אילת השחר/בבא בתרא/כט/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ובעצם''' קושיתם אפשר לומר דודאי במדינה אחרת נשמעת ורק במקום רחוק שאין שיירות מצויות לא נשמעת, וכיון שיש עדים דלא הי' כאן, אז ס"ל לאלה שהביאם הרא"ש דכיון דלא הי' כאן בעיר נאמן לומר דהי' במקום רחוק שאין שיירות מצויות, וע"ז פליג הרא"ש דכיון דגם במדינה אחרת נשמעת, אז כדי לטעון שהי' במקום רחוק מאד שאין שיירות מצויות אינו נאמן.

'''בא"ד.''' מרשב"ם משמע דכל מה דטוענין לרוכל דאפשר דלא ידע כלל שהחזיקו בביתו כיון דהרבה פעמים איננו, דלולא זאת הי' לו לטעון, ויצטרכו לכן על כל לילה ממש דנוכל לטעון בשביל המערער דלילה א' הוא הי' לא ידע שיש מה למחות, וצריך לחלק דאצלו לא אומרים דהחזקה נשמעת כיון דבא כל פעם לעירו, אבל בתוס' לא משמע כן.

'''בא"ד.''' ול"ג ומודי רבא דהא לא איירי רבא לעיל אי טענינן לי' או טעין איהו לנפשי' וכל מאי דתריץ רבא לעיל אליבא דרב הונא תריץ ואי גרסינן הכי הוה לן למיגרס ומודה רב הונא. משמע מהרשב"ם דמקשה ב' קושיות, א' דלא איירי רבא לעיל אי טענינן או טעין איהו, והב' הא כל מאי דתירץ הוא אליבא דרב הונא, א"כ לדבריהם הי' צריך לגרוס א"ר הונא.

'''רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא וכו' מר אישתמש בה ראשונה וכו' אתו לקמיה דרבא אמר להו מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי.''' פי' כדי שלא יוכל אחד לטעון כלפי שותפו שזה שלו, כי היכי דלדידכו לא הוי חזקה לעלמא נמי לא הוי חזקה, והרשב"ם מפרש שהוזקקו לעשות כן כדי שלא יוכל אחד מהן להחזיק בה ג' שנים רצופות להפסיד חבירו, ובתוס' הקשו עליו וז"ל פרש"י [צ"ל ר"ש והכונה לרשב"ם בדף מ"ב ע"ב] דהכא הוזקקו לעשות כן לפי שלא הי' להם עדי שותפות [דאם הי' להם עדי שותפות אין להם חזקה זה על זה, אבל כשאין להם עדים על השותפות אם יחזיק אחד מהן ג' שנים לא יוכל חבירו להוציא ממנו דאין לו ראי' כנגדו] וקשיא לר"י דא"כ אותו שהחזיק שנה ראשונה יאמר שהיא שלו כיון שאין עדים שיש לחבירו חלק, לכן כתבו בתוס' ונראה לר"י דלא היו רוצים שיחזיק האחד שלש שנים שלא תשתכח השותפות.

'''ותמוה''' דהא אין באים להאמינו מדין עדות רק מכח מיגו ובזה אין צריך לדיני עדות, ומה איכפת לן אם זה צריך שבועה.

'''רשב"ם ד"ה עיטרא.''' בסברת היש מפרשים דס"ל דרק אם ישתמשו כל הו' שנים הוא דהוי חזקה. צ"ב דממנ"פ אם מצטרפין כג' לקוחות לקמן דף מ"ב, צריך להיות סגי בג' שנים, וכמש"כ הרשב"ם, ואפשר דטעמם דלקוחות מצטרפין לראיה שהראשון קנה, אבל כאן דע"כ לא קנה אחד בלבד, וכיון שאין ראיה מהג' שנים על מי שקנה, ועל שותפותם ג"כ אין ראיה, לכך צריך ו' שנים שאז יש ראיה על שותפותם. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}}

'''תוד"ה דלא תחזקו אהדדי.''' פירש"י. צ"ל פיר"ש, והכונה לרשב"ם דף מ"ב ע"ב.

'''בא"ד.''' ונראה לר"י דלא היו רוצים שיחזיק האחד שלש שנים שלא תשתכח השותפות. ולפי"ז צ"ל דשיעור שיש לחוש לשכחה היא רק אחרי ג' שנים, דלכן שנה א' לא חששו שיהי' ביד אחד דאז עדיין לא תשתכח השותפות אבל ג' שנים זה שיעור שיכול להשתכח. וצ"ע לדבריהם מה דקאמר דמ"ט עבדיתו דלא תחזקו אהדדי ה"נ לעלמא לא הוי חזקה, דמי יימר דאינו חזקה לדידהו, דהא רק עשו שלא תשתכח השותפות אבל איה"נ דיועיל להחזקה, ואין ראי' ממה שעשו שכ"א לא יחזיק ג' שנים שזה מחמת שכה"ג אין חזקה, דהא זה עשו רק כדי שלא תשתכח השותפות.

'''בשכוני גוואי הוואי וכו' זיל ברור אכילתך.''' משמע דאי לא טען לא הוי אמרינן שיהא נאמן דלא קנה ממנו במיגו דאי בעי הוי טען דבשכוני גוואי הואי, ולכן לא יזכה המחזיק רק אם יביא עדים שלא הי' המוכר בשכוני גוואי, וכ"ש אם הי' מודה המוכר דלא הי' יוצא דרך עליו בודאי יהי' חזקה אע"פ שיש לו מיגו דהי' אומר שהי' עובר דרך עליו. ונתעוררתי ע"י שהעירוני בהא דלעיל אי טען ואמר דלא הי' בלילה טענתיה טענה, והעירוני ג"כ למה לא נאמן שלא מכר במיגו דהוי טעין דלא הי' בלילה. ובשלמא לפי"מ דמביא בגידולי שמואל (לקמן דף ל"ד) בשם מהרי"ט דלא אמרינן מיגו דאי הוי בעי הי' טוען עוד טענה, משום דאולי אינו רוצה לומר ב' שקרים, אפשר דגם כאן לא אמרינן מיגו, אבל אם אמרינן גם מיגו שהי' יכול לטעון עוד שקר א"כ נהימני'.

'''גם''' אם תמיד יצטרך המחזיק להוכיח את כל הפרטים הללו, גם בלי שיטעון המערער דלא החזיק בלילה ושהי' עובר דרך עליו ושלא שמע החזקה, נמצא דמה שאמרו דמסתמא דר בלילה, ומסתמא עבר דרך עליו, ומסתמא החזקה נשמעת בטל, מחמת דתמיד יהי' לו המיגו מטעם זה, ע"כ בטלת דברי חכמים דאמדו דסגי בעדות שגרו ביום, ושא"צ להוכיח דלא הי' בשכוני גוואי ושלא שמע החזקה.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}