4,508
עריכות
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} ==פרשת מצורע== <big>'''זאת תהיה תורת המצורע'''</big> וגו'. במדרש רבה {{ממ|מדרש...") |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
<big>'''זאת תהיה תורת המצורע'''</big> וגו'. | <big>'''זאת תהיה תורת המצורע'''</big> וגו'. | ||
במדרש רבה {{ממ|[[מדרש רבה/ויקרא/טז#א|ויק"ר טז, א]]}} <big>'''הה"ד שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו'''</big> | במדרש רבה {{ממ|[[מדרש רבה/ויקרא/טז#א|ויק"ר טז, א]]}} <big>'''הה"ד שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ו#טז|משלי ו, טז]]}}. <big>'''ר' מאיר ורבנן. ר' מאיר אומר שש ושבע הרי י"ג. ורבנן אמרי שבע מקיימין, ושבע דכתיב זו השביעית שקשה כנגד כולן, ואיזהו זה משלח מדנים בין אחים, ואלו הן: עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות און, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים. א"ר יוחנן וכולן לקו בצרעת: עינים רמות מבנות ציון וכו', ומשלח מדנים זה פרעה, שנאמר וינגע ה' את פרעה. ולפיכך היה משה מזהיר לישראל זאת תהיה תורת המצור"ע. המוצי"א ר"ע'''</big> עכל"ה. | ||
'''והנה''' המאמר הלז הוא תמוה ויש לדקדק, חדא במאי קמפלגי ר' מאיר ורבנן. ועוד יש להבין דדברי ר' מאיר לכאורה סתומים הם, מה הם הי"ג דברים ששש מהם שנא ה' ושבע תועבת נפשו (עיין בספר יפה תואר שדחק ליישב דברי ר' מאיר ואין דבריו נכונים בעיני) ועוד יש להבין גם לר' יוחנן דכיון דלקו בצרעת ושוין הן בעונשן למה באמת היה משה מזהיר לישראל טפי אלשון הרע במ"ש זאת תהיה תורת | '''והנה''' המאמר הלז הוא תמוה ויש לדקדק, חדא במאי קמפלגי ר' מאיר ורבנן. ועוד יש להבין דדברי ר' מאיר לכאורה סתומים הם, מה הם הי"ג דברים ששש מהם שנא ה' ושבע תועבת נפשו (עיין בספר יפה תואר שדחק ליישב דברי ר' מאיר ואין דבריו נכונים בעיני) ועוד יש להבין גם לר' יוחנן דכיון דלקו בצרעת ושוין הן בעונשן, למה באמת היה משה מזהיר לישראל טפי אלשון הרע במ"ש זאת תהיה תורת המצור"ע המוצי"א ר"ע. ולמה לא היה מזהיר ג"כ על שאר העבירות שהנגעים באים עליהם ג"כ. | ||
'''וטרם''' נבא לביאור זה המדרש נבאר מתחילה ירושלמי ומדרש שוחר טוב וז"ל: שאלו לחכמה חוטא מה תהא עונשו. א"ל חטאים תרדף רעה, שאלו לנביאים א"ל הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה א"ל יביא אשם ויתכפר לו, שאלו להקב"ה א"ל יעשה תשובה, שנאמר טוב וישר ה' עכ"ל. והוא תמוה. וצ"ע על הענין ששאל לשאלה זו תחילה לחכמים ואח"כ לנביאים ואח"כ לתורה ואח"כ לקב"ה, ולכאורה נ"ל דכל א' וא' מהנ"ל מתרץ תירוץ אחד נגד ד' חלוקי כפרה שאמרו רז"ל מצות עשה מהני תשובה לחוד. מצות לא תעשה נידון ביסורין והיא חטאים תרדוף רעה, חייבי כריתות ומיתות ב"ד יוה"ך | '''וטרם''' נבא לביאור זה המדרש נבאר מתחילה ירושלמי ומדרש שוחר טוב וז"ל: שאלו לחכמה חוטא מה תהא עונשו. א"ל חטאים תרדף רעה, שאלו לנביאים א"ל הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה א"ל יביא אשם ויתכפר לו, שאלו להקב"ה א"ל יעשה תשובה, שנאמר טוב וישר ה' עכ"ל. והוא תמוה. וצ"ע על הענין ששאל לשאלה זו תחילה לחכמים ואח"כ לנביאים ואח"כ לתורה ואח"כ לקב"ה, ולכאורה נ"ל דכל א' וא' מהנ"ל מתרץ תירוץ אחד נגד ד' חלוקי כפרה שאמרו רז"ל מצות עשה מהני תשובה לחוד. מצות לא תעשה נידון ביסורין והיא חטאים תרדוף רעה, חייבי כריתות ומיתות ב"ד יוה"ך מכפרין ע"י הקרבן שעיר, חילול השם כגון האפיקורסין והמינים גהינם כלה והן אינם כלים. וא"כ חכמים תירצו נגד העובר על לא תעשה שנידון ביסורין, וזהו תרדוף רעה: ונביאים תירצו נגד האפיקורסים והמינים וחילול השם, וזהו הנפש החוטאת היא תמות בעוה"ז ובעוה"ב, והתורה תירצה נגד חייבי כריתות ומיתות ב"ד שהן מתכפרין בקרבן השעיר, והקב"ה תירץ נגד העובר על מצות עשה שמהני תשובה לחוד, זהו לפי פשוטו. | ||
'''אמנם''' להבין הדבר על בוריו | '''אמנם''' להבין הדבר על בוריו דלמה נשאל שאלה זו לאלו הארבעה, נוכל לומר ע"פ הגמרא בערכין וז"ל: אמר ר' שמעון בן ננס אר"י על ז' דברים נגעים באים: על ע"ז, וש"ד, וג"ע, לשון הרע, גסות הרוח, גזל, צרות עין וכו'. ופריך בגמרא איני והאמר ר' ענני בן ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם, מכנסים מכפרים על ג"ע וכו', מצנפת מכפר על גסות הרוח, אבנט מכפר וכו', מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול, לא קשיא הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו. והנה רש"י ז"ל הקשה בד"ה אהנו מעשיו, שנתקוטטי' על ידו. אי קשיא לך אמאי לא מותיב ליה משפיכות דמים וגלוי עריות דאמר לעיל דנגעים באים עליהם, והכי משמע דבגדי כהונה הן מכפרין. ותירץ רש"י ז"ל: אימא הכי דהא דתניא בגדי כהונה מכפרין, לאו עליה דידיה אלא על אחרים, שעל ידו נענשין אחרים בערבות, ובשפיכות דמים כתיב כי הדם יחניף וגו' ואפקוד עונה עליה, אבל לשון הרע לא אשכחן דמיענשו אחרים עליהם עכ"ל רש"י ז"ל. ונלמד מפירוש רש"י האי דבגדי כהונה הן מכפרין דווקא על אותן אנשים שהן בערבות, אבל על אותן שעשו העבירה עצמה אינן מכפרין אא"כ נגעים (או מיתה) באים עליהם ומכפרין, אבל בגדי כהונה אינן מכפרין. ובתוספות ד"ה הא דאהנו מעשיו. תירצו תירוץ אחר לפי דבשפיכות דמים או ג"ע וע"ז יש מיתות בית דין, ובגדי כהונה מכפרין שלא ימות בזמן קצר אבל נגעים באין עליו, ולכן פריך מן לשון הרע דווקא, ותירץ הא דאהנו מעשיו והא דלא אהנו מעשיו, עוד תירצו בתוס' תירוץ אחר, הא דאהנו מעשיו או לא אהנו מעשיו. דלא אהנו מעשיו קאי נמי אכולה עבירות דקא חשיב, וכגון בשפיכות דמים אהנו מעשיו שהרג נפש ממש, ואין בגדי כהונה מכפרין עליו אלא דווקא נגעים באים עליו. לא אהנו מעשיו כגון במלבין פני חבירו ברבים דקי"ל דהוי כאלו שופך דמים, ועל זה בגדי כהונה מכפרין. וכן גבי ע"ז וכו' וכן גבי ג"ע וכו' ע"ש עכ"ל התוס'. והרב מהרש"א ז"ל תירץ דס"ד דהמקשן דכתונת מכפרת אשוגג אבל מזיד נגעים באים עליו וכו'. וא"כ לפי מ"ש יש לנו ד' תירוצים אקושית הגמרא הנ"ל. תירוץ רש"י ושני תירוצי התוס', ותירוץ מהרש"א ז"ל, ונ"ל דזהו כוונות הד' תירוצי' במדרש שוחר טוב הנ"ל, דשאלו חוטא מה תהא עונשו וכו'. וכל א' וא' לא יוכל לתרץ תירוץ הקודם, והוא ששאלו לחכמה שהיה בימי שלמה דכתיב גביה ויחכם מכל האדם וגו'. והי' דן ד' מיתות, והוא בנה ג"כ הבית המקדש והוצרכו לבגדי כהונה, וא"כ בע"כ הוקשה להם למה צריכין בגדי כהונה, דאם נתחייב אחד מישראל דין ד' מיתות בית דין היו דנין אותו בסנהדרין ולא היה העונש אציבור כלל שיהיו חייבי' שארי ישראל אערבות, וא"כ לפי תירוץ רש"י לא היו צריכין לבגדי כהונה שיהיו מכפרין על אותן שארי האנשים שהם בערבות, כי על החוטא עצמו נגעים מכפרים או מיתות ב"ד. ואי לא אתרו ביה אפילו הי' במזיד לא היה עונש אשארי ישראל ואהסנהדרין כי מה להם לעשות. אלא ע"כ ס"ל לשלמה המלך כתירוץ הראשון של תוס' דבשפיכות דמים או ג"ע ד' מיתות ובגדי כהונה מכפרין שלא ימות בזמן קצר אבל נגעי' באין עליו, ולכן הקשו בגמרא מעון לשון הרע דליכא מיתות ב"ד ואעפ"כ בגדי כהונה מכפרין על לשון הרע, יבא דבר שבקול וכו', ולכן תירצו רז"ל הא דאהני מעשיו, וז"ש שלמה חטאים תרדוף רעה, ואין רעה אלא צרעת, ר"ל הא באהנו מעשיו אף דליכא מיתות בית דין נגעים באים, משא"כ בשארי חטאים צריכין בגדי כהונה לכפר על המיתה עצמה שלא ימות בזמן קצר, וא"כ ס"ל כתירוץ הראשון של תוספות, ולכן אמר החכמה חטאי' תרדוף רעה וק"ל: | ||
'''וכששאלו''' לנביאים שהם יחזקאל וחביריו, דבזמניהם הוי עדיין בגדי כהונה ולא היו דנין בסנהדרין, דקי"ל ארבעים שנה קודם החורבן גלתה סנהדרין ממקומם משום דהוו נפישי רוצחין, וכמ"ש התוספות בסוף פרק המזבח מקדש (דף פ"ח) בזבחים, והוא דאיתא שם כתונת מכפרת על שפיכות דמים. וכתבו התוס' וז"ל: מה שמפרשי' אהא דאמרו מיום שחרב בית המקדש אעפ"י שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו, ולא נקט מ' שנה קודם שהי' חורבן הבית שגלתה הסנהדרין אעפ"י שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו, ורוצים קצת מפרשים לומר דבההיא שעתא באותן מ' שנה קודם שחרב ב"ה אפילו דין ד' מיתות לא הוי, והוא דבגדי כהונה היו מכפרין על החוטא. ולא נהירא דגבי שמעון בן שטח בסנהדרין (דף ל"ז) פריך שם בגמרא מזה אף דארבע מיתות בטלו דין ד' וכו' אע"ג דהוי בגדי כהונה שמע מינה דלא בטלו דין ד' מיתות אף דהוי בגדי כהונה. ומיהו הייתי יכול לקיים פירוש זה ולומר דלהכי לא נקט מ' שנה קודם החורבן אע"ג דד' מיתות בטלו וכו', משום דאיכא דין מיתות שבטלו נמי כגון עריות וע"ז שמכפרין עליהם מכנסיים ואיפוד, ודין שפיכות דמים נמי בטיל. דקי"ל דכתונת הי' מכפר ג"כ על שפיכות דמים, היינו כפי' רש"י ז"ל דהיה מכפר על הערבות על שארי ישראל אבל על הרוצח עצמו אין הכתונת מכפר דומיא דעגלה ערופה דהי' מכפר על ישראל, כדכתיב כפר לעמך ישראל. וארוצח לא הי' העגלה ערופה מכפר, עיין רש"י בערכין, וזה לא מצינו כי אם בשפיכות דמים. ואם כן כששאלו לנבואה שהי' בזמן יחזקאל שהיה קודם החורבן והיה בגדי כהונה ולא היו דנין דין ד' מיתות מאחר דגלתה סנהדרין ממקומם, משום דנפישי רוצחין וכמ"ש רש"י בסנהדרין (דף ל"ז ע"א) ואם כן לדעת התוספות הנ"ל ההורג הי' נידון בדין ד' מיתות ובגדי כהונה ע"כ לא היו מכפרין כ"א על הערבות, וכמו שהעגלה ערופה לא הי' מכפרת כי אם על הערבות כך הכתונת לא הי' מכפרת כ"א על הערבות ולא אהרוצח גופיה, ולכן אמרה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות, כיון שאין לה כפרה במיתות ב"ד ובבגדי כהונה, היא תמות דייקא ולא הערבות כי הערבות הי' עדיין באותו זמן מכפרין בעגלה ערופה או בבגדי כהונה, משא"כ הנפש החוטאת לא הי' לו כפרה בד' מיתות ולא בבגדי כהונה, ולכן היא תמות (ודלא כהתוס' בערכין). | '''וכששאלו''' לנביאים שהם יחזקאל וחביריו, דבזמניהם הוי עדיין בגדי כהונה ולא היו דנין בסנהדרין, דקי"ל ארבעים שנה קודם החורבן גלתה סנהדרין ממקומם משום דהוו נפישי רוצחין, וכמ"ש התוספות בסוף פרק המזבח מקדש (דף פ"ח) בזבחים, והוא דאיתא שם כתונת מכפרת על שפיכות דמים. וכתבו התוס' וז"ל: מה שמפרשי' אהא דאמרו מיום שחרב בית המקדש אעפ"י שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו, ולא נקט מ' שנה קודם שהי' חורבן הבית שגלתה הסנהדרין אעפ"י שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו, ורוצים קצת מפרשים לומר דבההיא שעתא באותן מ' שנה קודם שחרב ב"ה אפילו דין ד' מיתות לא הוי, והוא דבגדי כהונה היו מכפרין על החוטא. ולא נהירא דגבי שמעון בן שטח בסנהדרין (דף ל"ז) פריך שם בגמרא מזה אף דארבע מיתות בטלו דין ד' וכו' אע"ג דהוי בגדי כהונה שמע מינה דלא בטלו דין ד' מיתות אף דהוי בגדי כהונה. ומיהו הייתי יכול לקיים פירוש זה ולומר דלהכי לא נקט מ' שנה קודם החורבן אע"ג דד' מיתות בטלו וכו', משום דאיכא דין מיתות שבטלו נמי כגון עריות וע"ז שמכפרין עליהם מכנסיים ואיפוד, ודין שפיכות דמים נמי בטיל. דקי"ל דכתונת הי' מכפר ג"כ על שפיכות דמים, היינו כפי' רש"י ז"ל דהיה מכפר על הערבות על שארי ישראל אבל על הרוצח עצמו אין הכתונת מכפר דומיא דעגלה ערופה דהי' מכפר על ישראל, כדכתיב כפר לעמך ישראל. וארוצח לא הי' העגלה ערופה מכפר, עיין רש"י בערכין, וזה לא מצינו כי אם בשפיכות דמים. ואם כן כששאלו לנבואה שהי' בזמן יחזקאל שהיה קודם החורבן והיה בגדי כהונה ולא היו דנין דין ד' מיתות מאחר דגלתה סנהדרין ממקומם, משום דנפישי רוצחין וכמ"ש רש"י בסנהדרין (דף ל"ז ע"א) ואם כן לדעת התוספות הנ"ל ההורג הי' נידון בדין ד' מיתות ובגדי כהונה ע"כ לא היו מכפרין כ"א על הערבות, וכמו שהעגלה ערופה לא הי' מכפרת כי אם על הערבות כך הכתונת לא הי' מכפרת כ"א על הערבות ולא אהרוצח גופיה, ולכן אמרה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות, כיון שאין לה כפרה במיתות ב"ד ובבגדי כהונה, היא תמות דייקא ולא הערבות כי הערבות הי' עדיין באותו זמן מכפרין בעגלה ערופה או בבגדי כהונה, משא"כ הנפש החוטאת לא הי' לו כפרה בד' מיתות ולא בבגדי כהונה, ולכן היא תמות (ודלא כהתוס' בערכין). | ||