פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
תפארת יעקב/גיטין/יג/א
"
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> {{מרכז|'''דף י"ג ע"א'''}} בתוס' בד"ה ומה אלו עבד כהן לכך מזכיר כבר כתבתי דאין כוונת התוס' דר"מ דייק דע"כ משום שיכול לברוח דאל"כ גבי אשה למה הוי חוב, דהא ליתא דבאשה אי יזרוק לה גט בספק חייב במזונות ועוד דאשה בעצמותה הוי חוב כמו שכתב מהרש"ל הנ"ל, רק הכוונה כיון דעבד ג"כ יכול לברוח ומפסיד אכילת תרומה הוי חוב כמו באשה, אבל רש"י פי' לעיל דרבנן קאמרי לה, והיינו לפי שחסר בברייתא תשובת רבנן אמרו לו מפני שהוא קנינו, ולא נקטה הברייתא רק סיפא דמילתא דרבנן, אבל אשה חוב הוא לה: בד"ה עבדא, וא"ת וכו' דמודה ר"מ. תמוה לי דהא חשיב לעיל בברייתא לר"מ בארבעה, וקשה הא לא שוו כלל דאשה אפי' קטנה ועבד קטן לא, וע"כ דהך שוו לכל מילי הוא דאל"כ מאי קאמר לעיל בשלמא לרבה היינו מוליך ומביא, וקשה מה בכך הא אכתי לא שמענו לשמה דצריך מכח קיום לרבה כמו לרבא דרבה אית לי' דרבא, וע"כ משום דקתני שווין והיינו לכל מילי ואי לא בעי לשמה הרי בגט מקוים בעי לומר בפ"נ ובשחרור מקוים לא, א"כ הכא נמי לא שוו בעבד קטן וצ"ע. ועיקר קושיתם לא הבנתי כלל דתיקשי להו בלא"ה דהתם פשיטא לי' דהוי זכות והכא קאמר מפני שמפסידו הוי חוב והא התם ג"כ מפסידו וע"כ משום דאחר כך כשירצה בשפחה הרי יוכל למחות כדאמרינן התם הגדילו יכולין למחות ועכשיו הרי זכות הוא אבל הכא אי משוחרר הוא הרי לא יוכל למחות אח"כ ולכשיגדל הוי חוב דניחא לי' בהפקירא אבל שם אי יהא ניחא לי' בהפקירא יוכל לחזור בו: בא"ד וא"ת והא ק"ל. כבר כתבתי לפרש בש"ס דלכ"ע עבדא בהפקירא ניחא לי' רק רבנן אין משגיחין על דעתו של עבד המוטעה רק מה שבאמת הוי זכות לפי דעתנו רק ר"מ ס"ל דהכל בדעת העבד תלוי ולדידי' קשיא להו הא גם לעבד הוי זכות ב"ח ומשני דניחא לי' בהפקירא: במשנה האומר תנו גט זה, פירש"י שלא מסרם ליד השליח בחייו. כבר כתבתי לעיל ליישב שלא יסתרו דברי רש"י כאן למה שכתב לעיל דף ט' ע"ב, אמנם כעת נראה לפע"ד ליישבו בדרך אחר, דודאי לעיל דפריך דליתני נמי דשוין לענין נתינה אחר מיתה הוכרח רש"י ז"ל לומר דלחזור בו אינו יכול לעולם לרבנן, דאי ס"ד דהכא מודו רבנן דיכול לחזור בו ג"כ כגון שלא מסר מיד ליד, א"כ מ"ש דקשיא לי' דליתני דשוין בנתינה אחר מיתה הא בחזרה גופה איכא לרבנן ארבעה כמו לר"מ כשלא מסר מיד ליד, וליכא למימר דמ"מ אינן שוין דבגט אפי' מסר מיד ליד ובשחרור דוקא בלא מסר דא"כ בנתינה אחר מיתה ג"כ אינן שוין דבגט אפי' מסר לשליח לידו בחייו ובשחרור דוקא בלא מסר, וע"כ דמ"מ בלא מסר שוין הן א"כ לחזרה ג"כ שוין הן ואיכא לרבנן ארבעה כמו לר"מ, וליכא למימר משום דבכה"ג בלא מסר שאר שטרות נמי א"כ נתינה אחר מיתה ג"כ איתא בשאר שטרות בלא מסר והמקשה לא ידע מזה כלל דמילתא דאיתא בשטרות לא קתני, ולזה הוכרח רש"י ז"ל לומר דמחזרה לא הוי מצי להקשות, דיש לומר לרבנן אינו יכול לחזור רק גט לאחר מיתה הוי אבל בתר דמסיק דמילתא דאיתא בשטרות לא קתני, ובלא"ה לא קשיא כלל דליתני הך שפיר יש לומר דחזרה וגירושין ענין אחד הוא וכאן באמת יכול לחזור בו ג"כ לרבנן דמיירי בלא מסר לשליח בחייו וקמש"ל אפילו לא חזר בו אין שחרור וגט לאחר מיתה: אמנם התוס' דלעיל שתמהו על פירש"י דאין סברא כלל לומר דאינו יכול לחזור וגט לא הוי, ולפי זה יקשה עלייהו דהוי לי' להקשות מחזרה גופה דאיכא לרבנן ארבעה, ונראה לי דס"ל לתוס' דלא דמי חזרה לנתינה אחר מיתה דודאי לחזרה לא שייך למיתני דשוין הן דהא אין שוין כלל דבשחרור מה שיכול לחזור הוא לפי שלא מסר מיד ליד ולא הוי כזכי כלל, אבל בגט יכול לחזור מטעם דהוי חוב ואפי' אמר זכי, אבל לענין נתינה אחר מיתה מקשה שפיר דס"ס מה שלא יתנו אחר מיתה תרווייהו שוין בטעמן משום דאין גט ושחרור אחר מיתה, ובאמת אי מסר מיד ליד בשחרור הוי גט אבל לא משום דיש שחרור אחר מיתה רק דכבר נעשה מחיים, אבל כל היכי דלא נגמר רק אחר מיתה גט כדאיתא ושחרור כדאיתא בתרווייהו אין נותנין אחר מיתה דשווין הן דאין גט ושחרור אחר מיתה וזה ברור: בתוס' בד"ה האומר, אתא מתניתין כר"מ. לפי זה הא דמקשה לעיל ותו ליכא והא איכא האומר תנו לר"מ פריך הא איכא חמשה, ולא ניחא לי' לומר דהא דנקט בברייתא וכדברי ר"מ בארבעה לאו למאן דסבר כר"מ רק ר"מ ממש דס"ל ג"כ ע"ח כרתי וא"כ ליכא למיחשב ערכאות כדמוכח התם רק חשב נתינה אחר מיתה ושפיר לא הוי רק ארבעה, דקשיא לי' דמ"מ הוי לי' לתנא לומר דלדידי' אפיק ערכאות ועייל האומר תנו: בא"ד ואשמועינן במה דנקט זה וכו'. עיין מהרש"א, ובאמת ברור דכוונת התוס' אגט אשה דאף דהוי חוב ס"ד כיון שהתחיל כ"כ מחיים והוא לא חזר בו יגמור אחר מיתה דכל שלא חזר בו אין חוששין שמא אי הי' חי הי' חוזר בו קמש"ל דאין גמר גט אחר מיתה, אבל אי נימא דקאי רק על עבד וס"ד דהוי כזכי א"כ מה צורך לגמור הא כבר נגמר מחיים ומה זה שכתבו ונגמר אחר מיתה. ומה שהוכיח מהרש"א ממה שכתבו בסוף דבריהם דהוי לי' לומר כתבו גט באשה דמ"מ גם באשה רצה לאשמועינן רבותא (ולא ניחא לי' לומר דכיון דכבר השמיענו בשחרור ידענו באשה דהכל רצה התנא לאשמועינן בתרווייהו]: אבל באמת לק"מ דבלא"ה יש לדקדק במה שלא הוכיחו בפשיטות דלא גרסינן דאי גרסינן זה מאי קושיא לקמן נימא דקמש"ל אפי' התחיל מחיים, וע"כ דודאי מעבד יש מקום להוכיח בפשיטות דלא גרסינן דאי גרסינן ע"כ יש חידוש דס"ד דכבר נשתחרר מחיים, אבל מאשה אין להוכיח רק הא גופא דאין חידוש כלל ואין חילוק כלל בין כל הגט אחר מיתה או גמרו של גט, וממילא כיון דמוכח דאין חידוש ע"כ לא גרסינן, כי לאיזה צורך נשנה, ועל זה כתבו דאין לומר דאכתי גרסינן זה, והקושיא דהוי לי' למיתני כתבו באשה דבהא אין שום רבותא ובעבד תנו, ועל זה כתבו דהא לאו קושיא כיון שרוצה לשנות בשחרור נקט באשה ג"כ שלא להאריך: בא"ד ואין נראה לומר דהכי דייק וכו'. לפי דעת הרי"ף דהכא נמי אינו יכול לחזור בשחרור רק גיטא לא הוי עד דמטיא לידי', א"כ פשיטא דעיקר הקושיא דהוי לי' לומר כתבו באשה דבהא לא הוי רבותא תנו דהוי חוב אבל בעבד פשיטא דצריך למיתני תנו לאשמועינן דאף דכבר זכה העבד ואינו יכול לחזור בו מ"מ אין גט אחר מיתה, ועמ"ש לקמן ע"ב ובתוס' בד"ה ממאי: בד"ה לא יתנו וקמש"ל וכו' אע"ג שמינה וכו' לא חשיב כמותו וכו'. דבריהם צ"ע, דלפי זה מאי פריך לקמן דלא נקט כתבו דהא שמעינן בעלמא דטפי נעשה שלוחו כמותו כשמוסר לו גט ליתן משיאמר כתבו דהא בכתבו לא מצי לעשות שליח אחר דהוי מילי כיון שלא מסר לידו שום דבר, ובתנו יכול למנות שליח אחר, א"כ כיון דבא לאשמועינן דלא נעשה כמותו משמיענו אפי' בתנו שמוסר לו גט לא מילי לא נעשה כמותו ממש לגרש אחר מותו, ועוד דהא שליח מגרש בפי' בשם משלחו שאומר הרי את מגורשת מפלוני בעליך והרי מת ומה ס"ד שיהא כמותו. לכן נראה לי ברור דודאי עיקר דינא דמתניתין משום עבד נקט לה לאשמועינן או כדברי הרי"ף הנ"ל או לפי שלא מסר מיד ליד לא הוי כזכי וקושית הש"ס לקמן מאשה, ותדע דהא לעיל בחזרה אין שום חידוש באשה דהא שמענו בהדיא בכמה מקומות שאין הבעל עושה שליח קבלה ומפורש במשנה ריש התקבל להדיא, וע"כ דמשום פלוגתא דעבד נקט לה והקושיא לקמן מאשה, ועוד אבאר לקמן בראי' ברורה דמעבד ליכא למידק כלל רק מאשה ויתיישב קושית התוס' לקמן בד"ה ממאי: בד"ה תנו וכו' ומיירי שהגט כבר בעין וכו' לא שייך מע"ש לשון זה קשה להולמו כי למאן דמוקי לה במע"ש הכוונה שכבר מגיע לו מעות פקדון ביד השליח א"כ ברישא לא סגי בגט בעין רק בגט ביד השליח. גם עיקר דבריהם בדיבור זה לא נתבררו לי כלל דברישא דקתני לא יתנו פשיטא דלא מיירי דוקא במע"ש או דוקא בכתבו ותנו דלכ"ע בכל גוונא לא יתנו דגבי גט ושטר לא מהני מע"ש ואין כאן מחלוקת ברישא כלל רק בסיפא דיתנו נחלקו למר במע"ש ולמר בשכ"מ, ומה מקום יש לפרש רישא דלא יתנו דוקא בהך גוונא דסיפא דיתנו דאדרבא כיון דסיפא דוקא באופן זה יתנו ובלא"ה לא יתנו א"כ רישא דלא יתנו לא מבעי' באופן דלא מיירי בסיפא דלא יתנו דכ"ש הוא מסיפא, אלא אפי' בהך גוונא דבסיפא יתנו, ברישא לא יתנו, ולקמן מקשה הש"ס דבשכ"מ לא מצי מיירי כלל ברישא דבהא לא בעינן לומר תנו רק כתבו, ומדנקט תנו לא מיירי בשכ"מ אבל ודאי דרישא בכל גווני מיירי ולעולם לא יתנו: וראיתי להר"ן ז"ל שכתב להוכיח דמע"ש לא מהני באמת בשום שטר והיינו כיון דסיפא במע"ש ע"כ דרישא אפי' מע"ש לא יתנו, וקשה תינח גט דחוב הוא אבל שחרור למה לא מהני, וע"כ דבשום שטר לא מהני מע"ש עי"ש. ובאמת אי משום הא לא אריא דשאני גט ושחרור כיון דמדאוריי' אינה מגורשת, וכן שחרור אסור בבת חורין לא תקנו חכמים לעקור דבר תורה להתיר האיסור ורק בממון תקנו, ועוד דאפי' קנין דאורייתא לא מהני בגט רק נתינה לידה או לחצירה אבל להקנות גט באגב או בחליפין לא מהני ולא עדיף מעמ"ש דרבנן משאר קנין ד"ת: אלא שיש לי להכריח דינו של הר"ן מטעם אחר דאי ס"ד דבשטר ג"כ מהני מע"ש למה לא חשיב גט ושחרור בהדי דרכים דשוו גיטי נשים לש"ע דלא מיקני במע"ש, וע"כ דכל שטר לא נקנה במע"ש והוי מילתא דאיתא בשטרות דלא קתני ולעיל פריך דלא חשיב דאין נותנין אחר מיתה ומשני דאיתא בשטרות ואי מע"ש מהני בשטר אכתי הוי לי' למיחשב, דאי הקנהו במע"ש לא קני בגט ושיחרור ובשטר קני וע"כ דהא נמי איתא בשטרות: אמנם הדבר צריך ביאור מהו הכוונה דלא מהני מע"ש בשטר דאי שיש בידו שטר מופקד ביד אחר ורוצה להקנות אותו לפלוני פשיטא דלא מהני בלי כתיבה ומסירה דאפי' ימסרנו לפלוני בידו לא קנה, ואפילו יתן לו כתיבה ומע"ש יהא כמסירה מ"מ לא קנה יותר מכתיבה ומסירה דשטר דעלמא ומהני מחילה ואם הכוונה דימחהו בגוף החוב ע"י הלוה גופא במע"ש והשטר ע"י הנפקד במע"ש דיהא כמו מסירה ויתן לו כתיבה ג"כ בהא פשיטא דאינו יכול למחול ומהני מתורת מלוה ע"פ והשיעבוד קנה ע"י כתיבה ומסירה, ואפי' להר"ן שכתב שאין גופן ממון מ"מ אם נותן לו כתיבה מע"ש הוי עכ"פ כמסירה, לכן נראה דעיקר דברי הר"ן לא נאמרו רק כהך שטר דגט ושחרור שרוצה למסור לחבירו שטר מתנה או שטר חיוב על עצמו והשטר מונח ביד אחר ורוצה להמחות אותו לפלוני בהא לא מהני כיון שאין גופו ממון ואין הנפקד יכול לזכות בו לעצמו אינו זוכה לאחרים כנ"ל, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה גופא: בגמרא אמר רב זביד לעולם בברי וכדר"ה. יש לדקדק כיון דעיקר הקושיא אי בברי מאי ארי' ציבורין א"כ לא תירץ ר' זביד כלל על עיקר הקושיא דמה בכך דמע"ש קנה, א"כ קשה למה לי ציבורין והי' לו להזכיר העיקר וכי אמר רב בפקדון ולקמן כדקאמר ר"פ מ"ט לא אמר כר"ז קאמר דסובר ר"פ ל"ש מלוה ל"ש פקדון ולמה לא זכר ר' זביד דפקדון דוקא ועוד יש לדקדק דכפי הנראה ר' זביד מפרש מתניתין שזה שאמר תנו הי' מגיע לו מנה מהם וקאמר רב שהיו ציבורין דהיינו פקדון ומי סני לי' לומר והוא שהיו פקדון גם העיקר חסר בדברי רב שהגיע לו המנה מאותן שאמר להם תנו, לכן נראה לי שזה שאמר והוא שהיו ציבורין לאו למימרא שהי' מגיע לו פקדון מאותן שאמר להם תנו רק לפי שהיו ציבורין ומונחים והוא סילק עצמו מהם ומסר הדבר להם שהם יקבלו המעות ויתנו לפלוני והם קבלו על עצמן ונתרצו לזה נעשו שומרין על המעות והוי כפקדון בידם וממילא נקנה לפלוני במע"ש דנוהג בפקדון ולא חידש רב כלום רק שהיו ציבורין, דבלי ציבורין לא נעשו שומרין על המעות כלל ולא הוי כלל מע"ש, ואף דבעינן משיכה בשומרין, כבר כתבו התו' והרא"ש וטור דלהתחייב באונסין וכדומה אין צריך משיכה רק קבלת שמירה כל שסילקו הבעלים עצמן וקיבל השומר נעשה שומר עליהם להתחייב [ואפי' לרמב"ם דסובר דצריך משיכה מ"מ משמע מדברי ה"ה בשם הרשב"א דבמונח בסימטא מהני לכ"ע, וניחא טפי דקאמר ומונחין בקרן זוית דהיינו בסימטא במקום דנעשו שומרין] וה"ה הכא רק ר"פ דסובר אפי' במלוה איכא מע"ש לא ניחא לי' לאוקמא הכי דהוי לי' לתנא לאשמועינן רבותא אפי' במלוה אבל לאוקמא מתניתין שהי' מגיע לו מהם מעות בהלואה או בפקדון זה לא אמרינן לכ"ע אפי' לר' זביד רק דמיירי בציבורין וממילא נעשו פקדון כנ"ל, אבל אי במלוה מהני ג"כ מע"ש למה נקט התנא כך דשמענו דין מע"ש בפקדון הוי לי' לאשמועינן במלוה ממש דמהני, לכך מוקי בשכ"מ, ובזה מיושב קצת קושית התוס' ויתבאר לקמן: בתוס' בד"ה והא לא משך תימה וכו'. יש לתמוה לכאורה על תמיהתם דכיון דהמקשה פריך אי בשכ"מ מאי אריא ציבורין הרי דאפי' בשכ"מ לא ס"ד לחוש למנה קבור א"כ כ"ש דמקשה שפיר בברי והא לא משך דאי משום מצוה לקיים תיקשי מאי ארי' ציבורין כמו בשכ"מ וכ"ש בברי, ואפי' אי נימא דעיקר כוונת התוס' להקשות על התרצן דמוקי לה בשכ"מ ומשום מנה קבור לוקמא בברי ומשום מצוה לקיים דברי המת וחיישינן למנה קבור ובעי ציבורין ובהכי ניחא טפי הך מצוה כיון דמוקי במע"ש והיינו דמגיע לו מהם פקדון א"כ למה לא מפרש משום מנה קבור בלי מע"ש מכח מצוה כיון דהמעות בידם והם נצטוו מהמת ליתנם לפלוני עלייהו רמיא ליתנם לקיים דבריו, משא"כ לס"ד דמקשה לא חל עלייהו המצוה ליתן רק על היורשין ואי אין רוצין דינן כמו כל מצות עשה אבל מה ענין הדבר לשלוחים ליתן כי לא עלייהו רמיא, אבל לפי מה דמסיק במע"ש קשיא שפיר ולפי מה שפירשתי לעיל בצבורין ממילא אין קושיא אפי' להתרצן]: אבל מ"מ לא נתבררו לי דבריהם כלל דבמתניתין דינא קתני דמשום מצוה היאך פסיק ותני יתנו כיון דבאמת לא זכו אם יש ב"ח מצוה טפי לשלם לבע"ח ואסור ליתן המעות ואפי' נתנו נראה שצריך להחזיר לב"ח דמצוה לפרוע חובת אביהם וכ"ש כשיש חוב על היורשין דב"ח גובה מהם כיון דמדינא זכו היורשין, ועוד דבלא"ה כיון דקתני רישא לא יתנו ואי משום מצוה ברישא נמי איכא מצוה בשחרור, ואפי' תימא דאתיא כרבי בירושלמי דליכא בהא משום מצוה, וכ"ש אי נגרוס תן גט זה ושחרור זה דודאי לא שייך מצוה שאי אפשר ליתן. שחרור זה ואפי' רבנן דרבי מודו, מ"מ למה נקט בסיפא משום מצוה בגוונא אחריתא כיון דהך מצוה איכא בהך גוונא דרישא באופן דלכ"ע איכא משום מצוה באמר שחררו ומ"ש דקתני לה בממון וע"כ דמתניתין דינא קתני ולא מצוה, וזה ברור לפע"ד ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה ממאי: בד"ה אית ספרים דגרסי וכו' לכן נראה דלא גרסינן וכו'. ולדעתי יש ליישב הגירסא דודאי לא מיירי כלל שמודה בפקדון רק באומר מנכסי הרי פי' שמכל נכסיו יכולין ליתן המנה ואין חשש למנה קבור כי מאיזה נכסים שירצו יתנו ואם פי' זה נותנין המנה שפי' מנה סתם אין נותנין כלל דחיישינן למנה קבור אבל מנכסי מכל נכסיו שירצו יכולין ליתן. כנ"ל: <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:גרסינן
(
עריכה
)
תבנית:דיקטה
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה בבלי
(
עריכה
)
תבנית:ויקיטקסט בבלי
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מונחון
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מפרשי האוצר
(
עריכה
)
תבנית:מפרשי האוצר קינון 8
(
עריכה
)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/תפארת יעקב
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ספריא
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אבן עוזר
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אברהם את עיניו
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אוצר חיים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אסיפת זקנים זבחים סרוק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/באר אברהם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/באר שבע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/בית ישראל (קאזניץ)
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/בית מאיר
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/גור אריה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/הגהות הלבוש ומפרשי הים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/הגהות הריצ"ד
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/זרע ברוך
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/חכמת מנוח
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/חשק שלמה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/יד מרדכי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ילקוט אוצר הספרים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/יעב"ץ
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/לוית חן
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מאבני המקום
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מהר"ם חלאווה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מחנה לוי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מים קדושים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מלחמות הלוים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מנחה חריבה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מנחם משיב נפש
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מנחת יהודא
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מסילות הברזל
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מראה כהן
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מראה עינים השלם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/משה ידבר
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/משכיל לאיתן
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/נזר הקודש
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי ההפלאה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי השאגת אריה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי מהר"ם בן חביב
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי רבי יעקב פיתוסי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי רבי ישעיה פיק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי רבי משה בצלאל לוריא
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/פורת יוסף
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/פלגי מים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/צל"ח
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/קדשי דוד
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רב נסים גאון
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבי בצלאל רנשבורג
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבי ברוך פרנקל תאומים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבי מתתיהו שטראשון
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבינו חננאל
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבנו גרשום
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רד"ל
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רש"י
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רש"י כתב יד
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רשב"ם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/שדה יצחק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/שיח השדה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/שיח יצחק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/תולדות יעקב
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:על התורה בבלי
(
עריכה
)
תבנית:עמוד הבא
(
עריכה
)
תבנית:עמוד קודם
(
עריכה
)
תבנית:פורטדי
(
עריכה
)
תבנית:צוהד בבלי
(
עריכה
)
תבנית:קידוד
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשי הש"ס תחתון
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)