ברכת שמואל/פרשת מצורע: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אמנם''' להבין הדבר על בוריו דלמה נשאל שאלה זו לאלו הארבעה, נוכל לומר ע"פ הגמרא בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/טז/א|טז.]]}} וז"ל: אמר ר' שמואל בן נחמני אמר ר' יוחנן על ז' דברים נגעים באים: על ע"ז, וש"ד, וג"ע, לשון הרע, גסות הרוח, גזל, צרות עין וכו'. ופריך בגמרא איני והאמר ר' ענני בן ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם, מכנסים מכפרים על ג"ע וכו', מצנפת מכפר על גסות הרוח, אבנט מכפר וכו', מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול, לא קשיא הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו. והנה רש"י ז"ל הקשה בד"ה אהנו מעשיו, שנתקוטטי' על ידו. אי קשיא לך אמאי לא מותיב ליה משפיכות דמים וגלוי עריות דאמר לעיל דנגעים באים עליהם, והכי משמע דבגדי כהונה הן מכפרין. ותירץ רש"י ז"ל: אימא הכי דהא דתניא בגדי כהונה מכפרין, לאו עליה דידיה אלא על אחרים, שעל ידו נענשין אחרים בערבות, ובשפיכות דמים כתיב כי הדם יחניף וגו' ואפקוד עונה עליה, אבל לשון הרע לא אשכחן דמיענשו אחרים עליהם עכ"ל רש"י ז"ל. ונלמד מפירוש רש"י האי דבגדי כהונה הן מכפרין דווקא על אותן אנשים שהן בערבות, אבל על אותן שעשו העבירה עצמה אינן מכפרין אא"כ נגעים (או מיתה) באים עליהם ומכפרין, אבל בגדי כהונה אינן מכפרין. ובתוספות ד"ה הא דאהנו מעשיו. תירצו תירוץ אחר לפי דבשפיכות דמים או ג"ע וע"ז יש מיתות בית דין, ובגדי כהונה מכפרין שלא ימות בזמן קצר אבל נגעים באין עליו, ולכן פריך מן לשון הרע דווקא, ותירץ הא דאהנו מעשיו והא דלא אהנו מעשיו, עוד תירצו בתוס' תירוץ אחר, הא דאהנו מעשיו או לא אהנו מעשיו. דלא אהנו מעשיו קאי נמי אכולה עבירות דקא חשיב, וכגון בשפיכות דמים אהנו מעשיו שהרג נפש ממש, ואין בגדי כהונה מכפרין עליו אלא דווקא נגעים באים עליו. לא אהנו מעשיו כגון במלבין פני חבירו ברבים דקי"ל דהוי כאלו שופך דמים, ועל זה בגדי כהונה מכפרין. וכן גבי ע"ז וכו' וכן גבי ג"ע וכו' ע"ש עכ"ל התוס'. והרב מהרש"א ז"ל תירץ דס"ד דהמקשן דכתונת מכפרת אשוגג אבל מזיד נגעים באים עליו וכו'. וא"כ לפי מ"ש יש לנו ד' תירוצים אקושית הגמרא הנ"ל. תירוץ רש"י ושני תירוצי התוס', ותירוץ מהרש"א ז"ל, ונ"ל דזהו כוונות הד' תירוצי' במדרש ש"ט הנ"ל דשאלו חוטא מה תהא עונשו וכו'. וכל א' וא' לא יוכל לתרץ תירוץ הקודם, והוא ששאלו לחכמה שהיה בימי שלמה דכתיב גבי' ויחכם מכל האדם וגו'. והי' דן ד' מיתות, והוא בנה ג"כ הבית המקדש והוצרכו לבגדי כהונה, וא"כ בע"כ הוקשה להם למה צריכין בגדי כהונה, דאם נתחייב אחד מישראל דין ד' מיתות בית דין היו דנין אותו בסנהדרין ולא היה העונש אציבור כלל שיהיו חייבי' שארי ישראל אערבות, וא"כ לפי תירוץ רש"י לא היו צריכין לבגדי כהונה שיהיו מכפרין על אותן שארי האנשים שהם בערבות, כי על החוטא עצמו נגעים מכפרים או מיתות ב"ד. ואי לא אתרו ביה אפילו הי' במזיד לא היה עונש אשארי ישראל ואהסנהדרין כי מה להם לעשות. אלא ע"כ ס"ל לשלמה המלך כתירוץ הראשון של תוס' דבשפיכות דמים או ג"ע ד' מיתות ובגדי כהונה מכפרין שלא ימות בזמן קצר אבל נגעי' באין עליו, ולכן הקשו בגמרא מעון לשון הרע דליכא מיתות ב"ד ואעפ"כ בגדי כהונה מכפרין על לשון הרע, יבא דבר שבקול וכו', ולכן תירצו רז"ל הא דאהנו מעשיו, וז"ש שלמה חטאים תרדוף רעה, ואין רעה אלא צרעת, ר"ל הא באהנו מעשיו אף דליכא מיתות בית דין נגעים באים, משא"כ בשארי חטאים צריכין בגדי כהונה לכפר על המיתה עצמה שלא ימות בזמן קצר, וא"כ ס"ל כתירוץ הראשון של תוספות, ולכן אמר החכמה חטאים תרדוף רעה וק"ל:

'''וכששאלו''' לנביאים שהם יחזקאל וחביריו, דבזמניהם הוי עדיין בגדי כהונה ולא היו דנין בסנהדרין, דקי"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/ח/ב|סנהדרין ח:]]}} ארבעים שנה קודם החורבן גלתה סנהדרין ממקומם משום דהוו נפישי רוצחין, וכמ"ש התוספות בסוף פרק המזבח מקדש {{ממ|[[תוספות/זבחים/פח/ב|דף פח:]]}} בזבחים, והא דאיתא שם כתונת מכפרת על שפיכות דמים. וכתבו התוס' וז"ל: מה שמפרשי' אהא דאמרו מיום שחרב בית המקדש אעפ"י שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו, ולא נקט מ' שנה קודם שהי' חורבן הבית שגלתה הסנהדרין אעפ"י שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו, ורוצים קצת מפרשים לומר דבההיא שעתא באותן מ' שנה קודם שחרב ב"ה אפילו דין ד' מיתות לא הוי, והוא דבגדי כהונה היו מכפרין על החוטא. ולא נהירא דגבי שמעון בן שטח בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לז/ב|דף לז:]]}} פריך שם בגמרא מזה אף דארבע מיתות בטלו דין ד' וכו' אע"ג דהוי בגדי כהונה שמע מינה דלא בטלו דין ד' מיתות אף דהוי בגדי כהונה. ומיהו הייתי יכול לקיים פירוש זה ולומר דלהכי לא נקט מ' שנה קודם החורבן אע"ג דד' מיתות בטלו וכו', משום דאיכא דין מיתות שבטלו נמי כגון עריות וע"ז שמכפרין עליהם מכנסיים ואיפוד, ודין שפיכות דמים נמי בטיל. דקי"ל דכתונת היתה מכפרת ג"כ על שפיכות דמים, היינו כפי' רש"י ז"ל דהיה מכפר על הערבות על שארי ישראל אבל על הרוצח עצמו אין הכתונת מכפרת דומיא דעגלה ערופה דהי' מכפר על ישראל, כדכתיב כפר לעמך ישראל. וארוצח לא הי' העגלה ערופה מכפר, עיין רש"י בערכין, וזה לא מצינו כי אם בשפיכות דמים. ואם כן כששאלו לנבואה שהי' בזמן יחזקאל שהיה קודם החורבן והיו בגדי כהונה ולא היו דנין דין ד' מיתות מאחר דגלתה סנהדרין ממקומם, משום דנפישי רוצחין וכמ"ש רש"י בסנהדרין (דף ל"ז ע"א) ואם כן לדעת התוספות הנ"ל ההורג הי' נידון בדין ד' מיתות ובגדי כהונה ע"כ לא היו מכפרין כ"א על הערבות, וכמו שהעגלה ערופה לא הי' מכפרת כי אם על הערבות כך הכתונת לא הי' מכפרת כ"א על הערבות ולא אהרוצח גופיה, ולכן אמרה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות, כיון שאין לה כפרה במיתות ב"ד ובבגדי כהונה, היא תמות דייקא ולא הערבות כי הערבות הי' עדיין באותו זמן מכפרין בעגלה ערופה או בבגדי כהונה, משא"כ הנפש החוטאת לא הי' לו כפרה בד' מיתות ולא בבגדי כהונה, ולכן היא תמות (ודלא כהתוס' בערכין).