה בשנה"].

וביאר הפנים יפות שנחלקו בנידון זה האם היתה חובת עלייה לרגל במשכן שילה, והטעם שלא לחייב בעלייה לרגל, אף שמשכן שילה היה הארון קבוע שם. משום שבמצוות עלייה לרגל נאמר (דברים טז טז): "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר" וגו', ו'מקום אשר יבחר' הוא בית הבחירה, דהיינו בית עולמים דוקא.

וכן דקדק בספר שלמי חגיגה (חגיגה ו.) מדברי רש"י (דברים יב ה) על הפסוק "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה", פירש ש'לשכנו תדרשו' - זה משכן שילה. ואם כן רש"י לשיטתו ס"ל שאף משכן שילה הוא בכלל מקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, והוא הדין שיהיה חיוב עלייה לרגל במשכן שילה.

ובספר מגדים חדשים (חגיגה ו.) העיר על ראיית הפנים יפות מדברי הרד"ק, שהרי אף שלא עלה אלא פעם אחת בשנה, עדיין יתכן שהיתה פעם זו ברגל כדי לקיים מצות עליה לרגל, וכפי שמצאנו באמת במדרש שמואל (א ח) על הפסוק (שמואל א' א ד) "ויהי היום ויזבח אלקנה" וגו', רבי יהושע בן לוי אמר, זה יומא של עצרת. והביאו הרד"ק שם. וכן באגדת בראשית (כט ב) אמרו: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה" - זה הפסח. אמנם יישב בפשטות שהפנים יפות הכריח שלדעת הרד"ק אין מצות עלייה לרגל, שכן אם מחוייב בעליה לרגל מדוע עלה רק פעם בשנה אף אם עלה ברגל, הלא חייב לעלות בכל ג' רגלים.

ובאמת האלשיך בפירושו לשמואל שם עמד על הערה זו מדוע לא עלה אלקנה לרגל אלא פעם בשנה, וביאר עפ"ז את לשון הפסוק שם: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח... ושם שני בני עלי חפני ופנח כהנים לה'", וצריך להבין השייכות בין תחילת הפסוק וסופו. אמנם, אומר האלשיך, הוקשה לפסוק מדוע באמת עלה אלקנה לרגל רק מימים ימימה, כלומר פעם בשנה, ולא שלש פעמים בשנה בכל רגל ורגל. ועל כך משיב הפסוק, ושם שני בני עלי חפני ופנחס, והיה קץ אלקנה לראות את מעשיהם הבלטי טובים ג' פעמים בשנה.

ובספר מאור יעקב לרבי יעקב מאיר בידרמן ציין לדברי התנא דבי אליהו רבה (פ"ח) שם מבואר שהיה אלקנה עולה לשילה ארבע פעמים בשנה, שלשה מן התורה ועוד אחת שקיבל על עצמו בנדבה. וכ"כ בפירוש רבינו ישעיה בשמואל שם, שמלבד שלשת הרגלים שהיה עולה היה לו נדר נוסף שיעלה עוד פעם בכל שנה ושנה הוא וביתו [ובזה יתיישב לשון הפסוק 'כן יעשה שנה בשנה' גם אם ננקוט שהיה מחוייב לעלות ועלה ג' פעמים בשנה, שכן הפסוק מתייחס לפעם הנוספת שקיבל עליו בנדבה].

ואמנם מלבד נידון זה דנו עוד המפרשים אם היתה חובת עליה לרגל באהל מועד במדבר, והרמב"ן (דברים יב ח) כתב בפשיטות ש"אפילו ברגלים לא תנחייב לבוא שם" - דהיינו לאהל מועד. ועוד כתב הרמב"ן בביאור הפסוק (דברים טז יא) "ושמחת לפני ה' אלקיך... במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם", וכן בביאור הפסוק (שם פסוק טז): "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך... במקום אשר יבחר": ולא ידעתי אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה' - דהיינו שבא למעט שיהיה אסור להקריב קרבנות הרגלים בבמה. או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם.

וכדעת הסוברים שלא היה חיוב עלייה לרגל אלא בבית עולמים, כן למד הכלי חמדה (פרשת ראה) מדברי רש"י (שמות לד כד) על הפסוק (שם כג-כד) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך... והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלקיך שלש פעמים בשנה", ופירש רש"י: והרחבתי את גבולך, ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו. ומשמע מרש"י שכל זמן שלא באו לירושלים לא היה חיוב עלייה לרגל, ואם כן סתרו דברי רש"י אלו לדבריו בשמואל בעליית אלקנה ממועד למועד.

והנה הרמב"ן שהסתפק אם בא הכתוב לומר שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם, יש לדון על מה כוונתו, שכן בפשטות כוונתו אף למשכן שילה, וכסברת הפנים יפות ש'מקום אשר יבחר' היינו בית עולמים דוקא. אמנם בספר מגדים חדשים (שם) העיר מדברי הספרי בפרשת ביכורים (דברים כו ב, הו"ד ברמב"ן ריש פרשת כי תבוא) שדרש את הפסוק "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" - זה שילה ובית עולמים. ואם כן כשמיעט הרמב"ן בדרשת הכתוב שלא יתחייבו לעלות לרגל 'עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם', יתכן שלא נסתפק אלא על אהל מועד ונוב וגבעון אך לא על משכן שילה. ובביאור החילוק בין שילה לנוב וגבעון, כתב שם הרמב"ן שבשילה היה בית שלא בנים כמו בבית עולמים משא"כ בנוב וגבעון. ולכאורה חילוק זה הוא כעין חילוקו של הפנים יפות שבנוב וגבעון לא היה הארון קבוע, וקביעות הארון ובנית בית אבן הם עניינים התלויים זה בזה.

ובמאסף ישורון (ח"ט עמוד שכה) הובא בשם מרן הגרי"ז, שהוכיח כצד זה שיש חובת עליה לרגל גם במשכן שילה, מהכתוב בתהילים (קכב ג) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", ופירש רש"י: ירושלים הבנויה, כשיבנה שלמה בנו בית המקדש כו', כעיר שחוברה לה יחדיו כשילה. והרי בפסוק שם מוזכר גם "שם עלו שבטים שבטי קה", וביאר הגרי"ז שכוונת רש"י שירושלים תהיה דומה בזה לשילה, שיהיה בה מצות עליה לרגל כמו בשילה ולא כפי שהיה עד עתה בנוב וגבעון.

ובספר שלמי חגיגה הביא ראיה לנידון דידן מדברי הגמרא במכות (י.) אמר דוד לפני הקב"ה שמעתי בנ"א שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ומשמע שקודם לכן לא היה עליה לרגל. אמנם אפשר לדחות שכן בנוב וגבעון אכן לא היה עליה לרגל, אבל מ"מ אפשר שבמשכן שילה כן היתה עליה לרגל.

מראי מקומות נוספים: הערה מחגיגה: פירות תאנה, תהלה ליונה, גבורת יצחק, מהר"ץ חיות סימן ז, אמבוהא דספרי בהעלותך עמוד רס, הגהת שער יוסף להגרי"נ שטרן על חתם סופר פרשת כי תשא עמוד קע בהגהה, מכתבי תורה לאדמו"ר מגור סימן ס, ובהערה תכלת מרדכי הקשה בשם הגאון משכנות יעקב על דעת הרמב"ן מחגיגה. ומבכתבי תורה בשם השפ"א שחק אם יש דין ראיה בשילה נוב וגבעון והוכיח מגמרא מנחות כט. וכן הוכיח שפ"א מנחות צו: ד"ה בגמ' הטהור. מכתב האמרי אמת לרבי מנחם זמבה בראש ספר גור אריה יהודה.

חזון יחזקאל חגיגה פ"א

סוברים שיש עלייה לרגל: קרן אורה זבחים קטז ב, הר המוריה ריש בית הבחירה, חתם סופר כי תשא עמוד קע שהיה גם במשכן

תורת הבמה פ"ז אות ז ספר המפתח בית הבחירה פא ה"ב