בית ישראל (שלומוביץ)/א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
קנין חליפין באשה
- א) עיקר השטר הוא הכתיבה אפי' בשטר מכר והא דפסול על איסורי הנאה הוא משום דבעינן ואקח את ספר המקנה ואין זכי' באיסורי הנאה מש"אכ היכא דכתב לו את השטר על דבר שאינו שוה כלום:
- ב) חליפין לא מהני ע"י חפץ שאינו שוה כלום אף דשייך זכי' בו ודלא כהא"מ דקאמר דדוקא ע"י אסורי הנאה לא מהני משום דאין בו זכי' ובעינן ואקח את ספר המקנה:
- ג) הא דמהני חליפין ע"י פחות משו"פ הוא דוקא חליפין של אינו שוה בשוה משא"כ בחליפין של שוה בשוה בעינן פרוטה:
- ד) שוה בשוה מיקרי היכא שלא עשו פסיקות אחרות על המכירה:
- ה) באור נכון בדברי התוס' רי"ד דקאמר דהיכא דקדשה בחפץ של חליפין מבלי כל פסיקות אחרות מקודשת והמהרי"ט והאבני מלואים דוחקים לפרש דבריו:
- ו) תרוץ על קושית המהרי"ט דהיכא דקדשה בחליפין שהי' שוה פרוטה מ"ט לא מהני הקידושין מטעם כסף ואפי' אם פסק פסיקות אחרות ליהוי כמו שפסק עמה ליתן לה מנה ונתן לה דינר דמקודשת וישלים:
א) (בקידושין דף ג') בגמ' מנינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חליפין ס"ד אמינא הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל ואימא ה"נ חליפין איתנהו בפחות משו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה עכ"ל הגמ', ובתוס' שם הובא מחלוקת רש"י ור"ת דרש"י גרס לא מקני' נפשה משום דגנאי הוא לה להתקדש בקנין כזה שישנו ג"כ ע"י פחות משו"פ הלכך לא מהני אפי' ע"י חליפי פרוטה, ור"ת לא גרס נפשה וז"ל לא בקפידא תלי מלתא אלא ה"ט משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב בי' כסף ובפחות משו"פ לא מקרי כסף והמקשה שהקשה בתחלה ואימא ה"נ בשטר וחזקה לא הקשה דהא פשיטא דלא גמרינן לעשות אשה ככל עניני שדה ולהכי מיבעי לן לקמן בשטר מנלן דלא גמרינן משדה אלא לכסף דוקא דכתיב בי' קיחה ולא פריך מחליפין אלא משום דהוי כעין כסף דקרא שיש בהם שו"פ והכי פירושו ואימא ה"נ שתקנה אשה בחליפין כשיש באותם חליפין שו"פ כעין כסף דקרא טפי משטר שיש בו שו"פ דא"צ שישוה השטר פרוטה כדאמרי' בגיטין כתבו על איסורי הנאה כשר אבל חליפין דשו"פ דומין לכסף ומשני חליפין איתנייהו בפחות משו"פ וא"כ אינם מטעם כסף אלא קנין אחר הוא עכ"ל התוס':
ב) והבאור בדברי תוס' דקאמרי דלא גמרינן משדה לעשות אשה ככל עניני שדה רק לענין כסף ומ"ט הא אין גז"ש למחצה הוא פשוט, דהג"ש לא נתקבלה כלל למילף קניני אשה מקניני שדה, וגם קנין כסף לא ילפינן משדה אלא מכי יקח דכתיב באשה והגז"ש הוא רק למילף דכמו הקיחה דכתיב בשדה היינו בכסף כמו כן הקיחה דאשה ג"כ פרושו בכסף והג"ש מהני רק לומר דהכסף דכתיב גבי קיחה דשדה הוי כמו שהיה כתוב ג"כ גבי קיחה דאשה ועיקר למוד הכסף הוא מכי יקח דכתיב גבי אשה והג"ש הוא רק כעין גלוי מלתא בעלמא, אבל שטר וחזקה כיון דלא כתיב גבי שדה אצל כי יקח רק אנו צריכים למילף קניני אשה מקניני שדה וע"ז לא נתקבל הג"ש:
ג) אמנם יש לדקדק בדברי התוס' דמאי קאמרי דמש"ה לא הקשה הגמ' משטר שיש בו שו"פ דא"צ שישוה השטר פרוטה, הלא גם בחליפין א"צ שישוה החליפין פרוטה מ"מ פריך בגמ' לפי פירוש התוס' דהיכא דשוה פרוטה ליהני כמו כסף וא"כ גם בשטר ליהני היכא דהי' שו"פ, עוד יש לדקדק דע"ז שאין צריך שישוה השטר פרוטה הביאו התוס' ראי' (מגיטין דף כ') מהא דקאמר בגמ' שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר ומה צריך לו לתוס' להביא ראי' מגט הא ברייתא מפורשת היא לקמן (בדף ט') גבי קידושין גופא וז"ל הברייתא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שו"פ בתך מקודשת לי מקודשת: