שפת אמת/פרשת זכור/תרלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת זכור תרלב

תרל"ב

ויקרא ופ' זכור

במדרש ברכו ה' מלאכיו כו' כי גם איש ישראל נשתלח בעוה"ז לעשות שליחות השי"ת כמלאך. רק שיש הפרש שמלאך אין לו דבר אחר חוץ מזה. ולכך הצדיקים שכל מעשיהם לשם שמים בלבד נק' מלאך. וברש"י לשון חיבה שמלאכי השרת משתמשין בו וקרא זה אל זה ואמר. פי' שמתבטלין לחיות שלהם ושם בשורש הכל אחד וכל מלאך מתבטל למי שלמעלה עד השי"ת. וכמו כן אדם יכול ג"כ להיבטל אל שורשו. נשמת ה' כנ"ל. וזה ויקרא לשון דביקות כמ"ש במדרש מכאן מי שאין בו דעה כו' ע"ש. כי פי' קריאה שיש לו שייכות והמשך להקורא אותו. והוא ע"י הרצון והתשוקה להתדבק בהשי"ת. וז"ש לשון חיבה בחי' אהבה רבה. ולהיפוך ויקר לשון עראי היינו שנפרש ונכרת מהשורש. וכ"כ מהר"ל באור חדש ענין עמלק. אשר קרך. שכיון שהוא מתנגד אל האמת. כמ"ש מלחמה לה' בעמלק. א"כ אינו במסקנא. רק בדרך מקרה. כמ"ש שקר אין לו רגלים כו' ע"ש דברים נחמדים. וזהו ויקר שאינו בדביקות ושייכות באמת. שהרי אין לאומות באמת. שייכות לקדושה. רק שנצרך להיות נבואה להם מטעמים שכתבו חז"ל ע"ש. אבל בנ"י חלק ה' עמו. וז"ש שקודם כל דיבור כו' הי' קריאה כנ"ל התדבקות בשורשו כנ"ל. ולכך נאמר זה אצל הקרבנות. שכל ענין הקרבן הוא התקרבות והתדבקות לשורש עד השי"ת ע"י הנבראים דצח"ם. שכל דבר יש לו שייכות עד השי"ת. והאדם יכול להעלות הכל אליו ית'. וכ' צפונה לפני ה' ואמרו ז"ל הקב"ה זוכר לו עקידת יצחק כו' ע"ש. אא"ז מו"ר ז"ל פי' כי הפנימיות מקום שנסתר ונכסה וצפון. יהי' להשי"ת. וזהו עקידת יצחק שנעקד כל חיותו להשי"ת כו' ע"ש בקצת שינוי. ועיקר פי' זכירה הוא פנימיות החיות. מקום שאין שם שכחה. כיון שהוא עיקר החיות נקרא זכרון. כמ"ש אזכרתה הוא עיקר מכוון ומהות הדבר. (דאס געדעכיניש). וזהו מחיית עמלק שלא לעשות שום דבר דרך עראי. רק להיות דבוק בשורש החיות תמיד כנ"ל. ושקלים וזכור נגד אברהם ויצחק. כי שקלים הנדיבות להשי"ת בחי' אברהם אוהבי. ואח"כ בא מזה לבחי' יראה שהוא יותר ברור ואמת מאהבה כמ"ש במ"א. והוא בפנימיות יותר. כי כ"ז שאינו כולו ביראת השי"ת א"י להיות ירא מבחוץ. וזהו זכור. שבבחי' יראה לא יוכל לשכוח כמו בבחי' אהבה כנ"ל. וזה מחיית עמלק. וכתיב והי' בהניח נכלל גם שבת בזה שהוא יום מנוחה והוא התדבקות בשורשו שהוא ענין מנוחת שבת. כמ"ש במ"א. וכמ"ש אל יצא איש ממקומו והוא בחי' זכור כנ"ל. ולכך בשבת יכולין למחות עמלק יותר ולהתדבק בבחי' זכרון שלא לעשות דרך עראי כנ"ל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.