עץ יוסף על בראשית רבה/מ/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''הנה נא ידעתי כו'.''' ר"ל דלא הו"ל למימר אלא הנה אשת יפת מראה את. וידעתי למה לי. אעכצ"ל שבאלו כעת חידוש ידיעה {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}:

'''עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים עאכ"ו.''' כצ"ל {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}} ולפ"ז מלת הנה נא כפשוטו שעד עכשיו סבר שימצא כמותה במקום אחר:

'''ר' פנחס בשם ר"א.''' בא לדרוש ס"ד מ"ש למען ייטב לי בעבורך וכו' וע"ז אמר שעשה עצמו טפילה שעיקר הטובה שייך לה. ולו בעבורה ובגללה:

'''אברהם וברק.''' תחילה חושב כסדר. אך כשבא לדרוש בהם דורש תחילה מברק ואח"כ מאברהם כדרך המדרשים שהדבר שהוא עקרי בדרוש חושב בסוף:

'''ברק ותשלח ותקרא.''' הרי שהוא עיקר במעשה כי אליו צוה ה'. והוא עשה עצמו טפילה במה שלא רצה ללכת מבלעדי דבורה. והיתה ברית כרותה לשפתים כי כן באמת נעשה לה טפל להיות עיקר התשועה בזכותה:

'''ר' יהודה ור"נ.''' הוקשה להם מ"ש ואם לא תלכי עמי לא אלך. הלא היא אמרה לו בנבואה בציווי מהשי"ת:

'''אם תלכי עמי כו' ואם לא תלכי כו'.''' ס"ל שבאמת היה כאן שתי הליכות אחת שצותה אותו לקדש וע"ז בקש שתלך עמו. והשני הוא לחצור. והוא עמה. וז"ש ברק לדבורה אם תלכי עמי לקדש ובודאי טובים השנים מן האחד מאילו אהיה אני לבדי. ואז אוכל להכרית את סיסרא ועמו כליון גמור וממילא יפול מורא ופחד גם על הנשארים בחצור לכן והלכתי עמך אח"כ לחצור להכרית הנשארים שם. אבל אם לא תלכי עמי לקדש ובודאי בזכות עצמי לא אוכל לעשות כליון גמור וחרוץ בסיסרא ובעמו. אז ממילא לא אוכל לילך אח"כ לחצור למקום יבין מלכם. והלכו שניהם לתבור ואח"כ לחצור עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען. ואז אמרה שירה {{ממ|כלי יקר}}:

'''אם תלכי עמי לשירה כו'.''' שברק סבר שעיקר השירה יהיה נאמרת ע"י זכר ולא ע"י אשה כי קול באשה ערוה. ובאשר הוא כשר צבא ועיקר התשועה יהיה על ידו. ודאי לו נאה לומר השירה אך באשר אין שירה נאמרת אלא ברה"ק וברק לא היה רוה"ק שורה עליו לפיכך רצה להתחבר בעת אמירת השירה אל דבורה ששרה עליה רוה"ק להיות שפע רה"ק נאצל מעליה עליו כדי לאמר השירה ברה"ק:

'''כי לא תהיה תפארתך כו'.''' מלשון פאר ושירה כמ"ש ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך. וכלשון מתקני הברכות יפארוך סלה. תפארת וגדולה. והשיבה לו שעל ידי שלא הלך בתמימות במצות השי"ת הפסיד שלימות השירה והניחה בידה. וז"ש ר' ראובן לשון יוני הוא אפס הניח. ועתה תהיה דבורה העיקר והוא הטפל:

'''למען ייטב לי בעבורך.''' שתלה טובתו בה. וכן היה לו שנאמר ולאברם היטיב בעבורה {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

{{פורסם בנחלת הכלל}}

{{ניווט כללי תחתון}}