178,036
עריכות
בדיקה טכנית, השבת רווחים בין פסקאות ותוספת עוגנים, עיצוב
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (בדיקה טכנית, השבת רווחים בין פסקאות ותוספת עוגנים, עיצוב) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{ | {{יישור לשמאל|ב"ה אלטאנא, ו' אלול תרי"ג לפ"ג.}} | ||
ב"ה אלטאנא, ו' אלול תרי"ג לפ"ג. להרה"ג וכו' מ"ה משה שיק נ"י הגאב"ד דק"ק יערגן יע"א. עוד בענין הנ"ל. | {{-}} | ||
הנה מעכ"ת נ"י השיג על פסקי הנ"ל בספר תורה שיש טעות שנתערבה באחרים וכתב אלי וז"ל מר נ"י הסכים עם שו"ת יד אלי' והשיג על אדמ"ו הגאון חתם סופר זצ"ל וכתב דמשום טעם הראשון דאיכא לברורי אין לאסור בנדון שלו שבשעה שבעי למקרי בי' לא הי' אפשר לברורי וכמ"ש בחתם סופר שם דאע"ג דס"ס דאפשר לברורי לא סמכי' עליו מ"מ כיון דאי אפשר לברורי בזמן מועט אין לבטל קריאת התורה בברכה בשביל זה וכמ"ש המג"א לענין בדיקת ציצית עכ"ל שם ותמהני על מעכ"ת נ"י הא אין הנדון דומה לראי' דהא דאמרי' בס"ס או בחזקה או ברוב דהיכא דאיכא לברורי מבררינן היינו רק לכתחילה ומשום דאין עושין ס"ס בידים ואין מבטלין איסור לכתחילה וכעי' דשיל"מ דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולא תסמוך ארוב או חזקה או ס"ס ולכך כיון דהשתא אי אפשר לברר או יש טרחה מרובה שפיר סמכינן אס"ס ורוב וחזקה אבל הא דאמרינן דהיכא דאפשר להכיר לא שייך ביטול היינו דהוי כאילו לא נתערב כלל וכקבוע במקומו דמי וקבוע כמחצה על מחצה. וכעין שכ' הפרמ"ג בש"ך סי' ק"י סקי"ד דאפי' ניכר רק לאחד בסוף העולם הוי קבוע וא"כ מה מועיל דהשתא אינו יכול לברר ותו דהרי כ' הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובת ספ"ב לחלק א' דהיכא דבעי לברורי מה"ת אין חילוק בין צריך טורח או לא וכבר הביא אדמ"ו זצ"ל שם ראי' מדברי הט"ז | |||
על זה אשיב שבכל מה שהאריך מר נ"י בזה איני רואה שום השגה על דברי כי אם אפשר לברר נחשב כקבוע איך מועיל במקום ספק ספקא הרי לדעת רוב הפוסקים היתר ספק ספקא גופא הוא מטעם רוב אלא ודאי אם סמך בשו"ת חתם סופר להתיר הוא משום דעל שעת קריאת התורה דיינינן ובאותה שעה אין אפשר להכיר ולברר ומה לי היתר ע"י ספק ספקא ותערובת חד בחד (שהרי החתם סופר כתב היתרו בנדון דבית לחם יהודה ושם איירי בחד בחד) ומה לי היתר ע"י רוב בתערובת חד בתרי ואיך שייך לזה מה שכתב הפרי מגדים דהיכי שיש א' בסוף העולם שמכיר האיסור שאין כאן ביטול דהכא בשעה שצריך לקרות אין כאן מכיר ואדרבא בנדון דידי יש עוד סברא יותר להתיר שאם המגן אברהם היכי שיש חזקה לחוד מתיר לסמוך עליו כיון שבאותה שעה אי אפשר לברורי כש"כ הכא דאיכא רוב וחזקה שהרי לא בלבד שהספרי תורות הכשרים הם רוב נגד הפסול אלא שיש להם ג"כ חזקת היתר שכל אחד הי' מוחזק לנו עד עתה בחזקת היתר ואף דנוגע זה בחזקה דתלי ברוב עכ"פ עדיף מחזקה לחוד ומרוב לחוד. | ::להרה"ג וכו' מ"ה {{אישים|משה שיק}} נ"י הגאב"ד דק"ק יערגן יע"א. | ||
ומה שכתב מעכ"ת נ"י עוד אמנם שני וכו' ותמהני דדבר גדול דבר רבינו הגדול וכו' כאשר יפלא בעיני מר נ"י גם בעיני יפלא איך העתיר דברים בכוונת רבו הגאון ח"ס זצ"ל שלא בלבד שמצד הסברא אינם אלא שאי אפשר לפרש דבריו כן שהרי כתב שע"י הטעות נפסל הספר והרי נפסל לא שייך רק במה שבלתי הטעות כשר הוא א"כ אין כאן איסור רק הטעות ומדוע העלים מעכ"ת נ"י עינו מסוף דברי שכתבתי ראי' לדברי שעל ידה יוכר גם למסתפק שאין דמיון כלל בין הך דטעות בס"ת ובין חתיכה נעשה נבלה דבשר בחלב שהרי בב"ח אם אפשר לסחוט הטיפת חלב האוסר מ"מ הבשר נשאר באיסורו הרי שנעשה איסור מצד עצמו אבל בס"ת אם הי' טעות כגון יתר או חסר תיבה או אות והסיר היתר או מלא החסר הרי ששב הס"ת להכשרו וא"כ ראי' שלא הס"ת היא האיסור רק הטעות שלא נחשב ראוי להתכבד והוא דבר שלפענ"ד אין להסתפק בו לכל ישר הולך ותמהני איך כתב מר נ"י בכזה: דבר גדול דבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו. אמת כי הרבה והרבה דברים גדולים דבר הגאון זצ"ל והמקום הי' בעזרו אבל בדבר הזה נעלם ממני כוונתו שכתב על היד אלי' שדבריו אינם לפי כבודו ושהוא דבר פשוט לכל מבין: כנלענ"ד הקטן יעקב. | {{מרכז|עוד בענין [[בנין ציון/יג|הנ"ל]].}} | ||
'''{{עוגן1|הנה}}''' מעכ"ת נ"י השיג על פסקי [[בנין ציון/יג|הנ"ל]] בספר תורה שיש טעות שנתערבה באחרים וכתב אלי וז"ל: | |||
:מר נ"י הסכים עם שו"ת יד אלי' והשיג על אדמ"ו הגאון חתם סופר זצ"ל וכתב דמשום טעם הראשון דאיכא לברורי אין לאסור בנדון שלו שבשעה שבעי למקרי בי' לא הי' אפשר לברורי וכמ"ש בחתם סופר שם דאע"ג דס"ס דאפשר לברורי לא סמכי' עליו מ"מ כיון דאי אפשר לברורי בזמן מועט אין לבטל קריאת התורה בברכה בשביל זה וכמ"ש המג"א לענין בדיקת ציצית עכ"ל שם ותמהני על מעכ"ת נ"י הא אין הנדון דומה לראי' דהא דאמרי' בס"ס או בחזקה או ברוב דהיכא דאיכא לברורי מבררינן היינו רק לכתחילה ומשום דאין עושין ס"ס בידים ואין מבטלין איסור לכתחילה וכעי' דשיל"מ דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולא תסמוך ארוב או חזקה או ס"ס ולכך כיון דהשתא אי אפשר לברר או יש טרחה מרובה שפיר סמכינן אס"ס ורוב וחזקה אבל הא דאמרינן דהיכא דאפשר להכיר לא שייך ביטול היינו דהוי כאילו לא נתערב כלל וכקבוע במקומו דמי וקבוע כמחצה על מחצה. וכעין שכ' הפרמ"ג בש"ך סי' ק"י סקי"ד דאפי' ניכר רק לאחד בסוף העולם הוי קבוע וא"כ מה מועיל דהשתא אינו יכול לברר ותו דהרי כ' הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובת ספ"ב לחלק א' דהיכא דבעי לברורי מה"ת אין חילוק בין צריך טורח או לא וכבר הביא אדמ"ו זצ"ל שם ראי' מדברי הט"ז ב[[ט"ז/אורח חיים/תרלב#ג|סי' תרל"ב סק"ג]] (ומ"ש תל"ב הוא ט"ס) ושם מה"ת קאמר ואפי' באיכא טורח כ' מר"ן זצ"ל דלא בטיל משא"כ בס"ס ורוב וחזקה וכ"כ הפר"ח בסי' ק"ב סק"ח דדבר דאפשר להכיר ע"י קפילא לא בטל אע"ג דליכא קפילא ולא סמכי' אקפילא וכיוצא בזה כ' בבדק הבית סוף שער רביעי מבית ד' דדבר שאפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה הוי כניכר ולא בטל והרשב"א אע"ג דשם פליג ומשמע אפי' ניכר בטל ובחי' רשב"א בשבת דף כ"ט הרחיק זה בעצמו מ"מ בתשו' סי' רנ"ט מוכח דס"ל דאפשר להכיר אפי' מה"ת לא בטל דשם הביא לתרץ דלכך חוט של כלאים לא בטל הואיל ואפשר להכיר ע"י צבע ובמ"ל בפ"א ממטמאי משכב דין י"ד הוכיח דהפלפול שם על דין תורה הוא וא"כ מוכח מהתי' הזה דאפי' מה"ת לא בטל והרשב"א לא פליג על תי' זה אמנם לכאורה דברי הרשב"א בתשובה סותרין וכו'. אמנם טעם שני שכ' אדמ"ו הגאון זצ"ל דלא בטל הוא נכון וברור ותמהני על מעכ"ת נ"י דהשיג עליו וכ' דדווקא בב"ח דהאי לחודי' שרי' ובהדדי אסור משא"כ בשאר איסורין אפי' אי חנ"נ לא מקרי ראוי להתכבד והה"ד הכא ותמהני דדבר גדול דיבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו דמ"ש בב"ח דהאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור לכך חשיב כגופו של איסור וה"נ בס"ת דהוא להיפך דהאי לחודא והאי לחודא אסור אפי' כל פרשיותי' של התורה וכל תיבותי' כתובין ומונחין אצלה כסדרן וכהווייתן מ"מ אסור למקרי בהן כדקיי"ל בי"ד ססי' רע"ח וא"כ האי לחודי' והאי לחודי' אסור למקרי בי' רק בהדי הדדי שתפורין ומדובקין כדינו שרי וא"כ כשחסר ממנו ואינו בהדי הדדי הוא איסור מחמת עצמו ויפה כתב מר"ן זצ"ל דפשיטא דדמי' לבב"ח וכיון דס"ת חשיב לא בטל ודלא כתשו' יד אלי' אלא שאני חוכך דהרי קיי"ל בי"ד סי' ק"י סעיף ח' בדבר חשוב אפי' ס"ס לא מהני עד דאיכא ג' ספיקות ואיך נסמוך כאן אהיתר בית לחם יהודה אס"ס מיהו כבר האריך הש"ך בסי' ק"י ס"ק נו"ן להתיר בס"ס ושם ס"ק נ"א כ' במידי דלאו בר אכילה איכ"ל דלכ"ע מהני ב' ספיקות והכא מידי דרבנן הוא ולכך סמכי' אספק בגופו וספק בתערובת וכל מה שכ' מר"ן זצ"ל שם בחתם סופר אתי' שפיר. עכ"ד: | |||
'''{{עוגן1|על}}''' זה אשיב שבכל מה שהאריך מר נ"י בזה איני רואה שום השגה על דברי כי אם אפשר לברר נחשב כקבוע איך מועיל במקום ספק ספקא הרי לדעת רוב הפוסקים היתר ספק ספקא גופא הוא מטעם רוב אלא ודאי אם סמך בשו"ת חתם סופר להתיר הוא משום דעל שעת קריאת התורה דיינינן ובאותה שעה אין אפשר להכיר ולברר ומה לי היתר ע"י ספק ספקא ותערובת חד בחד (שהרי החתם סופר כתב היתרו בנדון דבית לחם יהודה ושם איירי בחד בחד) ומה לי היתר ע"י רוב בתערובת חד בתרי ואיך שייך לזה מה שכתב הפרי מגדים דהיכי שיש א' בסוף העולם שמכיר האיסור שאין כאן ביטול דהכא בשעה שצריך לקרות אין כאן מכיר ואדרבא בנדון דידי יש עוד סברא יותר להתיר שאם המגן אברהם היכי שיש חזקה לחוד מתיר לסמוך עליו כיון שבאותה שעה אי אפשר לברורי כש"כ הכא דאיכא רוב וחזקה שהרי לא בלבד שהספרי תורות הכשרים הם רוב נגד הפסול אלא שיש להם ג"כ חזקת היתר שכל אחד הי' מוחזק לנו עד עתה בחזקת היתר ואף דנוגע זה בחזקה דתלי ברוב עכ"פ עדיף מחזקה לחוד ומרוב לחוד. | |||
'''{{עוגן1|ומה}}''' שכתב מעכ"ת נ"י עוד אמנם שני וכו' ותמהני דדבר גדול דבר רבינו הגדול וכו' כאשר יפלא בעיני מר נ"י גם בעיני יפלא איך העתיר דברים בכוונת רבו הגאון ח"ס זצ"ל שלא בלבד שמצד הסברא אינם אלא שאי אפשר לפרש דבריו כן שהרי כתב שע"י הטעות נפסל הספר והרי נפסל לא שייך רק במה שבלתי הטעות כשר הוא א"כ אין כאן איסור רק הטעות ומדוע העלים מעכ"ת נ"י עינו מסוף דברי שכתבתי ראי' לדברי שעל ידה יוכר גם למסתפק שאין דמיון כלל בין הך דטעות בס"ת ובין חתיכה נעשה נבלה דבשר בחלב שהרי בב"ח אם אפשר לסחוט הטיפת חלב האוסר מ"מ הבשר נשאר באיסורו הרי שנעשה איסור מצד עצמו אבל בס"ת אם הי' טעות כגון יתר או חסר תיבה או אות והסיר היתר או מלא החסר הרי ששב הס"ת להכשרו וא"כ ראי' שלא הס"ת היא האיסור רק הטעות שלא נחשב ראוי להתכבד והוא דבר שלפענ"ד אין להסתפק בו לכל ישר הולך ותמהני איך כתב מר נ"י בכזה: דבר גדול דבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו. אמת כי הרבה והרבה דברים גדולים דבר הגאון זצ"ל והמקום הי' בעזרו אבל בדבר הזה נעלם ממני כוונתו שכתב על היד אלי' שדבריו אינם לפי כבודו ושהוא דבר פשוט לכל מבין: כנלענ"ד | |||
{{יישור לשמאל|הקטן יעקב.}} | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||