13,565
עריכות
←ספק מצוה דאורייתא לקולא או לחומרא מדאורייתא: כנדצ''ל
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
וכך מעמיד השב שמעתתא {{ממ|[[שב שמעתתא/א/א|פ"א ש"א]]}} את מחלוקתם: נקטינן ספיקא דאורייתא לחומרא. ודעת הרמב"ם בחיבורו הגדול בכמה מקומות {{ממ|[[רמב"ם/טומאת מת/ט#יב|טומאת מת פ"ט הי"ב]]; [[רמב"ם/כלאים/י#כז|כלאים פ"י הכ"ז]]; [[רמב"ם/אבות הטומאה/א#יח|אבות הטומאה פ"א הי"ח]] ועוד}} דאינו לחומרא אלא מדברי סופרים, ודבר תורה - כל הספיקות שריא. וכן דעת הראב"ד {{ממ|[[רמב"ם/כלאים/י#כז|כלאים פ"י הכ"ז]]}}. | וכך מעמיד השב שמעתתא {{ממ|[[שב שמעתתא/א/א|פ"א ש"א]]}} את מחלוקתם: נקטינן ספיקא דאורייתא לחומרא. ודעת הרמב"ם בחיבורו הגדול בכמה מקומות {{ממ|[[רמב"ם/טומאת מת/ט#יב|טומאת מת פ"ט הי"ב]]; [[רמב"ם/כלאים/י#כז|כלאים פ"י הכ"ז]]; [[רמב"ם/אבות הטומאה/א#יח|אבות הטומאה פ"א הי"ח]] ועוד}} דאינו לחומרא אלא מדברי סופרים, ודבר תורה - כל הספיקות שריא. וכן דעת הראב"ד {{ממ|[[רמב"ם/כלאים/י#כז|כלאים פ"י הכ"ז]]}}. | ||
והרמב"ן {{ממ|[[ר"ן/קידושין/לח/ב|קידושין לח:]] בשמו}} והרשב"א {{ממ|[[רשב"א/קידושין/עג/א|קידושין עג.]]}} חולקין בזה, והוכיחו שזה שאמרו ' | והרמב"ן {{ממ|[[ר"ן/קידושין/לח/ב|קידושין לח:]] בשמו}} והרשב"א {{ממ|[[רשב"א/קידושין/עג/א|קידושין עג.]]}} חולקין בזה, והוכיחו שזה שאמרו 'ספיקא דאורייתא לחומרא' - מן התורה הוא. והפרי חדש ביורה דעה {{ממ|[[פרי חדש/יורה דעה/קי/כללי ספק ספיקא|סימן קי, כללי ספק ספיקא]]}} האריך בזה, עכ"ד. | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
;הוכחות העונג יום טוב שלדעת הרמב"ם גם ספק מצוה לקולא | ;הוכחות העונג יום טוב שלדעת הרמב"ם גם ספק מצוה לקולא | ||
ובשו"ת עונג יום טוב {{ממ|[[עונג יום טוב/עא|סימן עא]]}} כתב להוכיח מדברי הרמב"ם שאף ספק מצוה מדאורייתא לקולא ואינו צריך לקיימה, שכך כתב הרמב"ם בהלכות אבל {{ממ|[[רמב"ם/אבל/ב#יג|פ"ב הי"ג]]}}: | ובשו"ת עונג יום טוב {{ממ|[[עונג יום טוב/עא|סימן עא]]}} כתב להוכיח מדברי הרמב"ם שאף ספק מצוה מדאורייתא לקולא ואינו צריך לקיימה, שכך כתב הרמב"ם בהלכות אבל {{ממ|[[רמב"ם/אבל/ב#יג|פ"ב הי"ג]]}}: הספיקות אינו מטמא להם, שנאמר 'לה יטמא' מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק. ולשונו הוא לשון הברייתא שהביא הרא"ש בהלכות קטנות. | ||
והנה לכאורה קשה מנין לנו שבא הכתוב למעט שאסור להטמאות מספק, שמא לא בא הכתוב אלא למעט שאינו חייב להטמא להם, אך לגבי היתר הטומאה, הרי מותר להם להיטמא מספק כדעת הרמב"ם בכל התורה שספק דאורייתא לקולא מן התורה. | והנה לכאורה קשה מנין לנו שבא הכתוב למעט שאסור להטמאות מספק, שמא לא בא הכתוב אלא למעט שאינו חייב להטמא להם, אך לגבי היתר הטומאה, הרי מותר להם להיטמא מספק כדעת הרמב"ם בכל התורה שספק דאורייתא לקולא מן התורה. | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
;ראיה הפוכה מדין ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה | ;ראיה הפוכה מדין ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה | ||
מאידך, רוצה העונג יום טוב להביא ראיה דלדעת הרמב"ם ספק מצוה לחומרא, דהנה בגמרא בעבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/נג/ב|נג:]]}} איתא: כי הא דאמר רב יהודה אמר רב, ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה [ולא השתחווה] ובא עובד | מאידך, רוצה העונג יום טוב להביא ראיה דלדעת הרמב"ם ספק מצוה לחומרא, דהנה בגמרא בעבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/נג/ב|נג:]]}} איתא: כי הא דאמר רב יהודה אמר רב, ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה [ולא השתחווה] ובא עובד כוכבים והשתחווה לה, אסרה. | ||
ומבררת הגמרא: מנלן דאסרה. אמר רבי אלעזר, כתחלתה של ארץ ישראל, דאמר רחמנא {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב|דברים יב]]}} "ואשריהם תשרפון באש". מכדי ירושה היא להם מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו [- ואיך אסרו האומות את אילנות ארץ ישראל שאינם שייכים להם]. | ומבררת הגמרא: מנלן דאסרה. אמר רבי אלעזר, כתחלתה של ארץ ישראל, דאמר רחמנא {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב|דברים יב]]}} "ואשריהם תשרפון באש". מכדי ירושה היא להם מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו [- ואיך אסרו האומות את אילנות ארץ ישראל שאינם שייכים להם]. ומוסיפה הגמרא שאין לומר שנאסרו כל העצים מחמת הספק, שמא הם מאותם שנעבדו עוד קודם שהבטיח ה' את הארץ לאברהם. שהרי אם כן אשרות אלו הם עבודת כוכבים של גוי שדי לבטלם, ומדוע הצריך הכתוב לשורפם ולגדעם. | ||
אלא, מכריחה הגמרא, שטעם האיסור הוא שכשעבדו ישראל לעגל הזהב גילו דעתם שנוח להם בעבודת כוכבים, וכשנטעו העכו"ם אשרות הרי זה כמי שעשו כן בשליחות ישראל. וכך גם ישראל שזקף לבינה להשתחוות עליה, אף שעדיין לא השתחווה, הרי כבר גילה דעתו שנוח לו בעבודת כוכבים, וכשבא הגוי אחר כך והשתחווה לה, הרי הוא עושה כן כבשליחות הישראל. | אלא, מכריחה הגמרא, שטעם האיסור הוא שכשעבדו ישראל לעגל הזהב גילו דעתם שנוח להם בעבודת כוכבים, וכשנטעו העכו"ם אשרות הרי זה כמי שעשו כן בשליחות ישראל. וכך גם ישראל שזקף לבינה להשתחוות עליה, אף שעדיין לא השתחווה, הרי כבר גילה דעתו שנוח לו בעבודת כוכבים, וכשבא הגוי אחר כך והשתחווה לה, הרי הוא עושה כן כבשליחות הישראל. | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
והקשו "המחברים האחרונים ז"ל" לדעת הרמב"ם שספק דאורייתא לקולא, מדוע ייאסרו כל האשרות, אדרבה נתיר את כולם כיון שכולם בספק הם עומדים. אמנם אם ננקוט שאף שספק דאורייתא לקולא, היינו דוקא לענין איסור, אך לענין מצוה ספק דאורייתא לחומרא, והוא מחוייב במצוה אף במקום ספק, יש לבאר שבאמת מצד איסור האשרה אין לנו ללכת אחר הספק ולחייבו. אך כיון שנצטוו אחר כניסת לארץ לבער עבודת כוכבים, כמבואר בגמרא בעבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/מה/א|מה.]]}}, וספק מצוה לחומרא, נמצא שכל האשרות הרי הם בכלל ספק מצות ביעור עבודה זרה - וספק מצוה דאורייתא לחומרא. | והקשו "המחברים האחרונים ז"ל" לדעת הרמב"ם שספק דאורייתא לקולא, מדוע ייאסרו כל האשרות, אדרבה נתיר את כולם כיון שכולם בספק הם עומדים. אמנם אם ננקוט שאף שספק דאורייתא לקולא, היינו דוקא לענין איסור, אך לענין מצוה ספק דאורייתא לחומרא, והוא מחוייב במצוה אף במקום ספק, יש לבאר שבאמת מצד איסור האשרה אין לנו ללכת אחר הספק ולחייבו. אך כיון שנצטוו אחר כניסת לארץ לבער עבודת כוכבים, כמבואר בגמרא בעבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/מה/א|מה.]]}}, וספק מצוה לחומרא, נמצא שכל האשרות הרי הם בכלל ספק מצות ביעור עבודה זרה - וספק מצוה דאורייתא לחומרא. | ||
ואמנם לפי ביאורו של החוות דעת, שלעולם כוונת התורה בדבריה לודאי ולא לספק, אם כן בשלמא במצוות עשה כציצית ואתרוג, יש לומר שהתורה אמרה שיקח אתרוג ודאי ולא אתרוג ספק, ולכן בספק אתרוג יהיה חייב מדאורייתא במצוה. אמנם לענין מצוות ביעור עבודה זרה, אם נאמר שכוונת התורה שישרוף רק מה שהוא ודאי עבודת כוכבים, אם כן | ואמנם לפי ביאורו של החוות דעת, שלעולם כוונת התורה בדבריה לודאי ולא לספק, אם כן בשלמא במצוות עשה כציצית ואתרוג, יש לומר שהתורה אמרה שיקח אתרוג ודאי ולא אתרוג ספק, ולכן בספק אתרוג יהיה חייב מדאורייתא במצוה. אמנם לענין מצוות ביעור עבודה זרה, אם נאמר שכוונת התורה שישרוף רק מה שהוא ודאי עבודת כוכבים, אם כן בספק עבודת כוכבים לא יהיה מחוייב לשרוף והרי זה 'ספק מצוה לקולא'. ואילו לדברי העונג יום טוב, ספק מצוה לחומרא הוא באופן כללי, ולכן גם לענין מצות ביעור עבודה זרה, ספק מצוה לחומרא והוא מחוייב מספק לבער את הכל אף מה שאינו אלא ספק אשירה. | ||