עץ יוסף על במדבר רבה/כג/ו

גרסה מ־11:37, 27 בינואר 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


במדבר רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על במדבר רבה TriangleArrow-Left.png כג TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרי הן עשרה. ואף שיהושע וכלב שהכחישום ג"כ שנים ותרי כמאה. מ"מ הרי לא הכחישום בגוף הדבר שהערים גדולים כו' ובני ענקים שמה. רק אמרו עלה נעלה וכו'. והרי זה כמחלוקת באומדן הדעת. דאזלינן בתר רוב דעות:

עם גדול ורם ממנו כביכול אין בעל הבית. כלו' בעל העולם כולו הוא הקב"ה. ודייק ממנו כינוי כלפי מעלה:

כתיב ובהפילכם את הארץ. זה ג"כ ראיה שכתב בהארץ לשון נפילה משום שאז מפיל שריהם. ועל לשון בנחלה דרש נחלת שפרה כו':

גה גבול. פי' זה גבול והגימ"ל הוא במקום ז' באטב"ח:

הם נאים לארץ. כי הארץ היא קדושה ולא תוכל להכיל בקרבה כי אם אנשים קדושים כמ"ש ולא תקיא וגו' כאשר קאה וגו':

כתיב ויאמר יהושע כו'. דרש זה נמשך על פסוק (במדבר לד יג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל:

בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת. פי' שהכחיש את יהושע. ובשביל הוא לשון בתמיה וכי על פיו אני חי:

וכיון שראה עכן כך. פי' שראה שרוצה להפיל גורל. אמר בלבו עכשיו אני נלכד בגורל ויראו הכל שאני חייב. אלא לא אניח להפיל גורל כי איני מאמין בגורל וטוב לי להיות שקרן בעיני יהושע לבד. אבל אם יפיל גורל אהיה שקרן בעיני כל ישראל:

בינך ובין פנחס כו'. ר"ל שאמר שכמו שזה הגורל באתה ופנחס על כרחך אינו אמת. כן זה הגורל אפשר שאינו אמת רק מקרה בעלמא ואינך מצווה בזה מאת המקום:

והסו. שתקו. כמו ויהס כלב. ולמד שהשמיע קולו מדכתיב ויען עכן אין עניה אלא בקול רם:

והסו כל הקהל לפניו ואמר ליהושע. דרש ויען עכן את יהושע ויאמר דענייתו תחלה בקול רם היה להשתיק העם אל יהושע ואח"כ דבורו היה אל יהושע ויאמר:

כבר מעלתי באחרות. בירושלמי פ"ו דסנהדרין אי' בארבע חרמים מעל. בחרם כנעני מלך ערד. בחרם סיחון ועוג. בחרם מדין. בחרם יריחו. ובב"ר פ' פ"ה אי' חרמו של עמלק. וחרמו של סיחון ועוג. וחרמו של יריחו. וחרמו של כנעני. ובגמרא דילן בפ' נגמר הדין גרסי' שלש חרמין שנים בימי משה ואחד בימי יהושע כו'. רי"א ה' ד' בימי משה וא' בימי יהושע. ועי' לעיל סדר חקת:

אלא הגד נא לי. אימא לי גופא דעובדא היכי הוה:

א"ל ואראה בשלל. בס' מנחת שי וארא קרי ואפשר שהה"א רומזת למה שאמר הסתכלתי כו' ר"ל הסתכלתי מ"ש בה' חומשי תורה ואכלת את שלל כו':

הסתכלתי מ"ש בתורה כו'. וערבו עלי ד"ת מד"ס גזרתך שגזרת. כן הביא הכלי יקר בשם מאחז"ל:

ואל תאמר שאני עני כו'. דייק מדכתיב ואחמדם. שאם היה עאני לא משום חמדה לקחם אלא משום דוחק עניות:

שלא יגנבו כו'. ויאמרו שלא לקח כלום. אלא מחמת קידוש השם שלא יהרגו עוד מישראל הודה לומר כן:

מהו ויציקום. צ"ל ויציקם בלא וא"ו שיהושע הוא שחבטן בקרקע כמשאחז"ל כו':

כדי לרדותן. שיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם (רש"י) וזה שאמר המדרש על בניו ובנותיו שהם לא נהרגו. אלא הביאום לראות בדינו כדי לרדותם. אבל הכסף והזהב ואת האדרת ושורו וחמורו וצאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו לשריפה. וכמו שאמר לקמן וכל ישראל עמו לראות בדינו שיזהרו שלא לעשות כן:

בממונו הכתוב מדבר. היינו הכסף והזהב והאדרת ושורו כו' כמש"ל:

א"כ מה ת"ל כו'. ר"ל א"כ כיון שהקב"ה צוה והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו. למה סקלוהו. ומשני שהודה עכן שחלל את השבת. שיריחו נכבשה בשבת והוא הוציא החפצים מיריחו והטמין בתוך אהלו. והקב"ה צוה על השריפה ולא על הסקילה משום שלא היו עדים והתראה. אבל יהושע רצה להביאו לחיי עוה"ב. לכן סיקלו ג"כ כדי שיהיה לו כפרה גם על חילול שבת:

ונסקל על חילול שבת. ואחר כך שרפו אותו:

ומנין את מוצא. פי' ומנין אתה לומד שנכבשה יריחו בשבת:

שבשבת נכבשה. השביעי משמע השביעי הידוע והוא שבת:

שהסכים על ידו. מן השמים:

באותה שעה. כשעשה הדין בעכן אז שב ה' מחרון אפו. ש"מ שהסכים על ידו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף