שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קסב: הבדלים בין גרסאות בדף

תיקונים
(שות רעקא גרסה ראשונית מדיקטה)
 
(תיקונים)
 
שורה 3: שורה 3:
{{מרכז|'''סימן קסב'''}}
{{מרכז|'''סימן קסב'''}}


לידידי המופלג מוה' משה כ"ץ ני' בק"ק שאנלאנק:
לידידי המופלג מו"ה משה כ"ץ נ"י בק"ק שאנלאנק:


מה דהקש' מעכ"ת על השמטת הרי"ף מימרא ערוכה הא דאמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו כיון דלא מצינו חולק על זה אלא במה דאמרינן אביי לא אמר כר"א לא ס"ל הא דרבא. וממילא קיימא הכלל דאביי ורבא הלכה כרבא:
מה דהקש' מעכ"ת על השמטת הרי"ף מימרא ערוכה הא דאמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו כיון דלא מצינו חולק על זה אלא במה דאמרינן אביי לא אמר כר"א לא ס"ל הא דרבא. וממילא קיימא הכלל דאביי ורבא הלכה כרבא:
שורה 17: שורה 17:
לפ"ז י"ל דס"ל להרי"ף דליכא סייעתא לרבא מברייתא די"ל דבאמת הברייתא דקתני ואפילו ישראל מומר. והיינו מומר לא"ד, ס"ל כר"א דבלא בדק הסימנים מדאורייתא שריא, מש"ה סמכינן דהמומר בדק הסימנים קודם שיעור שהייה, אבל לפ"מ דקיימא לן כהברייתא דמטמא במשא דהוא דאורייתא, לא סמכינן ע"ז, וכנזכר לעיל:
לפ"ז י"ל דס"ל להרי"ף דליכא סייעתא לרבא מברייתא די"ל דבאמת הברייתא דקתני ואפילו ישראל מומר. והיינו מומר לא"ד, ס"ל כר"א דבלא בדק הסימנים מדאורייתא שריא, מש"ה סמכינן דהמומר בדק הסימנים קודם שיעור שהייה, אבל לפ"מ דקיימא לן כהברייתא דמטמא במשא דהוא דאורייתא, לא סמכינן ע"ז, וכנזכר לעיל:


ויש להוסיף תבלין דהי' לרי"ף הוכחה לזה, דלכאורה קשה הא ר"א בר' ינאי הוא רק אמורא. ואמאי לא מותבינן תיובתא מברייתא דקתני ומטמא במשא, ובתבואת שור {{ממ|סי' כ"ה}} כתב דהי' כח להמ"ד לחלוק על הברייתא, והוא דחוק] אע"כ דדינא דמומר תליא בזה וכנזכר לעיל, אם כן דלר"א ברבי ינאי יש לו תנא דמסייע, הך ברייתא דאפילו ישראל מומר, דמוכח דהוי רק דרבנן:
ויש להוסיף תבלין דהי' לרי"ף הוכחה לזה, דלכאורה קשה הא ר"א בר' ינאי הוא רק אמורא. ואמאי לא מותבינן תיובתא מברייתא דקתני ומטמא במשא, [ובתבואת שור {{ממ|סי' כ"ה}} כתב דהי' כח להמ"ד לחלוק על הברייתא, והוא דחוק] אע"כ דדינא דמומר תליא בזה וכנזכר לעיל, אם כן דלר"א ברבי ינאי יש לו תנא דמסייע, הך ברייתא דאפילו ישראל מומר, דמוכח דהוי רק דרבנן:


ובזה מיושב ג"כ הא דדחה הרי"ף מימרא ערוכה דרבא, דבאמת אין ראיה מרבא, דרבא לשיטתיה אזיל דס"ל בבכורות דאמרינן רובא דתליא במעשה הוי רק דרבנן, אבל למאי דקיי"ל התם כרבינא דרובא דתליא במעשה לא אמרינן, והוי דארייתא לא סמכינן ע"ז במומר, ודוק:
ובזה מיושב ג"כ הא דדחה הרי"ף מימרא ערוכה דרבא, דבאמת אין ראיה מרבא, דרבא לשיטתיה אזיל דס"ל בבכורות דאמרינן רובא דתליא במעשה הוי רק דרבנן, אבל למאי דקיי"ל התם כרבינא דרובא דתליא במעשה לא אמרינן, והוי דארייתא לא סמכינן ע"ז במומר, ודוק:


ואף דעדיין נ"מ במלתא דרבא לענין אם תיכף אחר שחיטת מומר בדקנו הסימנים אחריו ונמצא רובן שחוטים, דסמכינן דודאי לא שהה ודרס דלא שביק היתירא, מ"מ כיון דלכתחילה א"א ליתן לו לשחוט, דדלמא משתלי לבדוק אחריו, א"כ דינא דרבא כצורתא אינו להלכה, אין כאן קושי' כלל אם לא הביא הרי"ף דברי רבא להוציא ממנו נפקותא וק"ל]:
[ואף דעדיין נ"מ במלתא דרבא לענין אם תיכף אחר שחיטת מומר בדקנו הסימנים אחריו ונמצא רובן שחוטים, דסמכינן דודאי לא שהה ודרס דלא שביק היתירא, מ"מ כיון דלכתחילה א"א ליתן לו לשחוט, דדלמא משתלי לבדוק אחריו, א"כ דינא דרבא כצורתא אינו להלכה, אין כאן קושי' כלל אם לא הביא הרי"ף דברי רבא להוציא ממנו נפקותא וק"ל]:


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>