שאילת שלום על השאילתות/קיג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואסור למימר לא"י לסרוסי קצצא דישראל דסבירא לן כרבי חידקא דאמר בני נח מצווין על הסירוס. אדברה ולא אבוש. כי לא ידעתי מלת קצצא איכותו שיורה על ענין שיש בו שייכות לסירוס וחפשתי בערוך ובתורגמן ותשבי ולא מצאתי [ובברכות (טז.) רבי בתר צלותיה וכו' ואף על גב דקיימי קצוצי וכו' פירש רש"י שוטרים עומדים להכות ולהנקם וכו']: ובגוף ענין שכתב גאון דסבירא לן כרב חידקא דבני נח מצויין על הסירוס לא מצאתי לו חבר או תלמיד. אלא בסמ"ג ל"ת ק"כ כתב בזה הלשון אסור לומר לכותי לסרס בהמה שלנו כדמוכח בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צ.) דסבירא לן כרב חידקא שאמר בני נח מצווין על הסירוס ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול וכו' עכ"ל. והב"י באה"ע ס"ס ה' כתב בזה"ל בתרומת הדשן סי' רנ"ט כתב אם מותר למכור לא"י תרנגולים זכרים שהוא יודע שאינה קונה אותם אלא לסרסם הא מלתא תליא בפלוגתא דסמ"ג פסק כרבי חידקא דבני נח מצויין על הסירוס. וריצ"בא ואשר"י פרק הפועלים פסקו דלא כרבי חידקא וכו' עכ"ל. חידוש שלא חשב ג"כ דעת גאון והוא קדמון לכל דברי הפוסקי' דפסק כר' חידקא. וראיתי בב"ש ס"ק ט"ז אסור לומר לכותי לסרס בהמה שלנו. כתב בזה"ל בפרק הפועלים מיבעי' בש"ס אם אמירה לכותי אסור כשאר איסורים ובעי למיפשט מהא דאסור לומר לכותי לסרס ודוחה שם דילמא שאני סירוס דב"נ מצווה על הסירוס ובסנהדרין [דף נו.] איפליגו אם ב"נ מצווה על הסירוס ופסקו הרמב"ם והרא"ש והרשב"ם והג"מ דאינן מצווין והסמ"ג והג"א פסקו דמצווין וכו' עכ"ל. הנה הוסיף למיחשב גברא דגם הג"א פסק כסמ"ג ואת אשר לפניהם סברת ודעת גאון דהוא הראשון שפסק כר"ת לא הזכיר. ותו לאצטרופי גם הראב"ד שהביאו הרא"ש בפרק הפועלים סי' ו' דהך בעיא דחסימה לא איפשיטא ואזלינן לקולא וכו' ע"כ והמובן כפשוטו דס"ל להראב"ד דר"ח הילכתא היא והלכך ליכא למיפשט איסור אמירה בשאר איסורין מאיסור סירוס [וע' קצת אריכות בפי' זה בחלקת מחוקק ס"ק ח] והשתא איכא תלת' קראי ה"ה דעת גאון וסמ"ג והראב"ד דפסקו הלכה כר"ח דב"נ מצוין על הסירוס. ואולם הרא"ש שם משיג על הראב"ד וסיים בזה"ל ולית הלכתא כר"ח דהא כמה תנאים פליגי עליה בפרק ד' מיתות וכו' ע"כ. ולקוצר דעתי לא ירדתי לסוף דעת הרא"ש ולא מצאתי בסנה' מקום שכמה תנאים פליגי עליה דרבי חידקא. אלא שם נ"ו ת"ר שבע מצות נצטוו בני נח וכו' רבי חנינא ב"ג אומר אף על הדם מן החי ר' חידקא אומר אף על הסירוס ר"ש אומר אף על הכישוף ר' יוסי אומר כל האמור וכו' רבי אלעזר אומר אף על הכלאים וכו' הרי מדקאמרי אף מוסף הם ר"ש מוסיף אף על הכישוף ור' יוסי מסכים עמו גם ר"א מוסף אף על הכלאים וא"כ רבי חידקא ור"ש ור"י ור"א כולם ס"ל דב"נ מצוין על הסירוס מבלי שיחלקו בזה. ועדיפא מזה מצינו דבהא דמוסף ר"א אף על הכלאים וסיים ר"א [ע' פרש"י] ואסורים ב"נ בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן קי"ל הכי כמ"ש גאון לעיל סי' צ"ט אסור למימר לכותי לארבועי כלאים דתניא ר' אלעזר אומר אף על הכלאים נצטוו בני נח וכו' וכמ"ש ג"כ הרמב"ם פ"י מה' מלכים דין ו' ע"ש בל"מ [ועל האמת לפי שעה נאלמתי למה לא פסק הרמב"ם דב"נ מצויין על הכישוף כר"ש ור"י והביא רבי יוסי ראיה מקרא ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך ולא ענש אא"כ הזהיר ע"ש ולא מצינו בגמרא תשובה על הראיה זו והוי ראיה שאין עליה תשובה וגם מה שמפרש הש"ס (נט:) טעמא דר"ש מכח הסמיכות. דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וכו'. הנה לדידן כרבנן נגד ר' יהודה דדרשינן סמוכין. הוי ג"כ ראיה נכונה מסמיכות זו דב"נ נצטוו על הכישוף. ויש עוד דברים בגו. ואין מקום להאריך] ובכן נעלמה מאתי הא שהחליט הרא"ש דכמה תנאים פליגי עליה דר' חידקא. ואמרתי אולי אבנה ליתן מובן דצריך להיות דכמה אמוראים פליגי עליה בפ' ד' מיתות. וכוונתו אהא דאיתא שם (נז.) רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי על שבע מצות ב"נ נהרג. ואי מצווין על הסירוס ה"ל להני אמוראי למימר על שמנה מצות ב"נ נהרג. מיהו גם בזה לא נתקררה דעתי דאכתי יש להשיב הרבעת בהמה והרכבת אילן יוכיח דודאי מוזהרין כמבואר בהרמב"ם. ואפ"ה לא קחשיב בהדי הנך משום דאין נהרגין רק מוזהרין כמ"ש הכ"מ ולח"מ שזכרתי למעלה וא"כ גם בסירוס מצינו שפיר למימר הכי. סוף דבר ראינו כי גאון וסמ"ג וראב"ד והג"א לא השגיחו בהשגת הרא"ש אלא חשיבו להו הך פלוגתא בסירוס כשארי פלוגתא על דרך נכון שכתב הבית שמואל שהעתקתי למעלה שכתב ובסנהדרין איפלגו אם ב"נ מצוה על הסירוס: והנה הרמ"א בהג"ה כתב דמותר לתת בהמה לכותי למחצית שכר וכן מותר למכור לכותי בהמות ותרנגולים אע"ג דבוודאי הכותי קונה אותם לסרסם ויש אוסרים וכתב הח"מ דבחנם הביא הרמ"א דעת היש אוסרין אחרי דקי"ל בש"ע ח"מ סי' של"ח סעי' ו' דאסור לומר לכותי חסום פרתי ודש בה וא"כ ע"כ דהא בעי' נפשטה מאבוה דשמואל ודלא כרבי חידקא. ודעת היש אומרים דאסור דהכא היינו כר' חידקא ע"ש תוכן הענין ותבין. ונראה ליישב דהיש אומרין דהכא היינו הסמ"ג שהבאתי למעלה דפסיק כר' חידקא ואפ"ה כתב הסמ"ג להדי' ל"ת קפ"ד אמר לכותי חסום פרתי ודש בה היא בעיא ולא נפשטה הילכך אסור ואינו לוקה ע"כ. הגם דיש לתמוה למה פסק לחומרא בהאי בעיא דלא נפשטה במלתא דרבנן. מ"מ ודאי טעמו ונימוקו מלתא בטעמו דמחמרי' בהא. עכ"פ ניצול הרמ"א מהשגת החלקת מחוקק בלתי דוחק. מיהו על היש אוסרין למכור בהמות ותרנגולים לכותי משום לפני עור דב"נ מצווין על הסירוס לשיטת השאלתות וסייעתו. לכאורה איכא למידק דהא בין לת"ק ובין לרבי יהודה במשנה דמס' ע"ג (יג:) ס"ל דשלא ביום אידם במקום דאין לחוש שיקריב לע"ג מותר למכור לכותי תרנגול ע"ש וא"כ סתמא דמתני' דלא כר' חידקא וגם רב אשי שם דקא מבעי תרנגול לבן קטוע מאי וכו' ע"ש מוכח דס"ל דביום שאין לחוש ליום אידו שיקריבנו לע"ג שרי למכור תרנגול. ותו בבהמה גסה דאין מוכרין בכל מקום מפרש הש"ס יומא (טו.) דגזרי' משום שאלה ושכירות ויעשה מלאכה בשבת ומסיק דע"י ספסירא שרי למכור בהמה. ומדשרי ולא חיישינן שיסרסו וקא עברין אלפני עור. על כרחך דלא קי"ל כר' חידקא. ומצוה ליישב ברווח ולא בדוחק. דאיירי דוקא בתרנגול לבן שהוא מסורס כבר וצא"ל דאע"ג דתרנגול קטוע אין מקריבין לע"ג אפ"ה תרנגול מסורס שניטל זכרותו מקריבין. למדין ואין משיבין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |