העמק שאלה/נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
ולאודויי אלא להקב"ה לחודי'. פי' להודות שהוא אלוה. והיינו לומר אלי אתה. והביא רבינו תרי קראי שנא' לא יהי' לך. ולא תשתחווה. ופי' לא יהי' לך. שלא יאמין ויודה באלוה אחר. ולא תשתחוה היינו עבודה ולמיפלח ע"ג. ומבואר דעת רבינו כהרמב"ן ז"ל בפי' התורה דלא יהי' לך אזהרה על האומר אלי אתה ולא כפרש"י שמפרש במקיים ע"ג בתוך ביתו. ויותר יש לפרש לאודויי לשון הודי' על הטובה שנעשה לו. כמאמין שנעשה טובה ורעה ע"י אמצעי בעל יכולת זולתו ית"ש ח"ו. והיינו שמוזהרים אנו על שיתוף ש"ש וד"א. ובזה יתיישב ק' המכילתא שמפרש כפרש"י משום שקשה למה נאמר והרי כבר נאמר אנכי ה' אלהיך ומש"ה מפרש שהוא אזהרה על הקיום. אבל לתנא דת"כ דחולק כמש"כ הרמב"ן ז"ל מפרש לא יהי' לך אזהרה על שיתוף. ומאנכי ה' אלהיך לא שמענו אלא שמחייב להאמין שיש אלוה. אבל עדיין אפשר לומר שמסר הנהגה לזולתו וכטעות אנוש ודורו כמש"כ הרמב"ם ז"ל ה' ע"ג. או בשיתוף מש"ה הזהיר עוד לא יהי' לך וגו'. וכן כתב הר"א ממיץ בס' יראים סי' ס"ג. וזהו שכ' רבינו. ולאודויי להודות על גמול הטובה. ובאמת חד ענין הוא ותלי' זה בזה:
ב
חמנים ע"ש שהן מתים כבהמה. לכאורה לא מרומז זה בלשון חמנים. ותו מאי מתים כבהמה. וכי אדם אינו מת. ובת"כ אי' ע"ש שעומדים בחמה. וגם זה צריך באור. מאי גנאי הוא שעומד נגד השמש. אבל הכוונה שהאדם המת ואינו עושה פעולתו קוברים אותו בארץ שלא יסריח מחום השמש. משא"כ בהמה מתה מוטלת על החום ומסריחה עוד יותר ומפרסם נבלותה כן ע"ג שאינו עושה פעולת אלוה. עוד השמש זרחה עלי' שמעמידים אותו בחוץ:
ג
והתורה אמרה ושם אלהים וגו'. לפנינו אי' והתורה אמרה ולא ישמע על פיך. ולכאורה מוכרח הכי וכדאי' בברייתא. אבל במכילתא משפטים תני' ובשם אלקים אחרים ל"ת שלא תשביע לעו"ג ביראתו. ובשם אלקים וגו' שלא תעשנו בית ועד. לא יאמר לו היכן אתה שרוי במקום ע"ג פלונית. אתה ממתין לי אצל ע"ג פלונית. ודרשה ראשונה מה"ת. והשנית אסמכתא וכמש"כ התו' שם ד"ה שלא ידור דעיקר קרא דלא תזכירו על הנודר ונשבע. ולא ישמע על פיך אזהרה למדיח. וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה' ע"ג ה"י דהנודר ומקיים בשם ע"ג לוקה מקרא דלא תזכירו. ועל אידך מילי אינו לוקה. וא"כ עיקר המימרא דשמואל כנוסחת רבינו:
ד
ומה ת"ל. ואבדתם א"ש אלא לכנות לה שם כצ"ל:
ה
כיון דחמיר עונשא דליצנותא. דקשה לרבינו מאי מיבעי לר"נ ויליף מקרא דליצנותא דע"ג שרי. הא פשיטא לר"נ בע"ג ד' ס"ג ב' דאפי' רוצה בקיומו דאסור בע"ג מכ"מ למעוטי תפלה ש"ד ותבוא עליו ברכה והכי מסיק שם הסוגי' בפשיטות. ולכאורה ה"נ דיבור אסור אם הוא למעוטי תפלה שרי. מש"ה מפרש רבינו דס"ד שאני ליצנות דחמיר עונשא:
ו
בשין וגימל. לפנינו אי' בגימל ושין כסדר האותיות. ורבינו דגריס להיפך. ש"מ שמפרש כפי' הערוך בערך סן וז"ל שרי לבזויי בגימל ושין כלומר מי ששמעו רע מותר לבזותו בן זונה דגיירי דגיירתי [פי' גימל מורה על גיירא שביאורו זונה] ונגלו שוליו. וזה פי' שכ' רש"י בשם תשובות הגאונים. דגימל בר גיירתא. שין שמא סריא שם מוסרח והיינו נגלו שוליו] פירוש אחר [כצ"ל] בן שפחה בן עו"ג כו' ולזה כוון רבינו ומש"ה הקדים השין לגימל דבן עו"ג גרע מבן שפחה. ונקיט הקל תחלה כדרך הגמרא:
ז
דכי אתא עולא בת בקלנבי. כצ"ל א"ל רב נחמן. לפנינו אי' א"ל רבא. וע' בסדר הדורות שהקשה ע"ז הרבה. ועליהם יש להוסיף אלא עיקר נוסחת רבינו א"ל רב נחמן:
דלא כתיבא לא מידכר מתיב ר"מ כו' כצ"ל. ה"ז זב גמור כצ"ל ויותר אריכות הדברים שיש בשאילתא זו אין כאן מקום להאריך:
ח
ברם צריך גר תושב כו'. ידוע דרבינו לא כתב אלא דינין הנוהגים בזה"ז. וגר תושב אין מקבלין אלא בזמן שהיובל נוהג כדאי' בערכין ד' כ"ט א' אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. ומשמע מדברי הרמב"ם פ"י מה' שמיטה שאין מקבלין בזה"ז גר תושב שכ' בזמן שהיובל נוהג כו' ומקבלין גר תושב כו' ואם כן למאי כ' רבינו זה הדין. אבל פשוט דמכאן מוכח דלאו דוקא גר תושב אלא כל שאינו עובד ע"ג וכמו ישמעאלים וכדומה כמש"כ הרמב"ם וש"ע סימן קס"ו ס"ה. ומכאן הוא דמוכח הכי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |