דבר אברהם/ג/טו: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

'''ע"ד''' העגונה כו' שבעלה נדח לארץ רחוקה ושם נתפס ונידון בביה"מ הגבוה ויצא דינו ליהרג והי' נוכח שם יהודי ששמע את הפס"ד, ואח"כ נתפרסם על ידם במכ"ע שהפסיד נתקיים. כבר נשאנו ונתנו בזה בע"ה ועתה אוחז בדרך קצרה. יש בזה שני דברים א) יוצא ליהרג ע"פ הפס"ד שע"א מעיד עליו, ב) הודעת העתון שנהרג כבר. ושניהם בסוגיא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/כח/ב|כ"ח ע"ב]]}} והיוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים, ובגמ' אר"י לא שנו אלא בב"ד של ישראל. (שבדיני ישראל אם אחד אומר יש לי ללמד עליו זכות מחזירין אותו אפי' ד' וה' פעמים, והלכך לא ברור שנהרג) אבל בב"ד של או"ה כיון דגמיר ליה דינא לקטלא מיקטל קטלי לי' א"ל אביי כו' לבתר דלחתום פורסי שנמג כו' (פירש"י פסק דין, והתוס' בשם ר"ת פורסי דיין גדול). ת"ש שמע מב"ד ש"י שהיו אומרים איש פלוני מת כו' ישיאו את אשתו מקומנטריסין כו' אל ישיאו כו' אלימא מת ממש כו' הא קיי"ל דכל מסיח לפ"ת הימוני מהימני ליה אלא לאו מת יוצא למות כו' וקתני בב"ד ש"י ישיאו את אשתו לעולם מת ממש כו' ודקאמרת כו' ה"מ במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי כו'. א"ד אר"י ל"ש אלא בב"ד של או"ה אבל בב"ד ש"י כו' א"ל אביי כו' אפשר דחזו לי' זכותא. וכתבו התוס' אע"ג דאמר בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מב/ב|דף מ"ב:]]}} שהי' אחד רוכב על סוס כו' מצאו לו זכות כו' מ"מ לא שכיח. ואיפלגו רבוותא בפסק הלכה. הרמב"ם פסק כלישנא בתרא דר"י, והרשב"א והרמ"ה נקטו כחומרי שניהם, ובדעת הרי"ף תפסו הריטב"א והר"ן (בחי') שפסק כלישנא בתרא והרא"ש תפס שפסק כל"ק (או דהני תרי לישני לא פליגי ול"ב בדלא חתם פורסי שנמג) וכן גם דעת עצמו. הלכך בנ"ד ביוצא ליהרג שהוא כחתם פורסי שנמג להפוסקים כל"ב נותנים עליו חומרי חיים בודאי, ולהרמ"ה והרשב"א ספקא הוי נקטינן לחומרא ולהרא"ש (ולדעתו גם להרי"ף) אין ליתן עליו חומרי חיים. והנה ביוצא ליהרג אף בב"ד של או"ה ולל"ב דנותנין עליו חומרי חיים רובן מתים. דהא בב"ד ש"י לל"ב לא חיישינן לחזי לי' זכותא משום דלא שכיח, ולל"ק בב"ד ש"י חיישינן ולא בב"ד של או"ה, ואי תימא דלל"ב בב"ד של או"ה לא הוי רובן למיתה היאך הסברות הפוכות כ"כ דמאי דחשבינן לל"ק לודאי למיתה יבא לל"ב מחצה על מחצה. ובע"כ צ"ל דבשניהן רובן למיתה ופניהם קרובים וכמעט שקולין ויש פנים לכאן ולכאן לחששא למיעוט, ובהא איפלגו הני תרי לישני לל"ק חששו יותר למיעוט בב"ד ש"י ולל"ב חששו יותר למיעוט בב"ד של או"ה. וכ"כ הריב"ש סי' שע"ט דבהני דר"א בן פרטא רובן למיתה. וא"כ יצאו נשותיהן מחזקת א"א דאורייתא ונשאר רק דרבנן. איברא דהריב"ש שם כ' דהוי תרי חזקות נגד רובא חזקת חי של האיש וחזקת א"א של האשה. אבל הנו"ב במהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג השיג עליו דהני תרי חזקא חדא היא דאיסור א"א תלוי בזה שבעלה חי. (ואגב העיר על מה שהביא הריב"ש שם ראי' לדבריו מסוגיין דמייתינן סייעתא מההיא דשמע מב"ד כו' דבעינן לאוקמי ביוצא למות ודחינן לא מת ממש ובאו"ה אל ישיאו משום דשייכי בה ולא הוי מסל"ת, ובודאי כיון דלא הוי מסל"ת אל ישיאו דקתני אם נשאת תצא דאי איכא הפרישא בפירושא דאל ישיאו בין אוקימתא קמייתא לבתרייתא הו"ל לפרושי, אלמא דבהני דר"א בן פרטא אם נשאת תצא. ואיני מבין מאן הו"ל לפרושי. מתניתא הרי מיירי בחד מינייהו אי במת ממש אי ביוצא ליהרג ומאי הו"ל לפרושי, ואי להמקשן מה זה ענין לו) וכיון שכן הו"ל רק איסור דרבנן (והב"ש סי' י"ז ס"ק ק"ב כתב דמשמע דב"י בשם רי"ו חולק על הריב"ש) וכבר כתבו האחרונים דבכה"ג סמכינן על א"י אפילו אינו מסל"ת כלל, ויש שכ' דאף לאמתלא לא חיישינן, וא"כ תועיל הודעת המכ"ע שהפס"ד הוצא לפועל ומכ"ש כשנשתנו המצבים ואין להם בזה התפארות כמש"נ להלן.