נשמת אדם/הלכות פסח/ל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[ל] שאלה אם יש איזה חומרא להחמיר שלא לאכול חלב בפסח מבהמות שאוכלין חמץ:
תשובה אני לא ראיתי בזה שום דבר באיזה ראשון או אחרון. אך שמעתי שמקום חומרא זו היא ממה שכתב המ"א בסי' תמ"ה דזוז"ג אסור בפסח. וא"כ חלב נמי עכ"פ הוי זוז"ג ואסור. אך נ"ל דז"א דזה דוקא לענין שבת עצים כמש"כ פט"ז בי"ד סימן קמ"ב ס"ק ד' ובס"ק ט"ז. אבל לכ"ע בזה וזה גורם מותר בשאר דברים שאינו בעין כדאיתא בי"ד שם סעיף ל"א. וכ"כ המ"א בהדיא בסימן תמ"ב ס"ק צ"ט. וכן מוכח דדוקא לענין תנור ועצים כתב המ"א דזוז"ג אסור. שהרי הטור בי"ד סי' קמ"ג הביא דעת הרמ"ה דאפילו למ"ד זוז"ג מותר גבי עצי עכו"ם ובבגד אסור. וכתב שכן דעת אביו הרא"ש ובסוף הסי' כתב בשם הרמ"ה דזורעים תחת האשרה כו' ושכן כתב הרא"ש והיינו מטעם זוז"ג וכתב עוד דין דפרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם מותר. אבל לכתחלה אסור לפטם דזוז"ג אסור לכתחילה. וכ"כ בהדיא שם בש"ע סעיף י"א דפרה שנתפטמה תאכל. וע"כ צריך לחלק כמו שהאריכו שם הפרישה והט"ז והש"ך. ומה שכתב נתפטמה בכרשיני כו' או בחמץ כ"ש הוא. וא"ל דזה דוקא שלא נתפטמה כל ימיה אבל בכל ימיה י"ל דהוא חד גורם כמש"כ הפ"ח ס"ס פ"ז בשם רמב"ם דאם יש באיסור לבד להעמיד לא הוי זוז"ג. וא"כ ה"נ כיון שתוכל לחיות בזה לבד הוי כחד גורם נ"ל דליתא. דא"כ קשה דמאי דוחקיה דש"ס בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ט ע"א) דרמיא הדדי תניא פרה תרזה ותניא אידך פרה תאכל ומשבי הא ר"א דסבירא להו זוז"ג אסור. והא רבנן דסבירא להו דזה וזה גורם מותר ולמה לן לאוקמי כתנאי הו"ל לתרץ כאן דנתפטמה כל ימיה דהוי חד גורם וכאן שלא נתפטמה כל ימיה דהוי זוז"ג. אע"כ דלעולם הוי זוז"ג דהיינו גוף הבהמה הוא גורם א' ואכילתה הוא גורם שני וזה בלא זה לא סגי וכן נ"ל דמוכח מרמב"ם בהל' איסורי מזבח הביאו הש"ח בי"ד סי' ס' דכתב פרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם כשרה מפני שנשתנה. כתב הפ"ח מדנקט סתמא משמע כל ימיה ול"נ דיש לדחות דרך הרמב"ם להעתיק רק ל' הגמרא. אבל נ"ל מדכתב המשתחוה לקמה וטחן החטים כשרים מפני שנשתנו. וכן פרה שנתפטמה מפני שנשתנה. וא"כ כיון דחטים שהם גוף האיסור מותרים ה"נ בפדה אפילו נתפטמה כל ימיה. וכן הרי"ף והרא"ש לא הביאו סוגיא זו דתמורה לא בחולין ולא במס' ע"ג שם דס"ל דזה דוקא לרשב"א אית ליה האי סברא. ועוד שהרי חכמים פליגי עליו וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה. וא"כ למה לנו לעשות פלוגתא רחוקה די"ל דאף להאוסרים היינו דוקא בע"ז דאסור אפילו שלא כה"נ. מיהו בחמץ דשלא כדה"נ מותר כמ"ש הכו"פ סי' ס' הוא מותר. ועוד נ"ל דע"כ לא מחמירים האוסרים אלא בנתפתמה כל ימיה וזה לא תמצא בחמץ שהרי כל השנה שעת התירא. ומה שכתב באו"ה ובכו"פ דאפילו חמץ בפסח (מותר) אסור לא משכחת לה אלא בעגל שנודע שכלו לו חדשיו או שנולד מאמו איזה ימים קודם פסח ונתגדל רק מחמץ דאז כל גדולו באיסור דאסור לאכול העגל להאוסרים בימים אחרונים של פסח. וגם בזה רבו המתירין. אבל לענין החלב לא משכחת לה כל גידולה באיסור. ולכן אפילו באותו יום שאכל החמץ מותר דאע"פ דזמן עיכול הוא מעת לעת היינו לענין אותו דבר בעצמו כגון חטים שנמצאו או החלב בכשרה שינקה מן הטריפה שגוף החטה והחלב לא נתעכל עד אחר מעת לעת. וגם בזה הרי"ף והרמב"ם והש"ע בסימן פ"ז כתבו דאפילו הצלול שבקיבה נחשב נפרש ובטל מתורת חלב וכסברת רש"י בפסחים בפרה ששתתה מי חטאת. אבל בודאי מה שכבר נתהפך להיות בשר מבשרה לכ"ע הוי מעוכל. ועוד שהרי חלב אי לאו דכתב קרא להיתר הו"א דאסור כדאיתא בבכורות דף ז' ע"ב אי משום דדם נעכר ונעשה חלב או משום דהוי כמו אבר מן החי ע"ש. ועכ"פ יש בו איסור גמור ואפ"ה התיר רחמנא. וא"כ אמרי' הואיל ואישתרי דוגמא כדאיתא ביבמות (ג' ע"ב) הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו וכדאיתא נמי בבכורות דא"ל גמל גמל לאסור הו"א דחלב טמאה נמי מותר. והיינו משום דכבר הותר איסור אחד דהיינו דם או אבר מן החי הותר נמי איסור טומאה ולכן צריך קרא לאיסור אבל הכא מותר וא"ל דאדרבה מדאיצטריך קרא להתיר חלב מוכח דה"א לאיסור וא"כ חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן דדוקא דם התיר. ז"א דא"כ אפילו אכלה שאר איסורין נאמר דהחלב אסור. אע"כ שאני דם דהוא גופא נעכר ונעשה חלב ולכן ס"ד לאיסור משא"כ שאר דברים אינם בעצמה נעשים חלב ועיין חולין ס"ט ע"א לענין בן פקועה ובי"ד סי' ס'. וע"ש בש"ך סי' ק"ח מ"ש בשם המרדכי ע"ש. וז"ל המרדכי ור' יקיר תי' דלכך לא יאכילנה כרשיני תרומה דנמצא הישראל יאכל תרומה. ולא נראה שא"כ אמאי אנו אוכלין תרנגולת המתפטמים מן שרצים ובאמת הוא תמוה דבודאי מותר לאכלה. אבל לכתחלה אסור להאכילה. וכן איתא להדיא בחולין קי"ו גבי כשרה שינקה מן הטמאה אנן כי חזינן מפרשינן להו משמע להדיא דלכתחילה אסור להניח לינק מטמאה ואף דלא קיי"ל כתירוצו דשמואל מ"מ בזה לא מצינו חולה והתימה שלא הביאו גמרא זו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |