ריטב"א/עבודה זרה/עה/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

הני גורגייפי עקלים שנותנים סביבות התפוח גירסת רשי ז"ל וכן היא בכל הספרים שלנו הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופר"שי ז"ל דעדשים היינו גת עצמה ולפי זה פי הוא ז"ל דפליגא המתני' ומתניתא דלעיל דסברי דגת בעיא נגוב וכתב עוד ז"ל כי על בריתא זו יש לסמוך מדפשיט מינה רבי אבהו לדין עקלים ולא אמרו שזו אינה משנה והקשו עליו בתוס' דאם איתא דפליגא היכי לא מפרשי הכי בגמ' וכדרמינן ממתני' דלעיל המתני' ועוד היכי דחינן מתני' משום הא וכי משום דהלכה כמותה בחדא מילתא תהא הלכה כמותה בכל הדברים שבה ויהיו המשנ' והברייתא חולקות עליה ועוד הקשה עליו מורי הר"שבא נר"ו מההיא דשלהי פרק רבי ישמעאל דההוא גוי דאשתכח במעצרתא ואמר רב אשי דאי איכא טופח על מנת להטפיח בעיא הדחה ובעיא נגוב והלכתא כרב אשי דבתרא הוא לכך פר"ת ז"ל דעדשים אינו גת עצמה אלא כאותה שאמרו בבבא בתרא פרק המוכר את הבית המוכר את בית הבד מכר את הים ואמרינן בגמרא מאי ים טלפחא ועדשים מתרגמינן טלפחי.  

וכמה מיישנן שנים עשר חדש וכן הלכה דרשב"ג דשרי במגת לגת יחידאה הוא ומיהו כתב רבינו תם שאם שכח ולא עשה לה נגוב מותר בדיעב' דסתם גיגיות של גוים אינן בנות שנתן ואין טעם זה מחוור אבל טעם אחר כתב ז"ל שאפי' דרך בה גוי ודרך אחריו ישראל בלא נגוב יש להתיר בדיעבד אם עשה כן בשוגג דהא חמרא דנפיק בנגוב בטל הוא מן הסתם בס' ואפילו לדברי ר"שי ז"ל והגאונים שאומרים דסתם יינם במינו במשהו הא איכא זגים וחרצנים שאינן מינו לאחר שנדרכו ונפרשו מן היין שבתוכן וקיימא לן דכל מין ומינו ושאינו מינו סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ונכון הוא וההיא דחמרא חדתא וענבי שלא אמרו כן אליבא דאביי כבר כתבתי הטעם לעיל.  

מניחן תחת ה צנור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין וכן הלכה וכיון דסגי בהא למאי דבעי יישון הוא הדין דסגי לכל כלי המכניסו לקיום ודוק' כעין עקלים שהמים עוברין עליהם זה אחר זה אבל נודות וקנקנים וכיוצא בהן לא סגי להו בהכי כי המים נכנסין מיד בהן ושוב אין מקלחין ולא רודפין הילכך אפי' עמדו שם כמה ימים אין נדונין אלא במלוי אחד מ"ר.