רש"י/סנהדרין/צד/א

אינהו עדיפי מיניה וכו'. איידי דגררא בעלמא קתני הכא ומילתא באפי נפשה היא וברוב ספרים אינה כתובה:

מ"ט איבעות. דכתיב אבל חרדה גדולה נפלה עליהם:

לנשוף. לדלוג:

במקום הטנופת. דלא מצי קרי:

לימא הכי. לחש כלומר לך אצל העזים והניחני:

מ"ם שבתיבת למרבה המשרה סתום לכך נסתם לומר נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה ל"א שביקש הקב"ה לסתום צרותיהן של ישראל שבקש לעשותו משיח ומורי רבי פירש לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה:

כל הנסים הללו. שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו:

שר העולם. מלאך שכל העולם מסור בידו:

רזי לי רזי לי. נסתרות שלי הן ואני יודע על מה מעכב:

אמר נביא אוי לי עד מתי. יבא משיח:

עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי. עד שנתבזזו שונאי ישראל כמה פעמים:

שר הרוחות. שהנשמות נפקדות אצלו והיינו משא דומה כך אמר דומה אלי קורין הרוחות על עסקי שעיר עשו ואומר לי שומר מה מלילה הקב"ה שהוא שומר מה אומר מן הגלות שהוא כלילה:

שומר מה מליל. מה דבר מתי קץ הגאולה מליל זה:

אתא בקר. בתמיה ואית ספרים דלא כתיב בהו ונכון אמר להם השר כך אמר שומר הקב"ה אתא בקר גאולה תבא וגם לילה אבל מתחלה תהיה גלות הרבה ל"א שיגאלו ויבנה מקדש שני ויחזרו ויגלו גלות זה ל"א וגם לילה לרשעים וכן תרגומו מוכיח אית אגר לצדיקיא ואית פורענות לרשיעיא:

אם תבעיון. אם תבקשו להגאל:

בעיו. בקשו רחמים:

שובו. בתשובה ואתיו לגאולה:

גנאי הוא. דבר מגונה עשו:

חרב חדה. שמל את עצמו ונתגייר:

חדודין חדודין. קמטין קמטין שהיה מיצר מאד על מפלת מצרים:

גיורא עד עשרה דרי. הכי הוא משל בני אדם ומיהו יתרו לאו עשירי הוה:

פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום:

שחיזק ישראל. העוסקין בתורה כדלקמן:

תגלת פלאסר. שם אחד הוא דכתיב בימי פקח בן רמליה בא תגלת פלאסר מלך אשור:

אסנפר חד רבא חד ויקירא חד:

כלפי מעלה. כדלקמן שחירף ע"י מלאך:

אל ארץ כארצכם. ולא אמר מוטבת מארצכם:

קא משקרת. שהרי אין ארץ מעולה הימנה ולכן לא אמר מוטבת מארצכם:

להיכא אגלינהו. סנחריב לעשרת השבטים דכתיב (מלכים ב יח) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי הי נינהו אותן מקומות:

אבל ישראל. כי אגלינהו סנחריב ספרו בגנותה של א"י דכי מטו לאותו מקום ששמו שוש אמרו שויא לארעין זאת הארץ שויא לארצנו וכשבאו למקום ששמו עלמין אמרו כי עלמין זה המקום שוה לירושלים שנקראת בית עולמים:

כשבאו למקום ששמו שוש תרי אמרו על חד תרין. כלומר זה יפה פי שנים כמקומנו ועל שם כך נקראו כל אותן מקומות כך:

ה"ג תחת כבודו ולא כבודו ממש. דכבודו ממש משמע בשרו וגופו תחת כבודו משמע תחת הגוף והבשר כלומר נשמה שבתוך הגוף והשתא אמר תחת כבודו ולא כבודו ממש נשמה שבתוך הגוף אלא האי כבודו היינו בגדיו דתחת בגדיהם נשרפו וכי הא דרבי יוחנן וכו' דכל הגוף נשרף תחת הבגדים ולא גרסי' תחת כבודו ולא תחת כבודו ממש דמשמע דמקרא נפקא לזה דהאי תחת כבודו לא תחת כבודו ממש ומהיכא תיפוק ליה האי אבל השתא דדרשא בעלמא דריש ליה:

תחת כבודו ממש. תחת גופו ממש שהגוף קיים ונשמה נשרפת:

בעצמו. הוא עצמו ולא ע"י שליח לא היה ביזוי כל כך ולכך הקב"ה כמו כן נפרע ממנו בעצמו ולא נתבייש כל כך דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן:

על

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף