משתמש:איתמר/מבוא לנושא מניין המצוות: הבדלים בין גרסאות בדף

== בעלי האזהרות ==

הכתיבה בנוסח של פיוט וחריזה הוא חידוש מיוחד שיש במקצוע המצוות, דבר שבאמת לא כל כך מתאפשר בחידושים על הש"ס או הלכה למעשה [למרות שיש חיבורים כאלה באור זרוע, על הלכות חמץ ושחיטה, ולבעל המאור ועוד מקומות]. ואם במושכל ראשון היה מקום לומר שהפייטנים לא התכוונו להגדיר את המצוות לפרשם ולבארם, רק "להסתדר" עם כללי השירה והפיוט, אבל אחרי שרבינו אפרים מבונא והרשב"ץ ותלמיד תלמידו של ר"ת ורבנו משה אבן תבון חיברו חיבורים על האזהרות,{{הערה|רבינו אפרים מבונא על 'אתה הנחלת', תלמיד מבית מדרשו דר"ת על ר"א הזקן ('קובץ על יד' כא ב), הרשב"ץ ור"מ אבן תבון על רבי שלמה אבן גבירול.}} וממה שבעלי התוס' נשאו ונתנו בכוונותיהם של הפייטנים, לא צריך ראיות חזקות יותר לגודל החשיבות שיש להם. למרות שיש דעות שלא תמיד הם כתבו להלכה.{{הערה|יעויין במאמרו של הרי"ש שפיגל 'בירור בדברי הפייטן' (נמצא ב'אוצר החכמה' כחיבור בפנ"ע תחת השם הנ"ל)}}

ובפרי צדיק ח"ב (פרשת שקלים סימן ה', נט:) כתב: "כיון שנתקבלו הפיוטים בכל ישראל ראוי להבין בדבריהם, ואף שמחברם ומתקנם לא כיון לזה, יכול להיות אמת. וכמו שכתב בספר אורים ותומים, שדברי השלחן ערוך וכדומה שנתקבלו בכל ישראל יש לפרש בדבריהם הגם שלא כיונו לזה, כי רוח ה' דבר בם".

מה עוד שמדובר בחכמים מחוכמים בחכמת הלשון, לא היה להם קושי להביא פסוק אחר או מילה נרדפת למה שהזכירו בפיוט, דוק ודקדק בכמות הניסוחים שנתן רבינו אליהו הזקן רק על חייבי מיתות וכולם רק מתוך הפסוקים, כשכל-זה מורה רק על יכולות טבעיות, אבל בצירוף דרגתם הרוחנית שכמו שכתב רבי צדוק "רוח ה' דבר בם", על-כרחינו שכשהם בוחרים פסוק מסוים או תיבה מסויימת הם התכונו דוקא אליה.

ואמנם האבן עזרא והרמב"ם כתבו נגד האזהרות, אבל אחרי שראשונים אחרים כתבו עליהם ביאורים א"כ הדבר כבר שנוי במחלוקת, ועוד שאין הכרח שהתכוונו לאזהרות שלפנינו שהתחברו מגדולי עולם, כמש"כ החיד"א בשם הגדולים (ח"ב, 'אזהרות'), בפרט שהרמב"ם כותב שהיו אזהרות "רבות המספר" והרמב"ן כתב שהיו "בכל פינות הגולה", א"כ א"א לדעת למי מהם כוונתם. מה עוד שלכל הפחות הרס"ג ור"א הזקן לא היו בני ספרד.{{הערה|מאמר הנ"ל.}}

וז"ל האבן עזרא בספרו "יסוד מורא וסוד תורה": "והנה בעלי האזהרות דומים לאדם שסופר כמה הוא מספר העשבים הכתובים בספר רפואות, והוא לא יכיר מה תועלת בכל אחד מהם ומה יועילו לו שמותם". והרמב"ם כתב בהקדמה לס' המצוות: "וכן בכל עת ששמעתי את האזהרות רבות המספר שנתחברו אצלנו בארץ ספרד, נהפכו צירי עלי מחמת מה שראיתי מפרסום הדבר והתפשטותו, ואף על פי שאין להאשימם כי מחבריהם פייטנים לא חכמים, ואת חובתם מצד אמנותם - ערבות הדבור ויפי החריזה כבר עשו בשלמות, אבל הדבר החרוז נמשכו בו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מן החכמים האחרונים".

==מנין המצוות לפי כל השיטות==

ממוצא דבר אתה למד שהרבה פעמים העיסוק רק ברמב"ם וחינוך או סמ"ג כדי להבין ולהגדיר מצוה, מחטיא את המטרה, לא רק בגלל אי-ידיעת שאר הדעות, אלא אפילו כדי להבין את הרמב"ם! אם מהרחבה הנמצאת בשאר המונים ואם מסברות החולקים עליו. וכהכלל הידוע שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ודברים מפורשים של מונה אחד שופכים אור על כוונת מונה אחר. למרות שאכן הרבה פעמים נשארים רק עם שכר החיפוש והבדיקה, ולא עם הבדלים מהותיים בין המונים.

מובן שבחיפוש אחרי כל השיטות והדעות, נמצא יותר מתרי"ג מצוות! אבל המטרה בחיפוש ובירור כזה אינה "למנות מצוות" ולא להגיע לחשבון עצמאי של ה"תרי"ג", המטרה היא הלימוד עצמו, והידיעה איך כל מונה מגדיר את המצוה, וממילא אין בכך שום "חריגה" מהמנין. והאמת שאחרי שהתחבטו בכך אבות העולם מרבותינו הגאונים ואילך, ואולי גם לפני זה, מי יכניס ראשו בין ההרים למנות מחדש.{{הערה|לשון הרמב"ן בסוף ההקדמה להשגותיו על ס' המצוות לרמב"ם: "בנין בענין אין לו חקר ומנין, עמוק עמוק מי ימצאנו, ורחוק רחוק מי יראנו", ובסוף שורש א' כתב: "חכמה נעלמה מכמה ספיקות אשר בענין, וכמה מחלקות במנין". ואנן מה נעני אבתריה.}}

רב חפץ בר יצליח, מראשוני המונים, כתב שאם נמנה כל השיטות במנין המצוות נמצא למעלה מאלף!{{הערה|ומעניין לאיזה 'שיטות' הוא מתכוין בזמנו, כבר אז היו כמה מונים?}}

קיימות בסך הכל כמאה ועשר מצוות שלדעת כולם יש למנותם בתוך תרי"ג המצוות, ואילו החמש מאות הנותרות נתונות במחלוקת! ואם נמנה את כל המצוות שנכללו לפחות באחד ממוני המצוות באנו ללמעלה מאלף.{{הערה|  הקדמה ל'משנה תורה השלם' עמ' 23.}}  

גם צורת המנין נחלקה לכמה דרכים שסללו רבותינו הראשונים ברוחב דעתם, אם לפי נושאים כהרמב"ם והיראים, אם לפי הפרשיות כהחינוך, אם לפי חיובי העונשים כהבה"ג, או לפי האיברים כהסמ"ק והחרדים.

==החשיבות של ענף זה==

לעצם לימוד מקצוע זה בתורה, כבר כתב המשנה ברורה (סוף סי קנו): "ועוד יש הרבה שלא הובאו בהשו"ע ונמצאים בספרי מוני המצות הרמב"ם והסמ"ג והחינוך, [וביותר בספר חרדים, כי הוא קיבץ מכל הראשונים הקודמים לו בהמצות הנוהגות למעשה בזמן הזה], ונכון מאד שילמוד אותם כל אדם, ויהיה בקי בהן, ועי"ז יהיה ביכולתו לקיימן, וכמו שאחז"ל על הפסוק וראיתם אותם וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם (במדבר טו לט), זכירה מביאה לידי עשייה, דאם לא ידע אם היא מצוה כלל מה יזכור לקיימן".

והסמ"ג כבר כתב בהקדמה למצוות עשה: כי המצות אשר צווה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אע"פ שאינם צריכים עתה, כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם, ונאמר 'שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם' וגומר, ונאמר 'ושמרתם מצותי ועשיתם אותם', הא למדת שהשמירה והעשייה שני דברים הם, כי אין שמירה אלא בלב, וכן אמרו רבותינו (תו"כ, הובא ברש"י ויקרא כב לא) 'ושמרתם - זו המשנה, ועשיתם זו העשייה'. היינו ש"ושמרתם" הוא הלימוד והידיעה בלב במחשבה אפילו כשאינו למעשה.

אבל לא רק מהפן הבקיאותי והקיום המעשי, יש תועלת בלימוד הזה, אלא גם מהפן העיוני-למדני הוא מקבל יחס של כבוד, וכמו שמובא על מרן הגרי"ז זצ"ל שאמר לחתנו הג"ר מיכל פינשטיין זצ"ל על צמיחתו בלימוד, "נהייתי למדן מללמוד ספר המצוות להרמב"ם". {{הערה|ספר 'הרב מבריסק', ח"ב 270.}}

ואולי באמת יהיה נכון לפתוח כוללים ומסגרות לימוד לתרי"ג מצוות באיכות ובעיון, לכל הפחות כסדר ג' או יום ו', זווית ופינה שיכולה לגרום להרבה לגלות את חלקם בתורה, ובקעה להוציא בה מהכח אל הפועל את מרצם ויכולתם הלימודית.

ומכל מקום יש דעות שאמנם לא שוללים את הלימוד הזה ואת המעלות שבו, אבל בכל-זאת הוא מקבל על-ידם משקל אחר.

רבי אברהם אחי הגר"א, כתב בספר מעלות התורה: 'הקדמונים נתחבטו במנין המצוות וכו' ושמעתי מאחי הגאון ז"ל שורש הדבר, שבודאי ליכא למימר שלא יכנסו תחת גדר המצוות רק תרי"ג ולא יותר וכו', אלא באמת כל דיבור ודיבור שבתורה שיצא מפי הגבורה הוא מצוה בפני עצמה, ובאמת המצוות רבו ועצמו עד אין מספר, עד שמי שיש לו עין השכל ולב מבין ויוכל להתנהג בכל פרטי הנהגותיו וענייניו מקטן ועד גדול על פי התורה והמצווה, ואז היה עושה מצוות בכל עת ובכל רגע עד אין חקר וכו'. ומה שהוזכר תרי"ג מצוות אינם אלא שורשים'...

וכ"כ רב חפץ בר יצליח מתקופת הגאונים, בהקדמה לספר המצוות שלו (ספר המצוות – קטעים חדשים, עמ' 19): 'והנה בבחינה מדויקת תמצא יותר מאלף מצוות, אבל העודפות על תרי"ג הן במדרגת ענפים שהסתעפו מן השרשים שהם תרי"ג ואינם שרשים כמותם, כגון פרקי מעשה המשכן שכל אחר מהם כולל מצוה אחת רבת ההיקף, וממנה מסתעפים סעיפים וחוקים. וכיוצא בזה פרקי הקרבנות'...

ובפתיחה הכוללת לבעל הפרי מגדים גם עמד בזה. וכן בספר כתר תורה לבעל מסגרת השולחן כתב: 'צריך לידע כי לענין הדין אין שום פלוגתא בין הרמב"ם והרמב"ן ושאר מוני המצוות, והכל מודים שמחוייבים במצוות עשה אשר מונה כל אחד, וכן הכל מודים שמוזהרים במצוות לא תעשה אשר מנה כל אחד, וכמו שלמדו ממדרש הפסוקים עפ"י דברי חז"ל, אכן פלוגתתם הוא רק לענין אם למנות מצוות אלו בתרי"ג' וכו'.

אחת הראיות לכל זה הם דברי הרמב"ם באגרת תימן: 'שתגדלו בניכם על המעמד ההוא' היינו מעמד הר סיני, אע"פ שכידוע הוא לא מנאו מצוה רק הרמב"ן (שכחת הלאוין ב). עוד ראיה לכך מכללי המצוות כמו 'אין מעבירין על המצוות' ו'מצוות צריכות כונה' וכדומה, שהפוסקים דנים בהם אם הם דאורייתא, כמו שהרחיב בכל כלל בשדי חמד, אע"פ שכמובן לא נמנו כמצוות.

אבל יותר נראה שלא צריך ראיות לכך, והיא סברא פשוטה ומתבקשת מצד עצמה, למרות שצריך איזו הגדרה מהי "מצוה נמנית", שלכאורה יש בה חומרה על-פני אותם שאינם נמנות.