דבר אברהם/ג/לא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ונ"ל''' בזה דבר נכון מאד, דהנה רבינו ז"ל כתב בפ"ז מה' מלכים ה"ז קדש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש ושלם הזמן במלחמה חתר ובא לו. וכ' עלה מרן הכ"מ דדוקא באופן כזה, משום דאיגלאי מילתא דהיא ארוסה לו מקודם המלחמה, אבל אם לא אמר מעכשיו הוי כמארס עתה במלחמה ולא כל הימנו שאחר שהוא במלחמה יארוס אשה לפטור עצמו. ומבואר מדבריו דמעשה הפוטר ממלחמה הוא רק אם נעשה קודם המלחמה, ויצא לו זה דאלא"ה למה כתב רבינו מעכשיו דוקא. ואף שלכ' יש להקשות על הכ"מ דמנ"ל לדייק דדוקא במעכשיו חוזר, דילמא להכי כתב רבינו מעכשיו משום דהו"א דבהכי גרע משום דנמצא דכבר ארוסה לו י"ב חודש ואחר שנה אינו חוזר לזה קמ"ל דחוזר הואיל דמ"מ לא הי' יכול לשמחה עד עתה, ר"ל דקמ"ל אף שבא עלי' אתר הקידושין ונמצאת עתה נשואה למפרע ושנה כבר עברה, מ"מ חוזר משום דנשואה למפרע לא שייך, דענין הנשואין הוא מה שהיא כבר אשתו גמורה ולא חסר עוד כל תנאי ומעשה, וכעין זה כ' רבינו באותו הפרק הי"ב גבי בית שהשכיר. אבל עיינתי בירושלמי ומצאתי מפורש כדברי מרן הכ"מ ז"ל דאמר שם (סוטה פ"ח הלכה ו') אפי' שומרת יבם וכו' מה דמי לה קידש אשה מעכשיו לאתר י"ב חודש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו. והכוונה מבוארת דהוקשה לו אלמה חוזר במת אתיו במלחמה והא הוי כמארס במלחמה ולא יחזור ופריק לה שזה דומה למקדש מעכשיו הואיל ונמשכת הזיקה מאתיו. [ועיין בכ"מ שם שמחלק בין מת במלחמה למארס משום דהתם לא עשה מעשה לפטור עצמו מהמלחמה ועל דבריו יקשה דא"כ למה דוקא במעכשיו חוזר הלא גם אם קידשה קודם המלחמה לאחר זמן סתם בלא מעכשיו ושלם הזמן במלחמה ג"כ יחזור דעתה במלחמה לא עשה כל מעשה, ורק מעשהו הקודם חל השתא, ול"ל מפני שעשה מעשה קודם, שיחול עכשיו במלחמה, דהא ודאי מעשהו שלפני המלחמה לא יוכל לגרום לגרע דינו, ודוחק לומר שזה גופא שאינו חוזר עתה מהקידושין לפני בוא הזמן מיקרי ג"כ מעשה. - אח"כ ראיתי בס' מנ"ת מצוה תקכ"ו שעמד בדברי הכ"מ ונ"ל כן דאי-חזרתו כקידשה, אך לדעתי לא מסתבר הכי, מלבד שגם במעכשיו ס' תנאי ס' חזרה, ועיי"ש בס' הנ"ל שנדחק בזה. - ולכן הטעם שכתבתי אני משום דהזיקה נמשכת מאחיו ודמי למעכשיו מתיישב יותר, ונ"מ לבין שני הטעמים היכא דגם אחיו קדש במלחמה ומת, שלטעם הכ"מ גם בזה חוזר ולטעם דידי לא יחזור, וכן להיפך, במייעד במלחמה דקיי"ל מעו"ה לקידושין ניתנו וכשמייעד מקודשת למפרע משעת מכירה, שלטעם הכ"מ דהכל תלוי במעשה א"כ אינו חוזר אף שמקודשת למפרע, משום שע"י מעשה יעודו בא, ולפום דילי העיקר הוא מתי חלו הקדושין, ולכן ביעוד גם בתוך המלחמה יחזור, אולם מסתבר דשניהם בעינן שיהא חלות הקידושין קודם המלחמה ולא בתוכה וגם שלא יעשה מעשה בתוך המלחמה לפטור עצמו כסברת הכ"מ, ואולי גם כוונת הכ"מ כך]. עכ"פ נתבאר שאם יארש אשה או יבנה בית או יטע כרם במלחמה אינו חוזר. וא"כ נ"מ רבתא בגזלן דאי לא דמיעט קרא קנין גזילה, וגם קנין גזילה הי' כלקיחה אחרת לחזרה מעורכי המלחמה אלא שלא הי' מצוה לחנכו, וזהו עיכוב צדדי ר"ל שאין הפירוש שעל בית כזה שאין מצוה לחנכו אין חוזרין, אלא דהוא רק דין בחיוב ההחזרה דאין מחזירין לחנך רק בשהחינוך יהי' מצוה (ולדוגמא, אלו הי' נעשה ביתו שבחו"ל א"י ע"י כיבוש רבים בתוך המלחמה, ודאי הי' חוזר עליו) וא"כ במשלם דמי אפי' במלחמה שפיר הי' חוזר, משום דבלאו קנינו הגמור עכשיו, כבר הי' קנין הגזילה מקודם המלחמה, והוא רה סילוק העיכוב שלא יהא בעמוד והשב, וצריך לחזור משום קנינו דלפני המלחמה, ועוד עדיפא מבעכשיו. ול"ד למייעד במלחמה שהבאנו לעיל, משום דהתם המעשה שעושה עתה הוא בעיקר חלות הקידושין אף שחלים למפרע. וראי' לדבר, דמה שנעשה עכשיו במלחמה מצוה בחינוכו לא איכפת לן ובלבד שיהא הקנין מקודם, מגופא דהך דינא, דמקדש מעכשיו ולאח"ז ושלם הזמן במלחמה דחוזר, והא גם התם לפני בוא הזמן מלבד שלא תל עדיין למפרע, הלא גם אין מצוה לישב עמה לפני המלחמה, וא"כ אף כשהגיע הזמן והקנין תל למפרע, אבל המצוה הלא נעשית עתה במלחמה וע"ז הא לא שייך לומר דלמפרע נעשה מצוה, דהא מ"מ לפני בוא הזמן לא הי' ע"כ מצוה לישב עמה ומדחוזר בזה, גם במצות חינוך כן. ומוכרח כמ"ש דהך דיהא מצוה בחינוכו הוא דבר צדדי (ואגב אעיר שראיתי בס' מנ"ח מצוה הנ"ל שמקשה אפי' לא שלם הזמן במלחמה למה לא יחזור דהא אפשר שיהיו קידושין למפרע בתשלום הזמן והו"ל אירס אשה. ולא דק דמ"ח עדיין אין מצוה לישב עמה ואין מחזירין אלא למצוה) אבל השתא דממעטינן פרט לגזלן שעל קנין גזילה אין חוזרין ובאת רק לדון מקניתו עכשיו ע"י הדמים, הלא לוקח במלחמה ואינו חוזר, וא"כ לא פליג גמ' דילן על הירושלמי וצריך קרא לנותן הדמים במלחמה.

{{מרכז|'''השמטה'''}}

'''ואחר''' שביררנו דבריהם עכשיו נאמר כי באתה פירוש שנאחוז בכוונת קושיתם עולה ארוכה לה מהא דקיי"ל דמפרכסת ה"ה כחי' לכל דברי' ואיתא בהעמדה והערכה. ומתחילה נחזי לפי שני הפירושים הראשונים דהעור לא הי' צריך פדי' כלל, אי לא מיעט קרא, שקושית התוס' רק, או משום דלאחר שחיטה א"א בהעמדה והערכה ונפסל הזבח ואיך יזכו הכהנים בעורה. ולפי הנ"ל הא שפיר אפשר גם לאחר שחיטה וזריקה בהעוה"ע בעודה מפרכסת והזבח עדיין לא נפסל וזכו הכהנים בעורה דלאחר זריקה הוא. ומזריקה ולהלן לא איכפת לן עוד אם יפדו או לא יפדו ויפסל הזבח, או דקושייתם היתה דתיכף משנשחטה כבר נאסר העור משום קדשי בה"ב שמתו שעדיין לא זכו בו כהנים קודם שחיטה וזריקה והי' צריך פדי', וא"כ שוב איך יפקע איסורא דרביץ על העור וכמ"ש. וע"פ הנ"ל הן גם לאחר שחיטה וזריקה כ"ז שמפרכסת דאיתא בהעוה"ע, לא נאסר עדיין העור. ומשום ממון הקדש הלא כהנים זוכין בו בלאו מיעוטא דקרא, ומשזכו בו לאחר זריקה אין זקוק עוד לא לפדי' ולא להעוה"ע ולא רביץ שום איסור על העור. וע"פ ב' הדרכים האלו בכוונת דברי התוס' אם רק מצאנו שאפשר לפדי' להיות גם אחר זריקה ולא נאסרו עוד אז הבהמה או העור כבר יצאנו מקושיתם מבלי שנצטרך לאוקמי קרא בפדאום אחר זריקה, דאנו צריכים בזה רק אפשרות הפדי', ואך באופן הג' שהבאתי לפ' כוונת התוס' דודאי גם בלאו קרא היו צריכין פדי' אלא שאמרתי שזכות הפדי' רק לכהנים, וא"כ הלא צריכין פדי' בפועל, נצטרך כבר לומר שצריך קרא לענין לפדותה בעודה מפרכסת אחר זריקה שלא תהא זכות הפדי' הזאת מסורה לכהנים, ותו לא מידי, ורק אחת אעיר שעפ"ז צ"ל דר' ינאי יסבור כראב"ש לקמן בזבחים דמשראוי להפשט כבר זוכין הכהנים, אע"פ שלא הופשט העור, ואמנם אפשר לדון שגם אליבא דרבי תיתי ספיר, דלא פליגי רק בנפסל הזבח קודם הפשט, ואין להאריך עוד.

'''והנה''' מה שהחליט הלח"מ שרבנו קאי הכא כר"י בנוי על ג' יסודות, אף שהרב לא הזכירם כלום, היסוד הראשון לשון הרמב"ם במ"ש שדינם שיקרבו עולות, דאילו לר"א מתחילה נפדין ואח"כ יקריבו אותן עולות, ושני לו דבגמ' משמע דהך אוקימתא דפרע לעולת הקדש במקדיש נכסיו אליבא דר"י מיתוקמא, ובשלשה הכי נכבד, דע"כ לר"א הא לא הוי כלל עולת הקדש אחרי הפדותה שיוצאת אז למזבח. ומיעוטא דקרא ע"כ רק לר' יהושע אפשר.