סמ"ע/חושן משפט/רצו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שאין אומרי' מיגו לפטרו משביעה. פירוש כשהפקידו בלא עדים אף דאם רצה היה יכול לכופרו ולו' שלא הפקדתני מעולם והי' פטור משבועת השומרים לא אמרי' מיגו לפטרו משבועה כי דוקא בהוצאת ממון הקילו לומר מיגו כי קשה להוציא הממון מיד בעליו אבל היכא שנפטר בשבועה מהוצאות ממון לא רצו חז"ל לפטרו משבועה מכח המיגו והי"א שכ' מור"ם החולקין (והן הרא"ש וסייעתו) ס"ל דאמרינן מיגו להפטר משבועה וכ"כ הטור בשם הרא"ש בסי' צ"ג ס"ז ז"ל אין חילוק בין ממון לשבועה דשבוע' אתיא לכלל ממון דשמא לא ישבע ונמצא מתחייב ממון עכ"ל אלא שכאן מודה הרא"ש דאינו נפטר משבועה במיגו דלא הפקדתני מטעם שכ' הטור כאן בשמו והוא דאין זה מיגו טוב דאין יכול להעיז בפני המפקיד לומר לא הפקדתני מעול' או החזרתיו לך כיון דהלה עומד נגדו ויודע האמת שהפקידו ולא החזירו לו משא"כ טענת נגנבה ומתה דאין המפקיד יודע האמת ויכול להיות שכן הוא כדברי הנפקד ומהתימ' על "ע"ש שנדחק ליתן טעם לפגם למה ס"ל להרמב"ם דלא אמרינן מיגו להפטר משבועה וטעמו מבואר ונגל' דלא הקילו לפטרו מכח מיגו כ"א כדי להשאיר הממון ביד בעליו דקשה על חז"ל להוציא הממון מיד בעליו ובמ"ש בסי' צ"ג הנ"ל:
(ב) לכן לא אמרינן ליה. ודוקא בשבועה כזו שחייב בה השומר מן התורה לא אמרינן ליה אבל בטור סי' צ"ג ס"ז הנ"ל דקאי אשותפין ואריסין והאפטרופסים שתקנו חכמים לישבע בהן אטענת ספק של השותף שחששו שמא מורה היתר לנפשו להחזיק בידו ממון השותפין בשביל שכר טרחו שם כתב הרא"ש דאמרי' מיגו לאפטורי' משבוע' אף דגם שם המיגו דאי בעי היה אומר לא נשתתפו מעולם הוא מיגו דהעז' מ"מ כיון דעיקר השבועה אינה אלא תקנת חז"ל הקילו בה ומהתימ' על מור"ם ז"ל שלא כתב שם בהגהותיו בש"ע ס"ב דעת הרא"ש דאמרינן שם מיגו לאפטורי' משבוע' כמ"ש כאן ושם ה"ל לכותבו כיון שהם המה מחולקים בדין דהמחבר פסק כרמב"ם דלא פטרינן ליה משבועה במיגו והרא"ש ס"ל דפטור מהשבועה בהמיגו ולא כאן דאין נ"מ כאן בדין אלא בטעם וצ"ע.
(ג) אבל אם טען כו' כלומר אף שאין פטרינן משבועה דאוריית' במיגו דאי בעי היה טען הכי מ"מ אם טען כן שלא הפקידו בידו מעולם כלום או החזרתיהו לך פטור בטענה זו משבועת השומרים דאורייתא ואינו נשבע אלא היסת והיינו דוקא כשאין ביד המפקיד שטר שהפקיד בידו אבל אם יש בידו שטר ע"ז אינו נפטר בטענת החזרתיהו לך אלא בש"ד במיגו דאי בעי הוי טוען נאנסו והיה נשבע שבועה דאורייתא ונפטר אף שהיה שטר ביד המפקיד גם כשטוען החזרתיו לך נפטר בש"ד במיגו זה ואין אומרי' בפקדון אם אמת שהחזירו שטר ביד המפקיד מאי בעי ה"ל ליטלנו מידו כשהחזירו י"ל דסמך אטענת מיגו שבידו לטעון נאנסה מידו משא"כ בשטר שביד המלוה על הלוה דאינו נפטר בטענ' אונסין דהא הלוה חייב באחריות הלוואתו אף באונסין:
(ד) במקום שעדי' מצויים כבר נתבאר זה בסי' רצ"ד ובכמה דוכתי דילפינן לה מדכתיב אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניה' הא יש רואה אינו נאמן בשבועה ולשון הרמב"ם והביאו הטור הוא קצת בענין אחר ז"ל כגון במקום שעדי' מצוים שהוא בענין שא"א שאירעו אונס אם לא שידע הדבר כו' דמשמע הא סתמא א"צ להביא ראייה והמחבר לא העתיקו משום דס"ל דמסתמא צריך להביא ראייה וכמשמעות לשון הרמ"ה כתבו הטור שם בסי' רצ"ד ס"ב (והמחבר שם ס"ג) ושם כתבתי דלא פליג הרמ"ה דלשם עם הרמב"ם המוזכר כאן ע"ש ומהתימ' על "ע"ש שהניח לשון המחבר המתוקן והעתיק לשון הרמב"ם שיש מקום לטעות בו:
(ה) אבל אנן לכתחלה אמרינן ליה כו'. הטעם דלא טענינן בעד הנתבע כלום עד שיטענו הוא בעצמו לאחר שאמרינן ליה זיל שלים ליה ודומה לזה כתב הטור והמחבר לעיל סי' פ"ב במוציא מלוה על הלוה שטר שאינו מקוים ע"ש:
(ו) הרי השומר נשבע היסת כו' גם אטוענו מאה הפקדתי בידך ואין אלו אלא חמשים קאי דא"צ השומר לישבע אלא היסת דכיון שהשומר משיבו אלו הפקדת בידי ולא יותר ומה שנתת אתה נוטל ה"ל הילך במה שמודה שהרי א"ל "אתה "נוטל משמע שהן בעין בידו להחזירו לו ובאידך כופר הכל ומ"ש אח"כ כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא נ' דנשבע שבוע דאורי' כו' התם מיירי כשאין הנ' שהודה בעין להחזירו או שאינו מבקש להחזירו וזהו הנ"מ במ"ש שם נשבע ש"ד מפני שהוד' במקצת ולא משום שבועת השומרי' דאלו משום שבוע' השומרי' היה צריך לישבע לעולם משא"כ במשום מודה מקצת דנפטר באומר הילך ועיין במ"ש עוד בדרישה מזה והוא די"א ס"ל דכל פקדון שהוא בעין א"צ השומר לומר מה שהנחת אתה נוטל שהוא כמו הילך דבלה"נ כיון שהפקדון עומד ברשות המפקיד ה"ל כמו הילך והא דאיתא בגמ' וכתבו הטור בסי' פ"ח סכ"ח בזה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון דחייב לא מחשב כהילך מוקי לה כשהרקיבו הפירות דאז אינו עומד ברשות המפקיד וכמ"ש הטור שם ועד"ר:
(ז) מאה של שעורים נשבע היסת כו'. נראה דנשבע היסת דלא הפקידו חיטין ואז נפטר אפי' משעורין שהודה לו דהא כבר נתבאר לעיל בטור ובדברי המחבר בסי' פ"ח ולקמן בסי' ת' והוא מהגמרא בטוענו חיטין והודה בשעורין דפטור אף מן השעורין ולפמ"ש מור"ם ל' סי' פ"ח סי"ב דאפי' יודע הנתבע שחייב לו שעורין פטור משום דמחיל ליה יש לפרש השבועה אשעורים דאפי' אם נשבע ששעורין הפקיד בידו אפ"ה פטור להחזיר לו השעורין שהודה לו בשבועה דאמרי' שמחל לו על השעורין מדלא תבעו אלא חיטין:
(ח) ולא עדים. דלא איברי סהדי אלא לשקרא:
(ט) אלא הנח לפניך. נתבאר בר"ס רצ"א דאינו נעש' שומר בלשון זה ואינו חייב עליה אלא כשאר בני אדם והיינו כששלח בה יד דאז עומד ברשותו אף לענין אונסין או שאבדו בידים וזהו שמסיק המחבר שצריך שישבע היסת ע"ז דמאחר שמודה שבא לביתו ועתה אינו בביתו הוא קרוב להכנס בגלגול שבועה אבל אם הבעלים מודים שא"ל הנח לפניך אין משביעין אותו מספק מכח חששות אלו בפני עצמו:
(י) ולא בגרם שגרם כו'. אבל אינו נשבע שלא פשע בה דאף אם לא סגר הדלת אחריו בכל פעם ומכח זה נאבד או נגנב לא היה חייב בזה לשלם כיון דלא קיבל עליו שום שמירה ואינו חייב אלא דוקא בגרם גדול שנראה כאלו אבדו בידים:
(יא) אבל לא ידענו אם היה בתנאי. עפ"ר שם כתבתי שכן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם דאל"כ איך יהא נאמן במיגו דנאנסתי הא ס"ל מיגו במקו' עדים כיון דהפקידו בעדי' אלא מיירי שהיו עדים באותה שעה עם הנפקד כשבא זה ובקש להפקיד בידו ויצאו משם ולא שמעו אם היה בתנאי או לא:
(יב) לפיכך ישבע כו'. פירוש ישבע שבועה חמורה כאלו היה טוען נאנסתי שהיה עליו ש"ד:
(יג) ואם הביא המפקיד עדים שפשע כו'. פי' אף שהעדים שהפקיד בפניהם ראו שבת להפקידו ואין יודעין אם בתנאי או לא מ"מ אינו נאמן בשבועה במיגו דנאנסתי כנ"ל דהרי עדים מעידים שפשע ולא היה באונס וכיון דאין מיגו דנאנסתי אינו נאמן לומר תנאי היה בינינו שלא נצטרך לשומרו וק"ל:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |