אילת השחר/בבא בתרא/קמח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''כן''' יש לעי' בהא דדנו אם אדם מוריש קנס לבניו, עי' תוס' כתובות (דף ל"ח ע"ב) ותוס' ב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/#|דף ע"ב) והא הוי דבשלב"ל, וכן עי' בתוס' קידושין (דף ט"ו ע"ב) דהק' למה לי קרא דהתנחלתם תיפו"ל דאמה גופה אינו מוריש, ולא הק' מחמת דהוי דבשלב"ל, ודוחק לומר דרצו להקשות אפי' לר"מ, כן יש לעי' לפי מש"כ התוס' לעיל (ע"ז ד"ה קני) דא"א להקדיש חוב דהוי דשלב"ל ואיך יורש חוב מה"ת, לכן נראה שכונת התוס' דתירוץ הגמ' בהלואה דמצינו ירושה, שפיר תיקנו דין מתנת שכי"מ ע"ז, משא"כ פירות דקל דלא יצוייר ירושה בזה גרידא, דלא תיקנו ע"ז כיון דאין כזה דבר בירושה, אע"פ שזה רק משום שלא יצוייר דין ירושה ע"ז, ועי' ברשב"א שכ' על דברי רב פפא דהואיל ויורש יורשה משא"כ בדירה ואכילת פירות דלא משכחת לה ביורש אלא ע"י גופן של בית ודקל, והיינו כנ"ל דכיון דלא יצוייר כבר לא תיקנו בשכי"מ כה"ג.

'''רשב"ם ד"ה במעמד שלשתן קנה.''' דקי"ל בהזהב דאין מטבע נקנה בחליפין אפ"ה אם נתנו במתנת שכי"מ קנה מהאי טעמא דהלואתי לפלוני. ברש"ש העיר תיפו"ל משום דקונה במשיכה, ונראה לומר בסברת רשב"ם דמתנת שכי"מ דהוי מעשה קנין בלי שנמצא ביד הזוכה לכך בעי נמי שיהיה איתא בבריא כה"ג דאינו ביד הזוכה רק ע"י קנין, וע"ז כתב דמהני מאותו טעם דהלואתו לפלוני, ואין להקשות א"כ כשיש להשכי"מ המטבעות בידו דלא שייך להקנות ע"י מעמד ג' איך מהני מתנת שכי"מ ע"ז, ודוחק לומר משום דיכול ליתנם לאחר ואח"כ להקנות במעמד ג', אלא נראה דעיקר מאי דלא מהני אם על הדבר לא שייך לעשות קנינים כגון הלואה ולכך בעי דאיתא בבריא לעשות בו קנין, וה"נ מטבע דשייך לעשות במטבע קנין מעמד ג', אבל לא איכפת לן מה דיש אופנים שלא יהיה שייך לעשות הקנין ההוא, דמ"מ המטבע הוא דבר ששייך לעשות בו קנין ולכך יועיל גם גבי שכי"מ.

'''תוד"ה שכי"מ.''' דהא דירת בית כמו"כ יכול להקנות ע"י הבית ופירות דקל ע"י הדקל. ולכאורה הא גם בכה"ג אינו מקנה את הדירה או הפירות אלא את הבית והדקל וממילא הדירה והפירות שלו הם, אבל להקנות הפירות והדירה אין שום אפשרות, וע"כ חזינן בכוונת התוס' דמאי דאמרינן דאיתא בבריא להקנות אינו ע"י שעושה בזה הקנאה, אלא דאיתא בבריא מקרי מה שיכול לעשות שיהיה שייך למקבל, וע"ז כתבו דגם בפירות ודירה הרי יכול לעשות שיהיה של המקבל ע"י שיתן לו הבית והדקל, ומ"מ כיון שאינו יכול לעשות זה בלי שיקנה לו עוד דבר לא מקרי איתא בבריא, ונראה דלפי מש"כ התוס' דמה דרב פפא משני הואיל ויורש יורשה, אין הביאור דלכך מקרי איתיה בבריא, אלא דמזה חזינן דיש לו כח לזה והוי ברשותו וממילא כבר יוכל ליתן מתנת שכי"מ, וא"כ הוי מצי למימר נמי דיכול להקנות ע"י אגב או אודיתא, דאע"ג דצריך ליתן לו עוד דבר כדי להקנותו, ומ"מ הא חזינן דהוי ברשותו וכולם הם מטעם אחד שהוי ברשותו כמו ביורש יורשה.

'''ומהתוס'''' יש להביא ראיה למה שנסתפקנו לעיל (דף קל"א) אם בדבר שלא בא לעולם אין לו בעלות כלל לענין להקנות, דלפי מה שביארו דיורש יורשה היינו שיש לו כח וזה ברשותו, ולפי זה צריך לומר בפירות דקל דאין לו כח בפירות ולכן לא מהני גם מתנת שכי"מ.

'''תוד"ה שכי"מ (הב').''' ומה שרגילין לכתוב הרשאה גבי מלוה פי' לעיל בפ' המוכר את הספינה. אין לתמוה דלפי שיטתם שכתבו בתוס' הקודם דאפשר להקנות אג"ק מלוה, א"כ ל"ד למש"כ לעיל בפ' הספינה דהוי תקנה רק לענין הרשאה, דכ"ז היינו לאלה דגרסי ר"פ מסיק, אבל לאלה דלא גרסי ודאי אין דינו שיועיל קנין אגב על מלוה, ושוב יקשה איך אנו כותבין אמלוה הרשאה, וצ"ל כמש"כ בפ' הספינה דהיה תקנה לענין הרשאה, אלא דלפי"ז צע"ק כיון דירדו להסברא דיש תקנ"ח בהרשאה, למה כתבו דלמאן דגרסי מסיק איכא ראיה דאפשר להקנות מלוה אג"ק, אולי אין יכולין ורק בהרשאה יכולים להקנות אג"ק.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}