פתחי תשובה/אבן העזר/כא: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|ב}} '''אחד פנויה.''' עבה"ט שכ' היינו אלמנה כו' ובמג"א סי' ע"ה סק"ג נראה בעיניו דוחק לפרש כן וכ' דפרועות ראש דכתב באה"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנוי' כו' אלא דפנויה לא מיתסרי מדאוריית' כו' ע"ש אמנם בס' דגול מרבבה כתב דיפה כיוונו הח"מ והב"ש דהיינו אלמנה וגרושה והוא מדברי הירושלמי בפ"ב דכתובות סוף הלכה א' ע"ש (ולפ"ז י"ל דבתולה אין איסור אפי' סותרות קליעות שערן וע' במחצית השקל שם) . ומ"ש הבה"ט היינו אלמנה או גרושה או בעולה כו' מלשון זה מבואר דבעולה בזנות קאמר והיינו כהשבו"י שהביא לקמן. אך באמת לא העתיק כראוי במה דנקט אלו הג' יחד כי אלו שלשתן לא הוזכרו במקום א' כי בב"ח וח"מ לא הוזכר אלמנה וגרושה רק בעולה ובב"ש לא הוזכר בעולה רק אלמנה וגרושה והא ודאי דמדברי הב"ש משמע דבעולה פנויה שזיכתה אין איסור (וכן מדייק מדבריו הפמ"ג בא"ח שם) ואף הב"ח וח"מ דנקטו בעולה י"ל דכוונתם נמי בעולה ע"י נשואין דהיינו אלמנה וגרושה מן הנשואין ולאפוקי מן האירוסין דלא אבל ע"י זנות י"ל דאין איסור בפריעת ראש. גם בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"א סי' ל"ה דעתו כן וכ' שם בדבר שנתברר כל הבתולה שנבעלה ורצה הרב לכופה שתכסה ראשה בצניף ומסיק דאין לכוף אותה אם בשביל הכתובה הלא כל הנושא אשה בודק וחוקר אחריה וכיון דנתפרסם שזנתה כל מה שיעשה לה כתובה מדעתו הוא ורשום בידו להוסיף והא דנהגו לנסות ראשה עושים לטובתה שלא תהיה חרופה וגדופה לכל עובר אורח שיראה אותה כריסה בין שיניה וידע שזנתה אבל היכא שהיא אומרת שלא ניחא בתקנתה כגון דא שומעין לה ע"ש. אולס בדגמ"ר דעתו כהשבו"י וכ' דכן מוכח בירוש' שם דבעולה אפילו לא נשאת עדיין כלל אינה רשאה לצאת בראש פרועה עי' שם (ובספר כרם שלמה מפקפק בראייתו מהירוש' ע"ש) ומ"ש הבה"ט בשם ת' חו"י דאף בתולה שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש עי' שם שכתב דאפילו את"ל דארוסות בזמן הש"ס היו הולכות פרועות ראש היינו מפני שהיה בימיהם האירוס זמן רב לפני הנישואין כו'. וע"ש עוד שנשאל אודות אחות ראובן שהיתה משרתת אצל לוי והיא מכרת בכל חכמה ומלאכה ורבו הקופצים עליה לישאנה בלא כסף והנה לוי בעה"ב שלה אין לו בנים ויש לו אשה חולנית בחולי הריאה כמה שנים ונל הרופאים נתיאשו ממנה ודיבר לוי עם ראובן שאל ימהר להשיא אחותו כי כשתמות אשתו ישאנה וע"ז רוצה ליתן ת"כ ולשבע לפני עדים וראובן אינו מאמין לשבועתו כי הוא עשיר מופלג ואלים בעירו. ושאל ראובן הנזכר לייעץ לו כדת מה לעשות ויעצו גדול שבעירו שיניח ללוי לקדשה לפני עדים שתהיה מקודשת אחר מות אשתו ג' והשיב וז"ל שאלתך שאלה שאינה הוגנת היא ודוגמא לשאלה זו שאלני אלמן א' כו' (יובא לקמן סי' קמ"ג) ואף כי שאלתך קלה מצד שאין כאן לעז אשת איש והרי ע"פ הדין נושא אדם כמה נשים מ"מ חמורה יותר מכמה צדדים אף אם היה אפשר לעשות כן מה שבאמת אי אפשר שאם יקדשה ויאמר לה ה"א מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שתמות אשתי יכול לחזור בו כבטור ופוסקים סימן מ' ואם יאמר מעכשיו את"ל דאין חשש חר"ג דלא תיקן בארוסה כמ"ש בסי' א' (עבה"ט שם ס"ק כ"א) מ"מ אי אפשר דאיך תלך בפריעת ראש כו' ועוד יש לחוש לכמה חששות ותקלות כי מנהג בחורי ישראל הפרוצים לנהג קלות ראש עם הבתולות אבל עם הנשואות גדרו גדר ואין מי שנוהג קלות ופן חלילה יכשלו בה לכן הלך מדרך זה ומזאת העצה הרעה אף כי יש כמה דרכים אשר בהם יוכל להתקשר עם לוי בדרך היתר הלא יכול ליתן שט"ח שיתחייב לראובן אלף ר"ת וזמ"פ יהיה אמר שנה אחר פטירת אשתו או בזמן נישואין שלו עם אשה אחרת אכן אם ישא בתולה פלונית פטור ומסולק משט"ח זה לגמרי או שיאסר עליו כל בנות ישראל חוץ מזו ועוד כמה דרכים וכל זה יהיה בהעלם וסתר מפני עגמת נפש ולכן לולא אהבתך גם דברי האחרונים האלה לא כתבתי כי מימי לא רציתי לגלות דעתי בדבר שהוא חוץ לסדר ומנהג העולם כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} '''לשם שמים.''' עבה"ט ועמ"ש לקמן סי' ס"ה סק"ב (וז"ל הריטב"א סוף קידושין הכל לפי דעת ויראת שמים וכן הלכתא. דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום א"א והיינו ההיא דר' יוחנן יתיב אשערי טבילה ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר וכמה רבנן דמשתעי בהדי מטרוניתא ורב אדא בר אהבה דנקט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול עכ"ל:

{{עוגןמ|ד}} '''אפי' ע"י שליח.''' וצ"ע גבי אלישע שאמר לגיחזי רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך כו' הגהת יד אפרים. ולפי דברי הריטב"א סוף קדושין שהבאתי בס"ק הקודם לק"מ):

{{עוגןמ|ה}} '''מהאב לבתו.''' עבה"ט דה"ה בת בתו ועב"ש ס"ק י"ד שהקשה דהא הר"ן כתב בתו תנן בת בתו לא תנן ולשאר פוסקים לא מצינו ההיתר מפורש מנ"ל להקל בבת בתו וטרח ליישב ע"ש ועיין בס' בר"י אות ד' שכ' דבאמת ההיתר מפורש דהתניא באבל רבתי שהאם נקברת עם בן בנה זה הכלל כל שישן עמו נקבר עמו דהר"ן סבר דההיא ברייתא אינה הלכה וכן פסקו הפוסקים בי"ד סי' שס"ב וע"כ משום דתפס סוגיא דתלמודין שלהי קדושין שהביא הב"ש כפשטה אבל אנן דקי"ל כההיא ברייתא ביו"ד שם ה"ה הכא ע"ש:

{{עוגןמ|ו}} '''וכן האם עם בנה.''' עיין בת' חוות יאיר סי' ע"ב שפעם א' אירע מקרה בלתי טהור שבן קטן בן ט' שנים שהיה ישן עם אמו והערה באמו בשינתה ועי"ז הקיצה וכתב דהאשה ודאי מותרת לבעלה מאחר שהיא אשת ישראל ואין לך אונס גדול מזה והכי מוכח ר"פ הבע"י סוף דף נ"ג כו' (ע' בת' אא"ז פמ"א מ"ג סי' כ"ב שדחה ראיה זו אך כתב שם ראיה אחרת שאם היתה ישינה לא נאסרה על בעלה ע"ש ויובא קצת לקמן סימן ס"ח סק"ח) אך כתבתי זה לזכרון כי יש בו תוכחה לבנות ישראל שישמרו מלעשות כזאת בבנים הקטנים ע"ש: