13,153
עריכות
←גדר תקנת 'בר מצרא': כנדצ''ל
(גדר תקנת 'בר מצרא') |
(←גדר תקנת 'בר מצרא': כנדצ''ל) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
;קושיית התוספות שאין מרחמין בדין ויישוב דעת רש"י | ;קושיית התוספות שאין מרחמין בדין ויישוב דעת רש"י | ||
התוספות {{ממ|ד"ה ארבעה}} מביאים את קושיית רבינו תם על פירושו של רש"י, וזאת מכח הכלל ש'אין מרחמים בדין', ואם כן מאחר ועל פי דין תקנו חכמים ש'בר מצרא' קודם, כיצד מכריע רב ספרא שעל רבינא לתת לרוניא לקנות את השדה. ואמנם היה אפשר לומר שרב ספרא לא הורה הלכה לרבינא ולא כפהו להניח השדה בידיו של רוניא אלא רק עצה טובה ודרך חסידות אמר לו. אך מלשונו של רש"י משמע שטענה זו מעיקר הדין היתה, 'כשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא כו' כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לעני | התוספות {{ממ|ד"ה ארבעה}} מביאים את קושיית רבינו תם על פירושו של רש"י, וזאת מכח הכלל ש'אין מרחמים בדין', ואם כן מאחר ועל פי דין תקנו חכמים ש'בר מצרא' קודם, כיצד מכריע רב ספרא שעל רבינא לתת לרוניא לקנות את השדה. ואמנם היה אפשר לומר שרב ספרא לא הורה הלכה לרבינא ולא כפהו להניח השדה בידיו של רוניא אלא רק עצה טובה ודרך חסידות אמר לו. אך מלשונו של רש"י משמע שטענה זו מעיקר הדין היתה, 'כשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא כו' כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לעני זה ואל תסלקהו', ומשמע שהוראת רב ספרא לרבינא שווה בתוקפה לטענת רבינא לזכות קדימה בקניית השדה מדין 'בר מצרא'. | ||
ובנמוקי יוסף כתב וז"ל: ומיהו מסתברא דכיון דדינא דבר מצרא אינו אלא משום 'ועשית הישר והטוב', אין ישר וטוב גדול מזה, הלכך לא מפקינן מידו, ע"כ. בדבריו אלו בא הנמוק"י להסיר את קושיית התוספות מעל פירושו של רש"י, וכמו שמבאר את הדברים רבי שלמה גנצפריד בספרו פני שלמה: ונראה דרש"י ז"ל נשמר מקושיא זו, שפירש 'וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב, כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לענין זה ולא תסלקהו', כוונתו שאין זה דומה לדין אחר שאין מרחמים בו, דכאן הלא כל דינא דבר מצרא אינו אלא בשביל הישר והטוב, אם כן במקום שהישר והטוב נוטה לצד אחר - ודאי אזלינן בתריה, ולכן הסתלק מזה העני, עכ"ד. וכ"כ גם הגר"א וסרמן בקובץ שמועות {{ממ|ב"מ אות מא}}. | ובנמוקי יוסף כתב וז"ל: ומיהו מסתברא דכיון דדינא דבר מצרא אינו אלא משום 'ועשית הישר והטוב', אין ישר וטוב גדול מזה, הלכך לא מפקינן מידו, ע"כ. בדבריו אלו בא הנמוק"י להסיר את קושיית התוספות מעל פירושו של רש"י, וכמו שמבאר את הדברים רבי שלמה גנצפריד בספרו פני שלמה: ונראה דרש"י ז"ל נשמר מקושיא זו, שפירש 'וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב, כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לענין זה ולא תסלקהו', כוונתו שאין זה דומה לדין אחר שאין מרחמים בו, דכאן הלא כל דינא דבר מצרא אינו אלא בשביל הישר והטוב, אם כן במקום שהישר והטוב נוטה לצד אחר - ודאי אזלינן בתריה, ולכן הסתלק מזה העני, עכ"ד. וכ"כ גם הגר"א וסרמן בקובץ שמועות {{ממ|ב"מ אות מא}}. | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
עוד איתא בגמרא במסכת בבא מציעא {{ממ|קח:}} לאשה וליתמי ולשותפי, לית בה משום דינא דבר מצרא. ופירש רש"י: מכר לאשה, לא מסלקינן לה, דלא אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר 'ועשית הישר והטוב' להרחיקה מעליו, וכן יתמי וכו'. | עוד איתא בגמרא במסכת בבא מציעא {{ממ|קח:}} לאשה וליתמי ולשותפי, לית בה משום דינא דבר מצרא. ופירש רש"י: מכר לאשה, לא מסלקינן לה, דלא אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר 'ועשית הישר והטוב' להרחיקה מעליו, וכן יתמי וכו'. | ||
וכתב הבעל המאור: איכא דפשיט מיהא, היכא דבר מצרא לא מיבעי ליה אלא להרווחה ולוקח דחיקא ליה שעתא ומצטריך ליה, לית בה משום דינא דבר מיצרא, וכ"כ אבא מארי ז"ל במגלת הנחמה. ויש מי שמוסיף סיוע לזה ממעשה דרבינא ורוניא דפרק השותפין, ע"כ. דהיינו שהבעל המאור מביא שאביו למד מסוגיית הגמרא שאין דין בר מצרא באשה וכיוצא בה, שאף שדין בר מצרא מקנה זכות קדימה למצרן בקניית השדה הסמוכה לו, אך באופנים שבהם יש לוקח שהוא נצרך יותר לשדה זו, אזי אין קדימה למצרן על פני אותו לוקח. וכשם שכשאשה | וכתב הבעל המאור: איכא דפשיט מיהא, היכא דבר מצרא לא מיבעי ליה אלא להרווחה ולוקח דחיקא ליה שעתא ומצטריך ליה, לית בה משום דינא דבר מיצרא, וכ"כ אבא מארי ז"ל במגלת הנחמה. ויש מי שמוסיף סיוע לזה ממעשה דרבינא ורוניא דפרק השותפין, ע"כ. דהיינו שהבעל המאור מביא שאביו למד מסוגיית הגמרא שאין דין בר מצרא באשה וכיוצא בה, שאף שדין בר מצרא מקנה זכות קדימה למצרן בקניית השדה הסמוכה לו, אך באופנים שבהם יש לוקח שהוא נצרך יותר לשדה זו, אזי אין קדימה למצרן על פני אותו לוקח. וכשם שכשאשה לקחה את השדה אין מוציאים אותה מידה כיון שאין דרכה לחזר אחר מוכרי שדות, כך באופן שהלוקח דחיקא ליה שעתא ואילו המצרן רוצה לקנות את השדה להרווחה בלבד, אין המצרן יכול להוציא את השדה מיד הלוקח. והבעל המאור אף מוסיף שיש שהביאו ראיה לדין זה גם מהמעשה ברוניא ורבינא, היינו כפי שפירשו רש"י וכפי שביארו המפרשים בדעתו. | ||
על דברי המאור בשם מגילת הנחמה של אביו, משיג הרמב"ן במלחמות, וזה לשונו: תנחומין של הבל נחמו אביו בזה, דשאני אשה ויתמי דלאו בני מעבד הישר והטוב נינהו ולא רמו רבנן עלייהו תקנתיהו, שאם לא עכשיו אימתי, דלאו בני מקח וממכר הם ואפילו הם עשירים כהילני המלכה ובניה, ואפילו יש לה בעל. אבל באיש דחוק אם לא יקח זו יקח אחרת, ואילו הוה עיקר היה להם לחכמים להשמיענו זו שהיא רבותא גדולה מכל מה שהזכירו. ומעשה דרוניא אין לו עסק כאן, והפירוש הנכון בו ידוע, ע"כ. דהיינו שהרמב"ן חולק על הבעל המאור וסובר שרק באשה ויתומים שאינם בני מקח וממכר לא נתקנה תקנת 'בר מצרא' אבל באיש דחוק נתקנה תקנה זו ואם לא יקח שדה זו יקח אחרת. ואת ראיית המאור ממעשה רבינא ורוניא דוחה הרמב"ן בכך שהוא מציין שיש פירוש אחר במעשה זו. דהיינו שהרמב"ן מודה כי מסוגיית הגמרא כפי שמפרשה רש"י יש ראיה לדברי הרז"ה אלא שהוא סובר - כדעת התוספות - שאין זה הפירוש הנכון בסוגיא. עכ"פ נמצא שהרמב"ן והבעה"מ נחלקו אף הם במחלוקת זו של רש"י והתוספות, ויש לבאר מהי נקודת המחלוקת שבה נחלקו הראשונים. | על דברי המאור בשם מגילת הנחמה של אביו, משיג הרמב"ן במלחמות, וזה לשונו: תנחומין של הבל נחמו אביו בזה, דשאני אשה ויתמי דלאו בני מעבד הישר והטוב נינהו ולא רמו רבנן עלייהו תקנתיהו, שאם לא עכשיו אימתי, דלאו בני מקח וממכר הם ואפילו הם עשירים כהילני המלכה ובניה, ואפילו יש לה בעל. אבל באיש דחוק אם לא יקח זו יקח אחרת, ואילו הוה עיקר היה להם לחכמים להשמיענו זו שהיא רבותא גדולה מכל מה שהזכירו. ומעשה דרוניא אין לו עסק כאן, והפירוש הנכון בו ידוע, ע"כ. דהיינו שהרמב"ן חולק על הבעל המאור וסובר שרק באשה ויתומים שאינם בני מקח וממכר לא נתקנה תקנת 'בר מצרא' אבל באיש דחוק נתקנה תקנה זו ואם לא יקח שדה זו יקח אחרת. ואת ראיית המאור ממעשה רבינא ורוניא דוחה הרמב"ן בכך שהוא מציין שיש פירוש אחר במעשה זו. דהיינו שהרמב"ן מודה כי מסוגיית הגמרא כפי שמפרשה רש"י יש ראיה לדברי הרז"ה אלא שהוא סובר - כדעת התוספות - שאין זה הפירוש הנכון בסוגיא. עכ"פ נמצא שהרמב"ן והבעה"מ נחלקו אף הם במחלוקת זו של רש"י והתוספות, ויש לבאר מהי נקודת המחלוקת שבה נחלקו הראשונים. | ||