קרית ספר/שאר אבות הטומאות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קרית ספר ‏ שאר אבות הטומאות ד

א

מצות קפה להיות כל איש נוגע בשרץ טמא כדכתי' וזה לכם הטמא בשרץ וגו' החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים לכם וגו' וטומאת כולן שוה והן הנקראים שרץ לענין טומאה והוא אב הטומאה ומטמא אדם וכלים וכלי חרש באויר ואינו מטמא במשא וכדתנן בריש כלים שרץ בהדי הני דהוו אב הטומאה ומטמא אדם וכלים וכלי חרש במגע ואינן מטמאין במשא ושרץ דמטמא אדם נפקא לן מדכתיב בפרשת אמור או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו וגו' וכלים דכתי' בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד וגו' וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' ולא כתיב בשרצים נושא אלא נוגע ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו דלא כתיב אלא יטמא עד הערב ולא כיבוס בגדים ושיעור טומאתו בכעדשה כדאמ' בנזיר פרק כ"ג דף כ"א כל הנוגע בהם במותם אי בהם יכול בכולם תלמוד לומר מהם במותם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד עד שיגע במקצתן שהן ככולו ושיערו חכמים כעדשה שוה ככולו שכן החומט תחלת ברייתו כעדשה.

ג

האיברים אין להם שיעור וכדתנן פ"ק דאהלות פחות מכעדשה מן השרץ בהדי איברים דאין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן וקאמר דאבר במקום כעדשה קאי כיון דהוי בשר גידין ועצמות בין שפירש מן החי או מן המת כיון שיש בבשר או במוח העצם כדי לעלות ארוכה דהוי דומיא דכולו. בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור כדתניא נמי גבי שרצים פרק העור והרוטב רבי עקיבא אומר שרץ מה שרץ גידין ועצמות אף כל גידין וכו' רבי אומר מה שרץ בשר גידין ועצמות אף כל וכו'. הכוליא והכבד והלשון אף על פי שאין עושין חליפין כאבר הרי הן כבשר ואם פרשו מן החי טהורין דאין בהם בשר גידין ועצמות וכדאמר' התם איכא בינייהו כוליא וניב שפתים וכו'.

ז

דם השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר כדתנן פרק רביעי דמעלה דם השרץ ובשרו מצטרפין לכעדשה ובגמ' מנין לדם שרצים שהוא טמא דכתיב וזה לכם הטמא וקרא יתירא הוא למדרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם אי נמי לכתוב קרא וזה לכם טמא מאי הטמא להביא דמה. עצמות השרץ וגידיו וצפרניו טהורים וכן עור ארבע שרצים אף על פי שהוא לח אבל עור הד' שהן אנקה וכח והלטאה וחומט הוי כבשרן וטמא בכעדשה כל שלא עבדן ולא הילך בהן כדי עבודה כדתנן פרק העור והרוטב ובגמרא תנו רבנן הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן וה"א יתירא קדריש יכול אפילו כולן תלמוד לומר אלה ולא קאי האי אלה אלא אקרא בתרא האנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים דלמינהו האמור בפסוק ראשון הפסיקו מהאמורי' בפסוק שני ופריך וליחשוב נמי תנשמת דכתיב בפסוק שני ומשני תנא דידן סבר לה כרבי יהודה דאזיל בתר גשתא וכו' ופי' כל שאין ממש בעורן שהוא רך קרי בשר ופי' בתוספות דאית להו דרשא דהטמאים ומוקמינן מסברא רבויא בהנהו דלית להו גשתא ומיעוטה דאלה בדאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין.

ט

קולית השרץ אם המוח עומד במקומו שאינו מתקשקש ויש בו להעלות ארוכה מבחוץ הנוגע בו טמא כדתנן התם פר' העור דף קכ"ה וכדאמרינן בגמרא ואם נקבה הקולית בכל שהוא הנוגע בה טמא כדתנן נמי התם. וכן ביצת השרץ המרוקמת שניקבה כל שהוא טמא כדתנן נמי התם ובגמרא הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ יכול אפילו לא רקמה תלמוד לומר השרץ מה שרץ מרוקם אף ביצה מרוקמת יכול אפילו לא ניקבו ת"ל הנוגע יטמא את שאיפשר ליגע טמא וכו' ועיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ שרקמה אבל קולית נפקא מיטמא ואף על גב דמהטמאים דרשינן טובא איפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיבי התם.

יא

שרץ שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא כדתנן התם ואם השריץ על פני כולה מצד א' מראשו ועד רגליו אף הנוגע באדמה שעדיין לא נגמרה צורתו טמא כדאמר' התם בגמרא מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא אף על גב דלא השריץ ותנו רבנן מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים וכו' אוציא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה ודין הוא וכו' תלמוד לומר בשרץ קרא יתירא הוא דהא כתיב בתרויהו אלה הטמאי' לכם בכל השרץ ואף על גב דכל דאיכא לאוקושי לקולא ולחומרא אקשי' לחומרא ולא הוה צריך קרא דמה חולדה כל ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר אביא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה משום דהשורץ דכתיב בקרא משמע כל שהוא משריץ איצטריך בשרץ לעכבר שחציו אדמה כדאמרינן.

יב

בשר השרץ שנפסד מאכילת כלב טהור כדילפינן לעיל גבי נבלה סוף פרק ראשון ואם יבש עד כחרש ואין יכול לחזור לח בשריית פושרין טהור כדתנן פרק דם הנדה דף נ"ו וטעמא דכתיב במותם כעין מותם ושרץ שיבש ושלדו קיים או נשרף ושלדו קיים טמא כדאמר ריש לקיש התם ותניא כל הנוגע בהם יכול בכולן בשכולן שלם טמא אפילו יבש תלמוד לומר מהם וכל אשר יפול מהם במותם יטמא אי מהם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד כאן בלח כאן ביבש דבלח סגי במקצתו וביבש בעינן כולו שלם דהיינו כששלדו קיימת שלא נשבר ונתפזר וכן גבי נשרף כדאמר.

יג

כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ שצמקו וחסרו טהורים כדתנן פרק ג' דטהרות ומייתי לה פרק כל המנחות וטעמא דליכא השתא שיעור ופחות מכשיעור ועמד על כשיעור טמא ומוכח התם פרק כל המנחות דטומאה דרבנן היא דמדאוריתא כיון דבלאו תפיחה ליכא שיעור טהורים ואם מתחלה היה שיעור וצמק וחזר אחר כך לשיעורו בתפיחה מטמאין מן התורה כדתנן התם.

יד

השרץ אינו מטמא עד שימות כדכתיב במותם ואם הותזו ראשיהם אף על פי שהראש מעורה בעור הגוף ומפרכס בזנב הלטאה טמאים כדתנן ומייתינן לה פרק קמא דחולין דכיון דעשויין גסטרא אע"פ שלא הובדלו לגמרי הרי הם כמתים כדילפינן הלכות טומאת מת סוף פרק ראשון. שאר שקצים ורמשים כצפרדע ונחש טהורים מטומאה כדדרשינן בתורת כהנים אלה הטמאים לכם אלה אין לך מטמא כשרץ אלא אלו בלבד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.